סיפורו של יורם, ירוחם בשבילכם, ברוח ימי ספירת העומר הקרבים, בהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.

 

הסיפור הבא הוא תוצר של שרשרת של טעויות שבקצה נותר אברך תלמיד חכם פגוע ונעלב. לסיפור הזה יש שני גיבורים מרכזיים: יהושע, גבאי מסור של אחד מבתי הכנסת בירושלים, ואברך, תלמיד חכם כאמור, כבן 27.

 

תחילתו של הסיפור לפני 27 שנים במשפחה הרצליאנית – איש ואשה, שלהם נולד בן בכור. בני הזוג, לא היו אנשים דתיים, ואפילו לא מסורתיים, והם החליטו לקרא לבנם בשם ישראלי טיפוסי – יורם. האב עבד כפקיד בכיר בעירייה, והאם היתה מורה בחטיבת ביניים. הם קיוו כי בנם יגדל לישראלי ציוני, משכיל ומצליח, בוגר יחידת עילית, בן העולם הגדול, או במינוח המוכר יותר: מלח הארץ.

 

נעבור ליהושע, הגבאי. יהושע היה תמיד זקן. הוא גם תמיד היה גבאי. אינני יודע איך להסביר את העובדה המשונה מעט הזו. לא כולם נולדו גבאים, וכל זקן היה פעם צעיר, כנראה, אלא שאצל יהושע זה היה כנראה מזמן. אומרים שהוא זכה לשוחח עם נפוליאון בכבודו ובעצמו, ונפוליאון החמיא לו על מראהו הצעיר למרות גילו. מכל מקום, יהושע היה הגבאי הקלאסי. מחמת זקנותו הארוכה הוא זכר את מנהגי בית הכנסת כולם ושמר עליהם בקפדנות. אומלל היה הנער שנתפס עובר על אחת ממסורות בית הכנסת. כמו כן הוא הכיר את כל מתפללי בית הכנסת כולל ייחוסם, עד לדורות רבים בעברם. כאשר היה מעלה הוא לתורה את אחד הנערים, יכל יהושע לקבוע בוודאות כי עתה "יעלה לתורה איתמר בן אברהם, בן זלמן, בן טודרוס נכדו של פינייה מהעיירה מינסק. הכל היה מונח בראשו של יהושע, כלומר כל עולם התוכן שלו שכלל את בית הכנסת ומתפלליו היה חקוק במוחו כביכול רק בזה הוא עסק.

 

והאמת היא שרק בזה הוא עסק.

 

בינתיים מגיע יורם לחטיבת ביניים, מתפתח לנער מוצלח, ונעשה, מכח אישיותו החברתית, הכריזמטית והכובשת, לאחד מעמודי התווך של החברה. אלא שליורם היתה תכונה מרתקת נוספת: הוא היה סקרן במידה לא מבוטלת. הוא התעניין כל העת בעולמות נוספים וביקש לשמוע עליהם. הוא קרא על הדת המוסלמית על פלגיה השונים - הסונים, השיעיים וכו', הוא בלע מאמרים על התפיסה הנוצרית, והוא גם ביקר לא מעט במרכז ליהדות 'כאן ועכשיו', שפעל בתל – אביב. לא אספר את כל סיפורו של יורם, מאחר שלא זו מטרת הסיפור, ורק אציין שלאחר גלגולים ארוכים הפך לבעל תשובה, עוסק בתורה יומם ולילה, תלמיד חכם בעל ידע עצום, וירא שמים מרבים.

 

באחד הימים ניגש רבו של יורם אליו ומציע לו לשנות את שמו. יורם שאל מדוע, והרב הסביר לו כי המלך יורם התנכ"י, היתה דמות שלילית, ועל כן לדעת הרבה מגדולי הרבנים לא כדאי לאדם לשאת את שמו של אדם רשע. יורם שאל את הרב האם יש לו הצעה קונקרטית, והלה השיב כי הוא מכיר כמה אנשים ששינו את שמם מ'יורם' ל'ירוחם', כלומר הוסיפו לשמם את האות ח'. "מודה ועוזב ירוחם" הפטיר יורם וקיבל על עצמו את השם החדש.

 

עברו שנים מעטות וירוחם עבר לגור עם משפחתו בעיר ירושלים. בשבת הראשונה התארחו אצלו הוריו, והגבאי, יהושע מיודענו, שמח להעלות את היהודי המבוגר, כסוף השיער לתורה. לאחר שאביו של ירוחם ברך מתוך הסידור את הברכה השניה ערך לו יהושע 'מי שברך'. אביו של ירוחם, ירון, הצביע על בנו, ואמר שהוא מבקש לברך את בנו היחיד יורם. כאן חשוב לצין כי הוריו של יורם מעולם לא קיבלו את השינוי בשמו של בנם ואמרו לו כי גם אם חזר הוא בתשובה, לדידם הוא יוותר תמיד יורם.

 

כשחזר האב למקומו, אמר לבנו בקול שנשמע גם למתפללים הסמוכים: מצטער, בשבילי אתה תישאר תמיד יורם. בספסל שניצב מאחורי מושבם של ירוחם ואביו ישבו כמה נערים צעירים ששמעו את המשפט אותו אמר האב בסבר פנים רציניות, ואמרו בינם לבין לעצמם: הוא תמיד יישאר יורם. יורם נשאר יורם אמר השני. והשלישי הוסיף בקול שלא נעדרה ממנו התבונה: חמור נשאר חמור.

 

חלק מהקולות הארסיים הגיעו לאזניו של ירוחם. הוא נפגע מעט אך הבין שאין זו מן החכמה להגיב לקבוצה של נערים שוטים. מן הראוי להוסיף כי הנערים, כדרכם של נערים בגילאי הטיפש-עשרה לא התכוונו באמת להעליב את האברך הצעיר, אלא שהחכמה והטקט אינן תכונות מרכזיות אצל מתבגרים.

 

חמש שבתות חלפו, והנה בעיצומה של קריאת התורה, הודיע יהושע הגבאי בקול רועם: יעמוד יורם בן ירון. יורם נדרך, וביקש מהמתפללים הסמוכים להעביר לגבאי כי שמו ירוחם, והם מיהרו לקרא בקול – כפי שמצוי רק בבתי כנסת – ירוחם, ירוחם. אלא שלא איש כיהושע יתן שיתקנו אותו. הוא חזר ואמר יעמוד יורם בן ירון.

 

ירוחם ניסה למלמל שוב כי שמו ירוחם, והמתפללים, אלו שתמיד מוצאים את עצמם בלבה של כל מהומה ולו הקטנה ביותר, המשיכו לקרא בקול מוכיח משהו – ירוחם ירוחם. האברך הנבוך עצמו, ניסה לציין זאת בלחש גם כן באזני הגבאי, בבואו לבמה. אלא שהדבר רק הכעיס את יהושע יותר. הוא שאג על בימת בית הכנסת: יעמוד יורם אמרתי. יורם. ולירוחם עצמו פנה ואמר: אתה יורם. הלא כך העיד אביך רק לפני חמישה שבועות. מה יש להתבייש בכך שאתה יורם.

 

ירוחם כבר לא ניסה לתקן את יהושע הזועף, ברך במהירות, וחזר למקומו.

 

שם המתינו לו קבוצת הנערים, שלחצה את ידו בהתרגשות ואמרה לו: חזק ואמץ יורם, יישר כח יורם, כה לחי יורם. והשלישי אמר בקריצה: בשבילינו אתה תמיד יורם.