החזן האשכנזי שלא מוכן להתפלל בנוסח ספרד

רציתי לשתף את הקוראים בשלשה סיפורים שהצטברו אצלי עם השנים שלכולם ענין אחד: סוגיית היחסים הבין-עדתיים בבית הכנסת.

הסיפור הראשון היה בבית כנסת של חסידות מסוימת בו מקפידים כמו כל בית כנסת חסידי להתפלל בנוסח ספרד. באחד הימים ניגש אדם ליטאי לעמוד, וכשהגיע לקדיש אמר את הנוסח המקובל בעדות אשכנז. למי שלא מכיר נוכל לומר שלפי נוסח זה לא אומרים 'ויצמח פורקניה ויקריב משיחיה', אלא ממשיכים 'בעלמא די ברא כרעותיה – בחייכון וביומיכון".

רוב האנשים מן הסתם לא הבחינו בשינוי שעשה היהודי בתמימות או שלא בתמימות, אך רב בית הכנסת ניגש בכעס גדול לעמוד, דפק עליו ואמר: 'ויצמח' ויצמח'.

סיפור שני דומה מגיע מהכיוון ההפוך.

בחור ספרדי ניגש לעמוד בבית כנסת אשכנזי וכשהגיע לקדיש אמר 'לעומתם משבחים ואומרים' במקום 'לעומתם ברוך יאמרו' כמנהג אשכנז. הגבאי המקומי המתין לסיום הקדושה ואז אמר בקול: נוסח אשכנז, נוסח אשכנז.

הסיפור השלישי התרחש בבית כנסת ספרדי, בברכות ההפטרה של שבת. אחד כובד בעלייה והחל לברך את ברכות ההפטרה. אלא שהוא עשה זאת במבטא אשכנזי אליו הורגל. האנשים ענו אמן אחר ברכותיו אולם ניתן היה לשמוע היטיב את אחד המתפללים מסנן: מה הוא חושב שהוא בשטיבעל שלו? לא מבינים מילה ממה שהוא אומר!

אני משוכנע שכולם מכירים את הסיפורים האלו. כל אחד נתקל בהם במהלך חייו. לפעמים אפילו במנינים ארעיים לחלוטין מתגלעים וויכוחים סביב שאלת הנוסח ונדמה שמדובר בעניין חשוב שאנשים לא מסוגלים לעבור עליו בשתיקה.

האם זה כך?

ובכן ישנה ללא ספק חשיבות לשמור על נוסח העדה אליה משתייך המתפלל. כך לפי האר"י הבסיס ההלכתי של התפילה שמובא בגמרא צריך להיות שווה בין כל הנוסחים אבל מעבר אליו כל אדם חייב להתפלל דווקא בנוסח של עדתו כי זאת הדרך היחידה שתפילתו תתקבל. לפי זה כל שינוי בנוסח יגרום להפחתת קבלת התפילה בשמים. את דברי האר"י הביאו האחרונים האשכנזים להלכה באורח חיים סימן ס"ח.עם הזמן דברי האר"י התקבלו גם על הספרדים ובעקבות כך נוצר מצב שאסור לאף אחד, גם לאשכנזי וגם לספרדי, לשנות את נוסח אבותיו.[ראה הרחבה רבה על כך במאמרו של רותם הקשר – עיקרון הפשרה בתפילה].

ואמנם גם ביחס לחזן נפסק כי הוא צריך להתפלל לפי הנוסח שנהוג במניין בו מתפללים, ואין לו לשנות מהנוסח שהונהג והוסכם בבית הכנסת.

אינני מתכחש לאור זאת, לחשיבות שמירת הנוסח וחשיבות שמירת הנוסח בבית הכנסת, אולם נדמה שאין הקפדה זו שווה את אותם וויכוחים שנוצרים בשל סטיה מהנוסח. עקרון אהבת הזולת וחשיבותה של מעלת השלום גוברת לאין ערוך על שינוי הנוסח. שוב, אינני אומר שמותר לעשות זאת ויש לשאול על כך פוסקי הלכה אך אני משוכנע שכולם יורו כי אם הדבר גורר מריבות בבית הכנסת, קטטה ומחלוקת הרי שיצא שכרינו בהפסדינו.