איך אפשר למען השם לריב על שטח בית הכנסת?

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשני, 28 אוגוסט 2017 09:39

נכתב על ידי דוד דואק

הבדיחה היהודית אולי העתיקה ביותר, מספרת על יהודי שאנייתו נטרפה והוא נקלע לאי בודד.

ככל יהודי טוב דאג לצד בחינת דרכי הישרדותו גם לבניית בית כנסת בו יוכל להתפלל – גם אם ביחידות.

חלפו שנים ואניית חילוץ הגיעה לאי. המחלצים התפעלו מיכולתו של האיש לכלכל את עצמו ואף לשמור על שפיותו, אך הביעו פליאה על שני מבנים ששכנו האחד ליד השני.

מה זה? שאלו,

אלו בתי כנסת, ענה היהודי.

ולשם מה אתה זקוק לשני בתי כנסת?

אחד בו אני מתפלל, ענה היהודי, והשני אליו אני לא נכנס.

זו בדיחה עתיקה אך היא מאד רלוונטית. דומה שאת עיקר המריבות בין יהודים דתיים אנו יכולים למצא בבית הכנסת. המקום בו מתכנסים אנשים ביחד, ומקיימים חיי חברה לצד תפילה ולימוד - הינו כר פורה למריבות הדדיות.

גם בזה אין חדש.

הנקודה עליה ביקשתי להתעכב נבעה אצלי לאחר קריאת כמה מחדשות החודש האחרון, שם נתקלתי במריבות מכוערות ביותר בין אנשים ביחס לבניית בית כנסת.

אינני מזכיר שמות, מי שיודע מבין על מה מדובר, ומי שלא – יבין את העיקרון.

אדם מבקש לבנות בית כנסת, ואנשים אחרים מתנכלים לו בשל חילוקי דעות וערכים. אינני מדבר על תופעת בתי הכנסת בקיבוצים – זהו עניין אחר לגמרי. שם זו מלחמה תיאולוגית. אני מכון את דברי למריבות על בניית בתי כנסת ומאבקים בין אנשים שומרי מצוות.

לצערי הרב מתברר שזו אינה תופעה חד פעמית.

עדות וקהילות נלחמים, נאבקים ומקיזים דם על שטח אדמה לבית כנסת עבור קבוצתם. אני מכיר לצערי לא אחד ולא שנים כאלו.

כל קבוצה משוכנעת שהקהילה שלה היא זו שזקוקה לשטח הזה כדי להתפלל, והקבוצה השנייה לא רק שלא זכאית, אלא 'שאסור' לה לקבל את כברת האדמה הזו.

כולכם יודעים בדיוק על מה אני מדבר.

ואני עוצר ושואל אתכם: אתם זוכרים לשם מה מקימים בכלל בית כנסת? מה עושים בו? אל מי מכוונים את הפעילות שבו?

התשובה שעשויה להפתיע אתכם היא 'הקדוש ברוך הוא'.

בית הכנסת הוא מקום חברתי ללא ספק, אבל אין שמץ של ספק, שייעודו הראשון הוא מקום תפילה אל הקדוש ברוך הוא אל האלוקים. תפילה על כל מה שאנו צריכים – ויש לא מעט כידוע – מתוך כוונה ותקווה שה' יענה לנו ויקבל את תפילתנו.

האם יעלה על הדעת שבמקום כזה יהיו מריבות? נסו רגע לחשוב ותראו כמה זה מגוחך, שעל שטח אדמה בו מתכנסים יהודים ביחד כדי להתפלל לקדוש ברוך הוא [וכידוע שהתפילה בציבור כוחה גדול]  יתכתשו אותם אנשים שהגיעו לכאן רק כדי להתאחד בתפילה אל ה'.

זה פשוט מטורף.

ונעלה שלב. נניח שקבוצה א' זכתה בשטח. היא ניצחה כי קשריה בעירייה היו טובים יותר, והפקיד הבכיר הרלוונטי הוא גיס של ראש הקהילה. איך ההרגשה להתפלל במקום שהגיע לאחר מריבה מכוערת וצער של יהודים אחרים? איך בכלל אפשר לבכות ולהתחנן שם בימים נוראים?

ישנם עדות שונות ומנהגים שונים. מכאן גם נוצרו קהילות וקבוצות נפרדות. אין חולק על כך, אך נדמה שאת המטרה הראשונית שכחו כולם: תפילה של יהודים אל הקדוש ברוך הוא.

האם אני נשמע צדקן שונה ומשונה? אם כן זו הבעיה הגדולה ביותר שלנו.