מגיעים לערבית של שבת על גלגליות

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשני, 14 מרס 2016 00:59

נכתב על ידי דוד דווק

לא יכולתי כגבאי, שלא לשים לב לידיעה החדשותית הבאה, שנעלמה כך אני מניח מרבים מכם, אך צדה את עיני 'הגבאית' במהירות.

הידיעה שנשאה את הכותרת: 'יהדות בסטייל: הכירו את בית הכנסת המגניב בעולם', הביאה את סיפורו של רב בית הכנסת סוהו בניו-יורק ורעייתו, הרב דב שיינר, שהצליחו להפוך את בית הכנסת שלהם 'למגניב'.

אני מצטט חלק מן הנאמר בכתבה באתר און ליין: "שכחו כל מה שחשבתם על בית כנסת; לא עוד תפילות ארוכות ומכבידות, לא רק תשמישי קדושה וטליתות. חשבו על מסיבות לוהטות, בגדים נוצצים, אלכוהול איכותי...

בית הכנסת מקיים ערבי גאלה ואירועים חברתיים ודתיים, ומושך אליו יהודים מבוססים ומצליחים מניו יורק: "אלפי צעירים יהודים שהוריהם לא הצליחו מעולם לגרור אותם לבית הכנסת, מגיעים אליי, מביאים חברים ומבקשים לשבת במושבים הקדמיים כדי להקשיב לי", מספר רב המקום רבי דובי שיינר.

בהמשך מתאר הרב שיינר ארוע שהתקיים בליל שבת: "במהלך הקיץ קיימתי מסיבת דיסקו בסגנון שנות ה-80. כולם הגיעו על רולרבליידס בערב שבת, ואחד מחבריי ניתק את הקשר עמי כי חש פגוע".לפני יום כיפור ארגנו הרב ורעייתו ארוע הנקרא 'צחוק לפני יום כיפור' בו הופיעו אמנים על הבמה.

אינני מכיר את בית הכנסת המדובר, הרושם שעולה מן הכתבה הוא כי מדובר בבית כנסת אורטודוקסי. חשוב לציין, כי מלבד האירועים המוזרים שיזם הרב שיינר, הוא גם ייסד מיזם מעניין שמזכיר את פרוייקט של יהודי אחר בשם מרק צוקרברג. לבית הכנסת הוקם אתר, בו משתמשים יכולים לצפות אחד בפרופיל של משנהו, לכתוב הודעות ולפרסם הצעות עבודה. באתר ניתן גם למצוא בלוגים בנושאי יהדות ואת דברי התורה של הרבי. הרשת החברתית שיצר שיינר, נקראת Synago  ועלתה לאוויר לפני מספר חודשים. בתוך חודש 300 איש כבר נרשמו, ובכל שבוע בין עשרה לשלושים משתמשים חדשים מצטרפים.החזון הוא להגיע ל-2000 משתתפים.

הכתבה הזו, כאמור תפסה את עיני במהירות. לא בגלל הביקורת המתבקשת בגין אירועי דיסקו ואמנות בבית הכנסת. אני מניח שלכך כבר מודע הרב שיינר כפי שהוא בעצמו אמר לכתב. מה שתפס אותי הוא הניסיון של האיש לגייס צעירים לבית הכנסת בדרכים לא קונוונציונלאיות: "אלפי צעירים יהודים שהוריהם לא הצליחו מעולם לגרור אותם לבית הכנסת, מגיעים אליי".

מה אומר פה הרב שיינר? היהדות, בית הכנסת כפי שהוא, עלייה לתורה, תפילות ליל שבת, וסעודה שלישית, כבר לא קורצים לצעיר היהודי שאינו שומר תורה ומצוות בהגדרה. אפילו לא הקידוש בבוקר. כדי לעשות זאת צריך ליזום ולהניע מהלכים כמעט קיצוניים כדי שהצעיר יגיע לבית הכנסת, ואז גם ישמע את דברי התורה של הרבי.

אם הוא יגיע בליל שבת על גלגיליות, הוא יהנה מהמפגש החברתי של צעירים בעלי מקור גנטי משותף, וגם אולי ישיר את 'לכה דודי' בפעם הראשונה בחייו. אם הוא יגיע לאירוע האמנות לפני יום כיפור, ייתכן שהוא גם יגיע לתפילות ביום הקדוש. משם הוא יגיע אולי גם לתפילות בחג הסוכות.

זהו קו המחשבה, סביר להניח של הרב שיינר. אבל האם הוא צודק? האם הגישה שלו לא צורמת, לא מרגישה לא נח? נכון, מאות צעירים מגיעים לשמוע אותו, אבל הם עושים זאת במחיר הפיכת ההיכל הקדוש לבמת בידור. על הבמה הזו מוצגים אמנם בעיקר דברי תורה ותפילה, אך המחיר ששולם עבורם היה גדול מנשא.

מאידך, מה האלטרנטיבה, שהרב ידבר לפני זקנים מתמעטים והולכים ויפגוש את הצעירים רק בחתונותיהם כשלצידו עומד כומר? האם הגישה של התבדלות מוחלטת מכל המודרנה והעולם הקורץ, נכונה גם לימים אלה של המאה העשרים ואחת? האם מצבם של יהודים בארה"ב, ואגב, גם בארץ, נמצא כבר במקום כזה שאינו יכול להיות גרוע יותר?

קשה לענות תשובה חד משמעית.  אני עדיין סבור כי לא זו הדרך. ועם זאת חשוב היה לי להציג בפניכם את הלכי המחשבה שעברו בי לנוכח הקריאה על בית הכנסת המיוחד בסוהו.