- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי: ללמוד בשבת על נצחונותיו של אלכסנדר מוקדון בבית הכנסת
בלוגבאי: ללמוד בשבת על נצחונותיו של אלכסנדר מוקדון בבית הכנסת
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם ברביעי, 10 פברואר 2016 22:06
- נכתב על ידי דוד דואק
ידידי, קוראי הקבועים, וגם אלו שמזדמנים לראשונה לטור זה.
רציתי לשתף אתכם בדילמה של חבר גבאי שלי, שעל אף שנראית היא לכאורה פשוטה ברגע הראשון, מסתבר כי הדבר איננו כך.
ידידי הטוב, לו נקרא טוביה, משמש כגבאי ביישוב גדול, שאינו דתי כל כך.
למרות זאת, בשבת מגיעים יהודים רבים וטובים להתפלל, חובשים כיפה לראשם גם אם הם אינם עושים זאת במשך כל השבוע, שרים את קבלת השבת בנעימה מושכת את הלב, ומתקשרים אל הבורא איש איש בדרכו.
שבת, הינה זמן של מנוחה, וכמובן גם חופש מן הלימודים ונערים רבים שאינם נמצאים בבית הספר מחפשים תעסוקה, אם במגרשי המשחקים, אם בביקורים אצל חברים, ואם בטיולים עם המשפחה.
ועם זאת, רבים מהם גם מסתובבים בבטלה, בפרט בימי הקיץ הארוכים, ואינם עושים מאומה.
אחד מן המתפללים, יהודי מסורתי אוהב תורה ומסורה החליט לארגן את הילדים ואת הנערים לתכנית שבת, כנהוג בקהלות רבות בישראל. אם בקריאת פרקי תהלים, אם בשיעור תורה, אם במזמורי שבת, בסיפור חסידי מרתק, כשלבסוף מתוגמלים הנערים והילדים במיני מתיקה, בפרסים יקרי ערך וכדומה.
עד כאן הכל כשורה. כך כאמור נוהגים בבתי כנסת רבים, כולל בבני ברק ובמאה שערים...
אלא שביישוב בו מתגורר ידידי התעוררו כמה הורים שאינם דתיים במיוחד, והקימו קול צעקה: כפיה דתית, מסיונריות, הטפה, שבת חרדית וכן האלה. לטענתם, הם אינם מוכנים שבניהם ישתתפו בתכנית חרדית בשבת בבית הכנסת.
תאמרו: מי אמר להם לבא? מישהו הכריח אותם לשלוח את ילדיהם לבית הכנסת?
שתי תשובות בדבר. ראשית, טוענים ההורים כי הם אינם יכולים למנוע מילדיהם להגיע לבית הכנסת כאשר חלק ניכר מן הילדים מגיעים, מדובר כאמור ביישוב לא גדול. שנית, ידידי הגבאי אינו חפץ להתקוטט עם אותם הורים. שוב, לא מדובר ביישוב גדול ואנשים מכירים שם היטיב האחד את רעהו. לבסוף, גם מארגן השיעור וגם ידידי הגבאי שמחים היו להטעים מעט מאורה של השבת לנערים שחפצים בכך, ומחאותיהם של ההורים אינן צודקות לדעתם.
מה בכל זאת עושים?
הגה מארגן השיעור רעיון מעניין. הוא פנה להורים ואמר להם: אתם חושבים שאני מוסר שיעור תורה בבית הכנסת? אתם טועים. אני מלמד היסטוריה ומשלב בתוכה היסטוריה יהודית. יש גם דברי תורה, אך חלק ניכר עוסק בקורות ימי העולם החל מהתקופה ההלניסטית, דרך ימי הבינים, גילוי אמריקה, המהפכה הצרפתית, ומהפכת המדע והתעשייה.
היסטוריה, כבר נשמע אחרת, אמרו ההורים ונתנו את הסכמתם לסוג כזה של שיעור. כולם היו מרוצים חוץ מידידי הגבאי שחש שלא בנח שבית הכנסת הופך למקום של שיעורי היסטוריה בהם מלמדים על נצחונותיו של אלכסנדר מוקדון או הפסדיו של נפוליאון.
הוא שוחח עמי על כך, ואני חיפשתי מעט בספרי ההלכה ומצאתי בשו"ת יביע אומר [ז, כב] התייחסות לעניין.
שם הרב מצטט את ספר העתים שכותב כי "משמיה דרב האי גאון איתמר שמותר ללמד תינוקות של בית רבן אגב לימוד תורה כתב ערבי וחשבונות, אבל שלא עם התורה אינו נכון". ביסוד דברי רב האי גאון נאמרו שני הסברים. א. גם לימוד כתיבה ושאר לימודי החול הינם 'דבר מצווה' שהרי כלל בידינו כי חייב אדם ללמד את בנו אומנות כדי שיוכל להסתדר במרוצת החיים. ב. אם לא נתיר לימודי חול בבית הכנסת עלולים נערים רבים להיגרר אל מקומות לימוד נכריים וכפרניים ויתנערו כליל מן הדת והמצווה.
המקרה שלנו עונה כך מסתבר בדיוק על התנאי השני של העסקת הנערים שעלולים להתדרדר למקומות שאינם ראויים. ולמרות זאת מסיק הרב כי ההיתר הזה נכון לגבי בתי כנסת בחוץ לארץ אך בארץ נכון להחמיר. מלבד זאת, תשובה זו עונה על ההיבט ההלכתי, לידידי הציקה התחושה האישית, הרגש היהודי, יחס הכבוד כלפי בית הכנסת שנפגע, ועל כך לא יועילו כל היתרים.