רגישות בבית הכנסת

האם זר המגיע לבית-הכנסת שלכם מרגיש בנוח? דוד אנסבכר על הצורך הדחוף בעריכת "סקר נגישות חברתית"

דוד אנסבכר 9/6/2005 17:14 מתוך nrg יהדות

בתחילת פרשת נשא ממשיכה התורה את הנושא שהתחילה בו בפרשה הקודמת – סידור מחנה ישראל, מקום חניית הלויים ותפקידם של אלה במקדש. חלק חשוב ממשימת הלויים היה קשור בשמירה על המקדש לבל יתקרב אליו אדם זר, שאסור לו לבוא אל הקודש. וכך כתוב בפרשה הקודמת: וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר ג' לח).

כעת, לאחר שהושלם המשכן, השכינה שורה בו. זו השעה לצוות על נהלים מתאימים לשמירתו, לפירוקו ולהקמתו לקראת מסעותיו הרבים, ועל דרכי ההקפדה על קדושתו ושמירתו מפני זרים. קדושה משמעה גם הבדלה. ככזאת, נוצר חיץ בין מרכז המחנה בו שוכנת השכינה ואליו רשאים לגשת רק הכהנים, לבין שאר המחנות שסובבים אותו. דגם זה הפך לדגם של קבע בירושלים, וכתובות המצטטות את הפסוק "והזר הקרב יומת" מופיעות בשפות שהיו מדוברות בימי הבית השני בפי הנכרים, על מנת להזהירם ולאסור את כניסתם אל אזור הקודש פנימה.

התעניינות או התעלמות?

בית הכנסת של ימינו - מקדש מעט הוא. סקר חשוב שנערך על ידי פעילי חבורת "במעגלי צדק" בחן את מידת הנגישות למוגבלים ולבעלי צרכים מיוחדים לבתי הכנסת. תוצאות הסקר לא החמיאו לרוב בתי הכנסת. דא עקא, בסקר הנגישות הפיזית אין די. שומה עלינו לבחון ולבצע גם "סקר נגישות רוחנית". סקר זה יבחן את מידת הנעימות, מאור הפנים, הכנסת האורחים וקבלת הפנים לה זוכה המתארח בבית הכנסת - בית המקדש המעט. האם אורח זר ירגיש כי הוא יכול לשבת בכל מקום פנוי, או שמא עליו לחשוש מפני המציקים, אשר עלולים להקימו שוב ושוב כיוון שהוא עובר על מקרא מפורש - "על כסאו לא ישב זר"...? האם יתעניינו בו, יברכוהו בברכת 'ברוכים הבאים', יבחנו האם הוא זקוק למשהו, או שמא יתעלמו ממנו כאילו הוא אחד מהרהיטים? ואם מדובר באורח שניכר בו שאינו נמנה עם אלה שפוקדים דרך שגרה את בית הכנסת, האם הוא יחווה מפגש נעים, חיובי וידידותי, או חלילה יעבור טראומה של התעלמות או אפילו זרות וצינה שתגרום לו להדיר את רגליו להתקרב בשנית למחנה השכינה? אני חושש מפני תוצאותיו של סקר נגישות זה, ואני מייחל לממצאים חיוביים.

לגלות רגישות ולבביות כלפי "הזר הקרב"

רבות מהלכות תפילה נלמדות מתפילת חנה שבספר שמואל: וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן ישֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה': וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה: וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה': אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה: (שמואל א א' ט-טז) חנה ידועת הסבל, עקרה המוקנטת תדירות על ידי צרתה, הולכת לבדה, מרת נפש ובוכייה, להתפלל ולשפוך שיח לפני אלוהיה. כמה עוצמה יש בתפילתה, עוצמה רגשית לצד עוצמה של תכנים. אילו תעצומות נפש נדרשות כדי להתחנן לבן ולהתחייב להקדישו למשכן! כאן דרושה רגישות של שומרי משמרת הקודש. די בתגובה אחת שלילית של עלי הכהן כדי לשבור את רוחה של חנה. למתבונן מבחוץ נראית חנה כשיכורה - רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע. אין זה חיזיון נפוץ שאשה באה לבדה להתפלל במשכן ה' בשילה. אין זה מקובל שאשה תתפלל בדרך ייחודית זו. אין היא מתפללת בנוסח ובסגנון השגרתי, והיא נחשדת כבת בליעל. מיד יצווה עלי על בניו להרחיקה. חנה, שיכלה לכל הניסיונות והמשברים עד כה, אזרה אומץ והשיבה בנחישות לכהן אשר על הבית. סופו של הסיפור ידוע. עלי מברך אותה ותפילותיה מתקבלות. שומה על שומרי משמרת הקודש לעשות מאמץ, לגלות רגישות ולבביות כלפי "הזר הקרב". לקרבו, לחבבו ולתת לו את התחושה הביתית ביותר, לכבדו בכיבודים השונים ולוודא כי תורתנו ועבודתנו הרוחנית מוצאת חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. חיוני הוא חידוד העין, האוזן והלב כלפי חנה ודומיה, אשר באים איש איש עם צערו או שמחתו אל משכן ה' – לבל נמנע חלילה את שיחם, כעסם ודיבורם של מי מהחפצים בכך לפני קונם, ביושבנו על הכסא אצל המזוזה כמשמשים בקודש או כסתם מתפללים