- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי - מחפשים ומתחפשים
בלוגבאי - מחפשים ומתחפשים
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם בשלישי, 12 פברואר 2013 11:25
- נכתב על ידי דוד דואק
שלום לכולם
את טורי הפעם אני מבקש לייחד לתחפושות פורים בהקשר של בית הכנסת כמובן. אין זה טור הלכתי וגם לא טור סביב מנהגי פורים [אותם תוכלו למצא בגליון זה], ובכל זאת אציין במילה אחת כי בספרות חז"ל, הגאונים והראשונים, אין זכר למנהג זה. בימי הביניים הדי מאוחרות לפי מה שידוע לי קיימת עדות על כך. להלכה נפסק [רמ"א או"ח] כי מאחר שנעשה הדבר לצורך שמחה אין לאסור מנהג זה.
עד כאן החלק התורני. כעת אפנה לחלק התרבותי. מנהג זה של מסכות ותחפושות פורים קיבל טרנספורמציה במהלך השנים, ובמיוחד בעשרות השנים האחרונות. תעשייה שלמה המגלגלת סכומים אדירים התפתחה לה סביב סוגי התחפושות, נוצרו קטגוריות ותתי קטגוריות לסוגים שונים של תחפושות, החומרים נעשו ליקרים יותר, הושם דגש על דיוק וסימטריה, והילדים החלו לדרוש מהוריהם לרכוש עבורם תחפושות יקרות ערך כשבכך הם מבקשים לשמור על מעמד חברתי.
את בזבוז הכסף על תחפושת שאין לה מנהג מובהק עוד הייתי יכול לקבל, אלא שמסריקה חטופה של שלל התחפושות בהם נוהגים ילדי ישראל היום להתחפש עולה כי הילדים התבלבלו בין פורים לבין קרנבל תחפושות בברזיל או כל חג נוצרי אחר. התחפושות כוללות דמויות משונות, מעוותות, או מודלים שאין בינם לבין יהדות מאומה. עזבו יהדות, אין בינם לבין הערכים והמוסר דבר. אני מתבונן בתחפושות ואני שואל את עצמי האם ההורים מוכנים לכך? האם הם היו מאשרים לאותם דמויות להיכנס לביתם ולהתרועע עם ילדיהם? ישנה תיאוריה פסיכולוגית שילדים מתחפשים למה שהם היו רוצים להידמות, ובמילים אחרות, התחפשות מגלמת את מושא שאיפותיו הנסתרות של הילד. אינני יודע אם תיאוריה זו יש לה על מה להתבסס. אני מקווה מאד שלא. כיון שאם כן מצבם של הילדים שלנו הוא בכי רע. אני לא רוצה להיכנס קונקרטית לסוג התחפושות, אולם אני מניח שהקוראים כולם מבינים במה דברים אמורים.
אלא שאילו זו היה הכשל החינוכי היחיד - טור זה לא היה נכתב. בסופו של יום אני גבאי ולא מפקח במשרד החינוך. אפילו לא מורה. את הרשימה הזו אני כותב לאור העובדה שרבים מן הישראלים שמבקשים לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת מופיעים בבית הקדוש כשילדיהם מחופשים לדמויות שלא מכבדות את המקום בלשון המעטה.
יש שיאמרו כי מדובר בצדקנות מיותרת, אולי אפילו בפנאטיות, אני עם זאת סבור שילד שמגיע מחופש לדמות טלויזיונית שלילית, ריקה מתוכן, בוהמיינית, המסמלת את כל מה שנמוך, ריק, ותאוותני בעולם הזה, או ילדה שמופיעה בתחפושת שהמרכיב הבולט שבה הוא חוסר צניעות אין מקומו בבית הכנסת, עם כל הכבוד לענין הקירוב, השמחה, והחג.
התחפושות נועדו כאמור רק כדי להגביר את השמחה. הקו המפריד בין שמחה, להוללות, בין התרוממות רוח לוולגריות הוא דק מאד, ואני לא הייתי חפץ שהוא ייחצה בבית הכנסת שלי.
