אנשי השטיבלאך: מאנשי הקדושה ועד אנשי הנוף/ חלק ב' ואחרון

אנשי השטיבלאך: מאנשי הקדושה ועד אנשי הנוף/ חלק ב' ואחרון

אנשי הקדושה: השטיבל כבר כמעט התרוקן, ורק אינדיבידואליים בודדים עדיין מסתובבים בו. אז מגיע האברך ירא השמים, שהתעורר שעה קלה קודם לכן ודורש מכולם לענות לו לקדושה: "תענו לי לקדושה, ולקדיש בסדר? דקה אחת. תענו לי לברכו, יש פה עשרה? תענו".

התפללנו כבר: מנין מתארגן, ומארגנו ניגש ליהודי שניכר עליו כי נפרד ממיטתו דקות ספורות קודם לכן.

שחרית? הוא שואל, והלה שמביט בארבעה אנשים שנלכדו כבר עונה בבטחה: התפללתי כבר. המלצה: לא אמין, רצוי סירוב אחר כמו למשל, עלי להתכונן שעה אחת קודם התפילה.

במקרים אחרים הלה נענה, ומתחיל להתפלל עד 'ישתבח'. מארגן המניין עסוק בניסיונות להשיג עשרה יהודים, והלה שקצה נפשו, פורץ את המחסום וגולש אל תפילת שמונה עשרה. אז חוזר מארגן המניין לחדר ורואה אותו עומד בתפילת העמידה. הוא כועס ומניע ידו בזעם כלפי מטה. הוא לא יכול לדבר כי הוא באמצע התפילה ולכן הוא משתמש כאמור בידיו.

אנשי התרת נדרים: נדירים יותר, אך קיימים. דורשים מן המתפללים להתקבץ בסתם יום של חול, להתרת נדרים, התרת קללות, והטבת חלום. למרות המעמד הנשגב, אין באוויר תחושה של ערב יום כיפור, אלא בעיקר תחושה עזה של רצון להימלט מן המקום.

אנשי המקווה: שוהים באורח קבע סביב מוסד המקווה שפועל במקום. תדיר יראו עם מגבת על כתפיהם, כשהם משוחחים בניחותא עם האיש שיצא מן המקווה, נכנס אליו, או סתם בעובר אורח מסכן שנקלע למקום ופגש באיש המקווה.

אנשי הנוף: יהודים הנמצאים במקום באורח קבע, עד שהם כמעט חלק מהנוף ומרהיטי בית הכנסת.

על פי רוב מדובר באנשים לא קונבנציונליים, שדעתם לא תמיד מסודרת עליהם, והם מוצאים בבית הכנסת בית, או 'מקום בטוח' בו הם יכולים להעביר את הזמן. לעתים הם זוכים לכינויים לא בהכרח מחמיאים, כשמאפיינים פיזיים חיצוניים בולטים בהם מזכירים דמויות ממיתולוגיות שונות.

אנשים אלו מכונים גם בשם אנשי התה והקפה: שכן איש אינו יודע מה תפקידם בשטיבל, ומדוע הם שוהים בו כל כך הרבה שעות. הם תמיד נמצאים במקום ונצפים עם כוס קפה או תה ישובים ליד אחד השולחנות. האם יש להם בית? אישה? משפחה? איש אינו יודע ודומה כי גם אינו רוצה לדעת.

בבלוגבאי שהתפרסם לפני מספר שנים תוארו דמותם של שנים כאלובן גוריון ובגין. לא, אין הכוונה לשני ראשי הממשלה המנוחים של מדינת ישראל, אלא לשני יהודים שכינויים של שני המנהיגים דבק בהם ומני אז איש לא מכיר אותם מלבד שמותיהם החדשים.