בתי כנסת במקלטים משותפים, מותר להתנגד?

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשלישי, 12 אפריל 2016 00:02

נכתב על ידי דוד דואק

הסיפור הבא התרחש עם קרוב משפחה שלי המתגורר בשכונה דתית. אני נזהר מכל סימני זיהוי כדי לא לתת כל רמז על זהות המעורבים בעניין או אפילו על סוג החברה ממנה הגיעו, מטעמים אותם תבינו היטיב בהמשך.

קרוב משפחתי, שיקרא לצורך העניין טוביה, מתגורר בבניין בן 5 קומות, כאמור באזור דתי. כל תושבי הבניין גם הם אנשים דתיים.

את הבית קנה טוביה מחברה קבלנית גדולה ומפורסמת המתמחה בבניית בניינים לאוכלוסייה עליה נמנים טוביה ושכניו.

טוביה התגורר בבניין עם משפחתו בנחת ובשלווה כאשר באחד הימים הבחין, יחד עם שכנים נוספים, בסבלים המכניסים ריהוט אל תוך המקלט המשותף שבבניין. לשאלתו ענו הסבלים כי הם שליחים של מפעל לריהוט בתי כנסת והם התבקשו להוביל ספסלים, שולחנות, במה ועמוד של חזן אל המקלט שבבניין זה.

השכנים בבניין הביטו האחד על השני בתמיהה וניסו להבין מי החליט לפתוח בית כנסת בבניין שלהם בלי ליידע אותם על כך מראש.

הם לא היו צריכים להמתין זמן רב. אחד השכנים, לו נקרא בשם הייחודי מר כהן, הגיע בעקבות הסבלים ואל מול פניהם הנדהמות של דיירי הבניין הודיע להם כי החליט לפתוח בית כנסת בבניין על שם סבו המנוח, שהיה רב גדול בגולה.

טוביה, ניסה לשמור על שלוות רוחו ושאל בשקט: אתה לא חושב שהיית צריך לשאול אותנו על כך קודם לכן? לא, השיב כהן, וחשף בפניהם מסמך בו נכתב כי החברה הקבלנית שמכרה את הבניין מאשרת לו לפתוח בית כנסת על שם סבו בבניין תמורת סכום מסויים.

דיירי הבניין, ניסו להתייחס בביטול למסמך, אלא שאז התברר להם כי בתום לב, כלל חוזה הדירה שלהם סעיף בו נאמר כי לחברה המשכנת הזכות להשכיר את המקלט למטרות ציבוריות.

השכנים המופתעים לא האמינו כי סעיף כזה כלל ייתכן והודיעו למר כהן כמו גם לנציגי החברה כי הם מבקשים לתבוע אותם לדין. מאחר שמדובר כאמור באנשים דתיים הסכימו הצדדים לנהל את הדיון בפני דיינים הפוסקים על פי 'דין תורה'. בינתיים פעל בית הכנסת וקיים מניינים ואפילו שיעורי תורה.

למרבה ההפתעה של קרוב משפחתי, נטו הדיינים או לפחות חלקם להסכים עם בעלי החברה. הם הסבירו כי מדובר בבית כנסת שהוא מקום של קדושה, ואין להם כל זכות לפנות אותו ממתפלליו.

אינני רוצה להיכנס למהות הדיון, שכן אין זה טור הלכתי בהלכות חושן משפט. זו הסיבה שאינני כותב כאן את פסק הדין הסופי.

הנקודה אותה הייתי רוצה להעלות היא מסע הלחצים שעברו טוביה, משפחתו וחלק משכניו. טוביה, קרוב משפחתי היה אחד המתנגדים המשמעותיים להפעלת בית הכנסת. הסיבה לכך היתה נעוצה בעובדה שדירתו שכנה מתחת לבית הכנסת ואשתו טענה כי הנערים המגיעים למקום לפעילויות, גם אם חיוביות טורדות את מנוחתה.

טוביה הבהיר כי אין חלילה מאום נגד בית כנסת, אולם אין הוא חושב שעליו להסכים כי מוסד גם אם חשוב וקדוש כזה יפעל בבניין שלו. בתגובה הואשם על ידי מר כהן, ולעיתים גם על ידי גורמים בבית הדין כאדם שמתנכל לבתי כנסת. האשמות הפכו בהמשך למכוערות וכתבי פלסטר הוצאו כנגדו, שוב בטענה כי הוא מתנגד לדברים שבקדושה. מר כהן הטיח בו לא אחת כי הוא מבזה את זכר סבו הגדול, וכי מוטב היה לו לגור בשכונה חילונית – "שם לא יהיו לך בתי כנסת במקלט".

הסיפור הזה שהיסב עגמת נפש מרובה לקרוב משפחתי העלה בי הרהורים על בתי כנסת הפועלים במקלטים. האם נכון הדבר? גם כאשר השכנים מסכימים לכך, אין לחשוש כי יש מי מהם שעושה זאת בעל כרחו?

מאחר שאני גבאי בעצמי, אוכל לומר בביטחון כי אני האדם האחרון שיתנגד לבית כנסת מן הסוג הזה, אולם מאידך, דווקא כגבאי, נדמה לי כי חשוב להעלות את הנושא לסדר היום.