בלוגבאי - סדר צריך שיהיה

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בראשון, 29 ינואר 2012 22:31

נכתב על ידי דוד דואק

דוד הגבאי חושב כי גם אם בית הכנסת הוא אכן מקום פתוח ומזמין לכל יהודי באשר הוא, גם לו מכל מקום, יש כללים ברורים, ויש אחראים על סדריו.

שבת בבוקר, תפילת שחרית, קריאת שמע. החזן, כנהוג בבית הכנסת שלנו, קורא את פרשיות שמע בקול רם, ובטעמים, והקהל כולו מתפלל בלחש ומאזין לקריאתו של החזן. פרשת "ואהבת" הסתיימה, החזן עמד לפתוח ב'והיה' מסולסל, ואז נשמע קול מהשורות הראשונות של בית הכנסת הקורא בקול ובטעמים את פרשיית "והיה עם שמוע". היה זה דודו של נער בר מצווה שהתארח בבית הכנסת לרגל השמחה. הדוד שהיה כנראה חזן בעברו ביקש לשמח את משפחתו או סתם להציג בפניהם את יכולותיו והוא בחר לקרא ולחזן בקולו הערב את פרשיית שמע בטעמיה.

אלא שהוא לא ביקש רשות. לא ממני הגבאי, ולא מהחזן הקבוע שלנו.

האם אתם מכירים את התופעה? אנשים מגיעים לבית הכנסת ומשוכנעים כי מאחר ומדובר במקום פתוח המזמין אליו כל יהודי, רשאי כל אחד לעשות בו ככל העולה על רוחו. האחד מחליט לחזן לפתע את 'כתר יתנו לך' של קדושה, השני מבקש לקיים טקסים מיוחדים מבית אבא בעלייתו לתורה, והשלישי בוחר לקרא את שמע, משל היה הוא החזן. 

בית הכנסת הוא אכן מקום פתוח ומזמין לכל יהודי באשר הוא, ולא משנה כלל מוצא העדה, הסגנון, או רמת הדת של המבקר, ועם זאת גם לבית הכנסת יש כללים  משלו ויש לו אחראים. 

לפני שנים ארוכות באחד מימי הכיפורים נוהג היה החזן שלנו לסלסל את מנגינת אחד הפיוטים בצורה מסויימת שהפכה עם השנים למנגינה הקבועה של הקהילה. עשר שנים מאוחר יותר, אחד הצעירים, שהתחתן לא מכבר וקבע ביחד עם צעירים נוספים את מקום תפילתו בבת הכנסת שלנו, החליט לנסות 'וללמד' אותנו מנגינה או לחן חדש לאותו פיוט. את אותה המנגינה הוא הביא מבית אביו או מהישיבה בה הוא למד, והיא היתה כפי הנראה חביבה עליו ביותר. אלא שגם הוא לא ביקש רשות ולא שאל האם הדבר נהוג. מיד אחרי הפעם הראשונה בה הוא ניגן את הפיוט בנעימה החדשה וההיענות של המתפללים [הנוהגים לחזור באותה מנגינה אחרי הקורא] היתה דלה וגם מעט כעוסה, נגשתי והסברתי לו כי המתפללים כאן רגילים למשהו מסויים, וכי אם הוא חפץ לשנות משהו עליו להתייעץ קודם. הצעיר נפגע ולא הבין מדוע דבר כל כך 'קטן' כהגדרתו מצריך ייעוץ.

אני מניח שאני נתפס אצל אחדים כקפדן או שמרני. אך אני סבור בכל הכנות, כי בית הכנסת אינו שטח הפקר. יש בתי תפילה בהם מראש רשאי כל אדם להתפלל על פי הנוסח המקובל בידיו, להוסיף איזושהיא מנגינה שהוא חפץ בה, ואיש לא יאמר לו מאום. בבתי כנסת רבים, ביניהם גם בית הכנסת שלנו, יש סדרים, מנהגים, והנהגות עליהם אנחנו מקפידים. לנורמות הללו התרגלנו במשך שנים, הם חלק מ'זהות בית הכנסת שלנו' וחלק מחיי הקהילה שלנו, ואנחנו לא מעוניינים לשנות אותם. אם נוסח התפילה הוא על פי מסורת מסויימת למשל, לא נוכל לקבל כי חזן יגש לעמוד ויתפלל על פי הנוסח האישי שלו. בתקנון בית הכנסת שלנו כתוב באופן הברור ביותר, כי נוסח התפילה הינו קבוע, ועל החזן להתאים עצמו ולהתפלל אך לפי נוסח זה. 

תפילה היא אמנם ענין אישי של האדם עם בוראו וכל הסגנונות מקובלים לפני המקום, ועם זאת גם לנו כקהילה, כקבוצה מגובשת, יש את האופי המיוחד שלנו וזכותנו, כך אני חושב, לשמר אותו כפי שאנו רואים לנכון.