בלוגבאי: פרוכת בת 67

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשלישי, 31 מרס 2015 13:09

נכתב על ידי דוד דואק

הסיפור הבא לא כולל מעשי ניסים או ארועים בלתי טבעיים, ובכל זאת, אותי הוא ריגש כאשר נתוודעתי אליו לראשונה.

בבתי הכנסת נהוג, שלקראת ימים נוראים, או חגים ומועדים מחליפים את הפרוכת, בכזו ההולמת את אופיו של היום הקרב.

כך למשל לקראת יום כיפור וראש השנה נפרסת פרוכת לבנה צחורה עם הכיתוב 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים', או 'אבינו מלכנו שמע קולנו חוס ורחם עלינו', ולקראת חג הפסח נפרסת פרוכת חדשה וססגונית עם ציור של חטים, המסמלות את האביב.

בהערת אגב אספר, שבבית כנסת אחד נתרמה פרוכת בלתי שגרתית עליה מצויירים היו שני מסוקים הנוגעים זה בזנבו של זה. הרציונאל שעמד מאחורי הפרוכת המעניינת היה הצבת זיכרון להרוגי אסון המסוקים, משנת 1997, במהלכות התנגשו שני מסוקים של חיל האוויר האחד בשני. האסון גבה את חייהם של כל 73 החיילים שהיו על המסוק.

תורם הפרוכת פנה לרב הראשי לישראד דאז, הרב ישראל מאיר לאו בשאלה, האם ניתן לרקום על הפרוכת את ציור המסוקים. הרב לאו השיב בחיוב ואף בירך את התורם על יזמתו המרגשת.

מכל מקום בבית הכנסת עליו נסוב סיפורנו גם נהגו להחליף לקראת הימים הנוראים כלומר ראש השנה ויום הכיפורים את הפרוכת, אלא שלמרבית ההפתעה, הפרוכת שנתלתה היתה פיסת בד קטיפתי מהוה, ישן, שניכר היה שעבר כביסות רבות, וידע ימים יפים יותר.

אורחים שהגיעו לבית הכנסת בפעם הראשונה והבחינו בפרוכת הישנה, ניגשו מעת לעת אל הגבאים ושאלו אותם מדוע לא יכבדו את ארון הקודש בפרוכת יפה יותר, מהודרת יותר? האם קיים לבית הכנסת קושי תקציבי?

הגבאים הרגיעו אותם, ועל אף שהדגישו כי לא יסרבו לקבל תרומה הגונה לבדק הבית [מה לעשות, גבאים], הפרוכת הישנה אינה השלכה של מצבו הכלכלי של בית הכנסת.

אז מה כן?

מתברר כי במלחמת סיני [מלחמה זו, הידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בשנת 1956. במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי, ויקיפדיה], התבקשו התושבים להאפיל את חלונותיהם כדי להקשות על הפצצה לילית מהאוויר של מטוסי אויב. גם פנסי הרחוב הואפלו מאותה סיבה.

מכל מקום באחד מבתי הכנסת, שבו התקיים שיעור תורה יומי בו השתתפו עשרות רבות של יהודים פשוטים, חיפשו הגבאים פיסת בד כדי לכסות אתה את החלון. כפי הנראה איש לא שם לב לכך קודם לכן, וכאשר התקבצו ארבעה מניינים של יהודים לשיעור בעין יעקב, הבחינו מארגני השיעור כי החלונות לא מואפלים.

בלית בררה נטל הגבאי את הפרוכת הגדולה וכיסה אתה את החלון הגדול שפנה אל הרחוב. השיעור החל וכעבור מחצית השעה נשמעה קול פיצוץ עז.

רק לאחר שצפירת הארגעה נשמעה גילו הלומדים כי הבנין הסמוך לבית הכנסת, ששימש כספרייה המקומית, וחלונותיו היו מוארים, ספג שלש פגיעות פגז שהחריבו את כל שבתוכו. בנס היה המקום ריק ואיש לא נפגע. המתפללים ניסו לדמיין את מטוסי האוייב חולפים ומבחינים בבית הכנסת המואר שלהם.

מאותו יום הפכה הפרוכת 'לקמע' קדוש, ובבית הכנסת שמרו עליה מכל משמר. בימים הנוראים היו מוציאים אותה ממקומה ומעטרים אתה את ארון הקודש. גם לאחר שנים ארוכות כאשר נסגר בית הכנסת מחוסר מתפללים, כבודה של הפרוכת המיוחדת לא נפגע. אחד מן הילדים שנהגו להתפלל בבית הכנסת אז, ושימש היום כגבאי בבית הכנסת השכונתי שלו, נטל את הפרוכת המיוחדת ולאחר שסיפר את סיפורה למתפללים, החליטו  כולם כי היא תמשיך את תפקידה גם בבית הכנסת שלהם.