להתפלל במקלטים: האם זה כבוד בית כנסת, האם הייתם גרים בקראון?
בחודש האחרון פרסמתי בגליון זה טור כואב שעורר מספר תגובות של אנשים קראו אותו וראו לנכון להביע את דעתם לכאן ולכאן.
כזכור, העליתי את נושא הקמת בית הכנסת במקלטים משותפים. תיארתי מקרה [אמיתי] שאירע עם קרוב משפחתי שמצא ביחד עם שכניו את המקלט המשותף שלהם הופך לבית כנסת ולמקום פעילות לנערים. כשניסה להתנגד הואשם בביזוי בית הכנסת ואף נתבע לדין תורה.
בטור זה הייתי רוצה להמשיך מהנקודה בה הפסקתי, אך לתקוף את הנושא מזווית אחרת.
בתי כנסת במקלטים הם דבר מקובל מאד. קשה או בלתי אפשרי ליתר דיוק להתחיל לספור את מספרם. כל אחד מאתנו מכיר בית כנסת ששוכן במקלט קרוב כלשהוא. מה שאני מבקש להעלות בטורי הפעם הוא את סוגיית 'ההתאמה'.
כלומר, האם לדעתכם ראוי שבית כנסת ישכון במקלט? האם זה כבודו של בית הכנסת שמקלט ציבורי ישן שהוסב לבית כנסת ישמש כמקום קדוש?
אני מודע לכך כי על פי רוב נעשה הדבר מחוסר ברירה. אין די כסף לבניית מבנה חדש, יש כסף אבל העירייה לא מקצה מקום, העירייה מקצה מקום, אך הקהילה לא מצליחה להתגבש וכן הלאה. לעתים המקלט הוא המקום הטבעי ביותר.
ובכל זאת חשתי, כבר בשעת כתיבת הטור הקודם, כי זו לא הדרך.
בית כנסת מכונה כידוע 'בית מקדש מעט'. כלומר הוא בא להחליף את בית המקדש, שלצערינו הרב נחרב. התפילה מהווה גם כן תחליף לקרבנות וכמו שנאמר 'ונשלמה פרים שפתינו'.
האם בית המקדש יכול לשכון במקלט, היכן שעכברים חולדות, מקקים, ואפילו הרהיטים הישנים ודפנות הסוכה מוצאים להם מקום?
במלחמה האחרונה [מבצע צוק איתן] נאלצו רבים מתושבי ישראל להסתתר במקלטים מחשש כי הטילים שנורו על ידי החמאס יפגעו מבתיהם. חלקם הסתתרו מטבע הדברים בבתי הכנסת. יש בכך משהו יפה, שכן הם יכלו גם להסתתר במקום וגם להתפלל בו שההתקפה תעבור בשלום, ושחיילי צה"ל יצליחו במשימותיהם.
ועם זאת, האם זה המקום הטבעי?
ייתכן שאני טועה, זו רק הרגשה. גם בתי הכנסת שבקראוונים השונים, הרעועים והלא מאד מוצלחים לא מוצאים חן בעיני.
בית כנסת צריך להיראות כמו בית הכנסת הגדול בירושלים. ואם לא, לפחות לשאוף לכזה.
האם בן אדם היה מוכן לגור במקלט?
האם בן אדם היה מוכן לגור בקראוון?
מדוע כשזה מגיע לבית כנסת מוצאים אנשים מקום בכל צריף או מבנה מט ליפול? כשהייתי צעיר ולמדתי בישיבה אמר לנו אחד הרבנים לפני יציאתנו לחופש: אני מבקש שתתפללו במקום לו יש ארבע קירות.
כלומר, המניינים הרבים שבשדה, ברחבות בתי הכנסת, בחצירות, אינם ראויים. לא כך מתפללים. מקום סגור הופך את התפילה לרצינית יותר, מוסיפה נופך של כובד ראש ושל הכרה כי הנה אנו אכן עומדים לפני מלך, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
בדומה לכך נראה שגם בית כנסת הגון מוסיף נופך של רצינות. קראוון מט ליפול, או מקלט ישן לא מוסיף כבוד רב לתפילה.
אני מודע לכך כי לעיתים אין ברירה. אינני מדבר על מקרים כאלה. כוונתי היא לאותם קבוצות שרוצות להקים מנין בכל מחיר, והפיתרון הפשוט והקל עבורם הוא מקלט או קראוון. לפעמים כדאי לחשוב האם עדיף לעזוב מקום מסודר ונח אל מקום רעוע וחסר יופי וצורה.