- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי - התרת נדרים
בלוגבאי - התרת נדרים
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם בראשון, 02 אוקטובר 2011 20:18
- נכתב על ידי דוד דואק
ערב ראש השנה וזמנה של התרת נדרים וקללות הגיע. הציבור כולו עומד בפני עשרה אנשים המשמשים כ'בית דין' לצורך העניין, ומבקש מהם להתיר לו, בצירוף קודשא בריך הוא, את הנדרים ואת הקללות מהשנה החולפת. בכל שנה אני נהנה לראות את לירון ס. – אחד המתפללים שנוהג להגיע בעיקר בחגים ובימים הנוראים – אומר את תפילת התרת הקללות בכוונה גדולה. פעם שאלתי אותו על כך והוא השיב לי בכנות, כי את מספר הקללות והגידופים בהם השתמש בשנה החולפת קשה לספור, ועל כן צריך הוא כוונה מיוחדת בהתרתם. כמובן שלא המשכתי לתחקר אותו בעניין. אינני מעוניין, שהשיחה תעלה על שרטון חלילה ולירון שאך לפני שעה קלה הותרו קללותיו, יעשה את ה'סיפתח' של השנה החדש עלי. נזכרתי גם שכאשר הרב מכריז בקול רועם בליל יום כיפור כי 'אנו מתירים להתפלל עם העבריינים' נוהג לירון להביט במבט שאינו משתמע לשני פנים על חברו הטוב קובי ו. והם מחייכים חיוך המובן רק לשניהם.
מכל מקום לא על לירון וחבורתו באתי לספר כאן, אל על התרת נדרים מעניינת שהתרחשה אצלנו לפני מספר שנים. באותו ערב ראש השנה, לאחר תפילת שחרית, התכנסנו כולנו לאמירת תפילת ההתרה. אלא שאז ניגש אלי בחור, כמעט נער, ובפיו בקשה: "עלי להתיר נדר מסוים, אותו נדרתי ואיני יכול לעמוד בו, אני מבקש שתודיע לחברי 'בית הדין' המתירים כי יתכוונו להתיר את הנדר המסוים שלי".
על אף שאיננו משמש כפוסק הלכה זכרתי כי אי אפשר להתיר נדר סתם כך. על הנודר לפרט את הנדר אותו קיבל על עצמו ולהביע חרטה וכן הלאה. ניגשתי אתו לרב שלנו, והרב אכן אמר לו כי עליו לפרט את הנדר לפחות בפני אחד מן שלשת או עשרת המתירים.
הבטתי בפני הנער וראיתי שפניו כוסו בצבע אדום עז. הוא שתק ושפתו התחתונה החלה לרעוד.
"מה קרה" שאלתי אותו בעדינות.
הוא הביט בפנים מוטרדות ואמר שהוא לא יכול לפרט את הנדר בפני אף אחד.
"מדוע?" לא הבנתי.
"מפני שאני מתבייש מאד" ענה הנער. "אילו היית יודע על מה הנדר" המשיך אותו נער "לא היית מאמין".
הסתכלתי על הנער הסובל וחשבתי שאני יודע בדיוק מה מתרחש לנגד עיני. מדובר כנראה בעניינים שהשתיקה יפה להם, עניני צניעות המטרידים את הצעירים, והנער המסכן שכפי הנראה נכשל בנושא, מתבייש לחשוף את עצמו בפני.
ניסיתי לרמז לבחור הצעיר שאני מודע לבעיה, וגם אני הייתי צעיר וכו' והוא יכול לגולל בפני את הכל ללא חשש, אבל הנער הסביר לי במהירות כי אני חושב בכיוון לגמרי לא נכון, וכי מדובר בעניין אחר לחלוטין.
בינתיים הסתיימה התרת הנדרים הראשונה, וסבב ה'התרה' השנייה עמד לצאת לדרך. הנער שהבין שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפני שייאלץ לחפש לו מנין אחר, גחן אלי ואמר לי בלחש: 'זה אבא שלי'.
לא אלאה אתכם בפרטים, אך מסתבר כי נער זה לא מדבר עם אביו כבר קרוב לשנה. סכסוך שהתגלע בין השנים בהקשר להחלטה מסוימת של האב גרמה לבן לעזוב את הבית ולהישבע מכל הלב כי הוא לא ידבר עם אביו מולידו לעולם. בחודשים האחרונים, נמצא הבן במגמה של התחזקות באחד מן המוסדות לנערים מסוגו, ולקראת הימים הנוראים מבקש היה להשלים עם אביו, ולחזור לחיק המשפחה. אלא שאז הוא נזכר בשבועה אותה נשבע. מאחר שנמצא הוא בתקופה של חיזוק רוחני החליט לא לשוב לביתו לפני שהוא מתיר ומנקה את חובותיו כדין. הוא חיפש מקום בו לא מכירים אותו וכך הגיע לבית הכנסת שלנו. את ההלכה המסוימת הזו, שאחד מן המתירים צריך לדעת את פירוט הנדר, הוא לא הכיר, וכך יצא שבסופו של יום ה'דיין' שנבחר לשמוע את סיפור הנדר היה אני. דוד הגבאי.
כמובן שהתיישבתי במהירות בין עשרת המתירים, ובשמחה גדולה אמרתי 'מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם' כשבליבי אני שומע את עצמי אומר: סר עוונך וחטאתך תכופר, נער יקר - שוב הביתה, שוב לאבא, שוב לאמא.
