- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי: בין הבן של עמי לבן של יצחקי
בלוגבאי: בין הבן של עמי לבן של יצחקי
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם בשלישי, 29 יולי 2014 14:31
- נכתב על ידי דוד דואק
בטורי הנוכחי לא אוכל שלא להתייחס לימים קשים שעוברים עלינו, על מדינת ישראל, על החברה היהודית שפועמת בלב אחד עם חיילי צה"ל שנלחמים במחבלי החמאס שלא מבקשים דבר מלבד להרגינו ולהשמידנו.
בהקשר למלחמה הייתי רוצה לספר ארוע קטן שהתרחש בבית הכנסת שלנו בשבת האחרונה, ימים ספורים אחרי שהדרג המדיני הורה לצה"ל לפתוח בפעולה קרקעית ברצועת עזה.
היה זה לאחר תפילת ערבית. רב בית הכנסת הציע לקרא מספר פרקי תהילים לשלומם של החיילים וכל בית הכנסת נעמד בכוונה והתפלל להצלחתם ולשלומם.
התהילים נגמרו, והאנשים פנו אחד לשני בברכת שבת שלום, אלא שאז קם אחד המתפללים, שלצורך הענין ייקרא יצחקי, וביקש מהאנשים עוד רגע של תשומת לב. הוא הוציא מכיסו צרור של דפים ואמר: הבן שלי נמצא עכשיו בעזה. לפני שהוא יצא הוא חיבר תפילה פרטית לבורא עולם והייתי שמח אם כולנו נקרא אותה ונתפלל שישוב בשלום.
כמובן שאיש לא סירב לבקשה המיוחדת, והמתפללים כולם קראו: "אבא שבשמים, היה נא עם חיילי צבא ההגנה לישראל המחרפים את נפשם במלחמה עם האוייב החמאס"י.
שמור עלי, עבדך... שלא ארתע בקרב, ושלא אסוג לאחור. שלא אחשוש מריח אבק השריפה ומקני הרובים המסתתרים. חלץ אותי בשלום מן הפצצות, וממחבלים מתאבדים.
השב אותי לאבי ואמי בשלום. סייע לנו לסיים את המשימות שלנו עד תומם. שלא נחדל באמצע, ושלא ניכנע לגורמים מן החוץ המבקשים לרפות את ידינו. שים שלום על הארץ הזו, וברך את עמך ישראל, אמן.
התפילה הקצרה ריגשה את כולם, וחלק מאיתנו לקחו אותה לבתיהם.
למחרת עם ערב, במוצאי שבת יצאתי עם מכנסי השבת שלי כדי לזרוק את הזבל והנה אני פוגש בשכני הטוב, עמי. ליד עמי עמד בנו שהשתחרר לא מכבר מצה"ל כשהוא עטוי במדים ותרמיל על כתפיו. זכרתי כי בנו של עמי הוא לוחם מן חטיבת הצנחנים והבנתי כי הוא יוצא לעזה.
עמי ניגש אלי ואנו התחבקנו בחיבוק אמיץ. עמי אינו אדם דתי, אך בשעה כזו, גם הוא ביקש לסמוך על האב שבשמים. הוא ביקש ממני ספר תהילים קטן או סידור כדי שילווה את בנו. מאחר שהייתי מחוץ לבית הצעתי לו שאחזור ואביא לו ספר תהילים קטן, אלא שאז הגיע הג'יפ שבא ללוות את הבן אל הבסיס.
הושטתי את ידי לכיס מכנסי ומצאתי שם פיסת ניר. היתה זו התפילה אותה חילק יצחקי אתמול בבית הכנסת. התפילה הקצרה, אותה חיבר בנו לפני היציאה לקרב. הגשתי את דף הנייר הקטן לבנו של עמי ונפרדתי ממנו לשלום.
אין לסיפור סוף טראגי, ומרגש כדרכם של סיפורים אלו, אך מבחינתי, כאשר פגשתי את עמי כעבור יומיים והוא סיפר לי כי בנו קרא את התפילה שש פעמים במהלך הימים האחרונים, שאב ממנה עידוד וחיזוק, ואף הביא אותה לחבריו, זהו סוף מרגש לא פחות.