החגים הגדולים נגמרו, החורף הגשום כבר באופק והשיגרה המבורכת, אם כי הקודרת מעט, נכנסה למסלולה בצעדים בטוחים. אין קל ונח יותר לגבאי בית הכנסת מחיי שגרה. בית הכנסת מנוהל על פי קווים וכללים ברורים. אין הפתעות, אין צורך להתכונן ולהכין את הבית לארועי מיוחדים - העולם כמנהגו נוהג.

 

אלא שגם בעולם הנוהג כבימים ימימה מתעוררים אירועים, הנערכים דווקא מתוך ההתנהלות היומיומית. למה אני מתכוון? ללימודי הדף היומי ולארועים המתלווים אליהם. על ארוע כזה אני רוצה לספר לכם.

 

אצלנו בבית הכנסת נערך היה תמיד שיעור של דף היומי. ההשתתפות בו לצערי לא היתה רבה. שבעה אנשים בסך הכל היו פוקדים את השיעור מידי יום. כאשר חסרים שנים או שלשה הדבר היה כמובן מורגש, ומערער את חוזקו של השיעור.

 

אלא שבסיום הש"ס האחרון ארע המפנה. המודעות הגדולות המבשרות על מסיבות סיום הש"ס הגדולות בהשתתפות גדולי הדור לא פסחו גם על בית הכנסת שלנו, ובעצה אחת עם הרב ועם הגבאים [שם קוד – אני] הוחלט להוציא אוטובוס מאורגן למתפללי בית הכנסת.

 

הארוע הכביר והמונומנטלי הותיר רושם אדיר על המתפללים. אלפי האנשים שבאו לחגוג את סיומו של הש"ס ולשמוח בשמחתה של התורה, ויקר פניהם של מאורי הדור – זקני הרבנים שבאו לחלוק כבוד למאות אלפי היהודים שסיימו את הש"ס הביאו לכך שלמחרת הטקס פורסמה מודעה גדולה בבית הכנסת על ייסוד השיעור מחדש. הפעם מילאו את שורותיו לא פחות מארבעים וחמישה מתפללים. כעת היה זה שיעור מבוסס, מכובד, ומפואר לכבודה של התורה.

 

לפני ימים מספר סיימנו את המסכת הראשונה שבש"ס הלא היא מסכת ברכות.

 

הרב, מגיד השיעור, החליט לערוך מסיבה מפוארת לכבוד גמרה של מסכת. אמרתי כבר כי ארועי החגים הגדולים הסתיימו, והשיגרה המבורכת הפציעה עם בא הסתיו, אך את הארוע הזה ארגנתי בשמחה ובנפש חפצה.

 

כעת יממה לאחר הארוע אני שמח לבשר לכם כי היה זה אחד המעמדים המרגשים בהם השתתפתי. ליד שולחנות ערוכים במיטב המעדנים והמאכלים ישבו עשרות משתתפי השיעור ובני משפחותיהם כשברקע מתנגנת מוזיקה נעימה. רבנים רבים ידועי שם הוזמנו להשתתף ולשאת דברים והרב שלנו סיפר על השיעור ועל ההשתתפות המסיבית של כל אחד ואחד ממשתתפי השיעור. במהלך הדרשה הוזכרו סיפורים, אגדות, ודינים שונים ממסכת ברכות, והקהל שהכיר את הדברים הגיב בערנות. כאשר נערך סיום המסכת עצמו, ראיתי לא מעט דמעות סוררות זולגות מעיני חלק ממשתתפי השיעור.

 

לדעתי, ההתרגשות הגדולה שבבירור היתה הרבה מעבר לזו שנרשמה בסיום הש"ס הגדול, נבעה מהסיבה כי החוגגים חשו הפעם כי הם חלק אינטגרלי מן השמחה. הם בעצמם למדו את המסכת. הם בעצמם הגיעו מידי יום ללא התחשבות בקשיים ובעיכובים אל בית הכנסת והאזינו בריכוז רב לדברי ההסבר [הכולל גם פירושים והוספות שונות על סדר הדף], והם בעצמם סיימו כעת את הפרוייקט הראשון מתוך רשימת 38 מסכתות הש"ס.

 

אינני רוצה להגזים במליצות או בסופרלטיבים, אני יכול לומר רק שתי מילים עליהם חזרו שוב ושוב במהלך הערב

 

אשרי חלקם.