בחירתו של הבגד הרבני – דוד דוואק מספר כיצד נבחר רב בית הכנסת

 

אין דומה מינויו של רב בבית כנסת אחד למינויו בבית כנסת אחר. ישנם דרכים רבות ומגוונות שבאמצעותן נבחר הרב וכל קהילה נוהגת לפי המסרות שלה. יש שהרב הוא בונה בית הכנסת בעצמו. הוא איש בעל יוזמה, שהצליח לאחד מסביבו קהילה, ובעזרת תרומות שהשיג קנה קרקע, הזמין קבלנים ואנשי עבודה ובתום תקופה עומד בית הכנסת לתפארת והוא יושב בראשו.

 

אלא שלא תמיד זהו רב. אפשר אולי לקרא לו יזם, ואפילו יזם זריז ומוכשר.

 

אופציה נוספת היא ירושה. אביו שימש כרב בית הכנסת ועם פטירתו זכה הבן במשרת אביו. גם במקרה זה אין הבטחה כי מתאים הוא לתפקידו. ייתכן שהאב היה אכן רב מוצלח ומנהיג קהילה למופת, אך הבן אינו אלא בור ועם הארץ, ונטול השכלה. ישנם קהילות שפועלות בדרך שבה נהגו בעת העתיקה. מידי שבת מופיע רב לבית הכנסת, נושא דרשה, והקהל או וועדה נבחרת מתוך הקהל מחליטים האם רב זה מתאים. מדבור בדרך מעניינת ללא ספק שמזכירה ראיונות עבודה בשוק החופשי. הרב צריך להופיע, להרשים את הקהל, ו'לתת שואו'. האם זו דרך מוצדקת? קשה לדעת. מצד אחד תפקידו של הרב הוא אכן להרשים את הקהל, למסור שיעורים ולשאת דרשות שירתקו את שומעיהם, אולם מאידך ייתכן שהרב ה'מופיע' הוא אדם חסר יכולת מנהיגותית, חסר כח פסיקה ובעיקר חסר דעת, רק שהוא יודע להופיע היטיב ו'לקנות' את לב הקהל. ייתכן שמלבד הופעתו נבדקים פרמטרים נוספים ונערך בירור מוקדם. אם זה כך, זה אכן פחות גרוע.

 

לפעמים רב השכונה, או רב בכיר אחר ממליץ על רב מסויים והקהל ניאות לדבריו מחמת שהוא סומך עליו או מפני שאין לו ברירה והוא מפחד להמרות את פיו של הרב הבכיר. גם שיטה זו אינה מוצלחת במיוחד. האם מישהו בדק את מניעיו של הרב הבכיר? אולי יש לו אינטרס מסויים במינויו של רב מסויים זה? צריך כמובן לדון כל אדם לכף זכות, אך אין בתורה מצווה מאידך בנוסח "הייה פראייר, קנה מה שמאכילים אותך". האם זה אומר שהדרך הטובה ביותר היא בחירות על ידי הקהל? קשה להשיב בחיוב גם על כך. בחירות לרבנות אינן בחירות לעירייה ואפילו לא לממשלה. הרב צריך להיות מקצועי ומתאים לתפקידו, ואת זה צריכים לקבוע מומחים ובעלי מקצוע. קשה לראות כיצד נקי החלפן, אפוסטימוס הקצב, ובנבנישיתי המתווך מתאימים את הרב המושלם לבית הכנסת.

 

באחד מבתי הכנסת שבצפון הארץ מונה רב בדרך מאד מעניינת. בין המתפללים היה יהודי שידע מעט משניות, דברי אגדה ומוסר. בערב שבת אחת ביקשו הגבאי שימסור דרשה קטנה, והלה שמח על ההצעה ונשא דרשה נלהבת. גם הציבור נהנה, וכך מעת לעת היה אותו יהודי מוסר את דרשותיו. קשה לומר שמדובר היה בהרצאות עמוקות, אחרי הכל לא מדובר היה בלתמיד חכם, או ברב, אלא ביהודי שעמל היה למחייתו ובשעות הפנאי קרא מעט ספרי מוסר ומדרשים, וידע להציגם יפה.

 

לאחר שנתיים, הופיע הדרשן המזדמן באחת השבתות כשלגופו מעיל רבני בעל שני כפתורים תפורים בגבו [מה שנקרא 'פראק']. הגבאי שניגש לברכו על המשרה החדשה שלה מונה כפי הנראה הופתע לשמוע כי הוא לא מונה לכל משרה, אלא שבתוקף תפקידו כדרשן, הוא חש שמן הראוי שהוא ילבש בגד רבני. 'אין זה כבוד הציבור' אמר האיש, 'שאדם כמוני ילבש בגד פשוט'. בקיצור, השוטה הפיל את הענין על 'הציבור'.

 

לאחר תקופה לא ארוכה הודיע הגבאי כי בעצה אחת עם רב העיר הוחלט לבחור רב לבית הכנסת. הגבאי הכריז על וועדה שתהיה אחראית על הענין. עם ישיבתה הראשונה של הוועדה הופיע ה'דרשן' והכריז כי הוא רואה את עצמו מועמד ראוי. אחת הסיבות המרכזיות: הוא כבר רב. הוא לובש בגד רבני. אינני יודע אם חברי הוועדה צחקו או בכו, או שמא בתמימותם התייחסו ברצינות לדבריו. כנראה שהאופציה השלישית היא הנכונה כי בסופו של דבר נבחר האיש לכהן כרב בית הכנסת.

 

אז מי אמר שהוא שוטה?