- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי - מיהו ראובן?
בלוגבאי - מיהו ראובן?
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם בראשון, 26 דצמבר 2010 18:37
- נכתב על ידי דוד דואק
פלוני יהודי הופיע אצל רבי אייזיל חריף ובידו חיבור, ספר חדש שמתעתד הוא להוציא לאור ובפיו בקשה כי הרב יסכים על ספרו. הרב רפרף על הדברים ונוכח כי החיבור ריק הוא מתוכן אך מלא הוא בקש וגבבא. גם המחבר עצמו התגלה כאדם יהיר וחסר ריח של תורה. פנה הרב לאיש ואמר לו : "איזה חיבור, האם ידעת כי תוכל ללכת עמו לבד בדרך כאשר הינך סמוך ובטוח כי הוא יגן עליך מפני המזיקים" אורו פניו של האיש והוא קרא בשמחה: "עד כדי כך"? "כן" ענה הרב, "שהרי כתוב בגמ' כי תלמיד חכם לא יהלך בדרך יחידי מפני המזיקין, ברם אם תלך עם ספרך יבינו המזיקין עד מהרה כי אין כל קשר בינך לבין תלמיד חכם ויניחו לך לנפשך".
מעשייה נאה זו על תלמידי חכמים מתחזים הזכירה לי ארוע קטן דומה שהתרחש אצלנו בבית הכנסת. היה זה בימי בין הזמנים, הימים בהם בני הישיבות יוצאים לחופשה בת מספר שבועות כדי לאגור כח לקראת מחזור הלימודים הבא. בימים אלו נוהגים התלמידים להתקבץ בבתי כנסיות שכונתיים ולקיים מסגרת הנקראת 'ישיבת בין הזמנים', בה לומדים וחוזרים על החומר הנלמד במתכונת הלימוד הישיבתי, במשך שעות ספורות במהלך היום. לעידוד וחיזוק הלומדים נוהגים המארגנים להציע מילגה יפה בסוף ימי 'בין הזמנים'. גם בבית הכנסת שלנו, על אף ששכונתינו לא משופעת בצעירים בני ישיבות, קיימת מסגרת קטנה כזו ובה משתתפים ארבעה בחורים מקומיים.
ויהי היום, ואני מסתובב בין הספסלים ובודק כי הכל מסודר כיאות, ובירכתי בית המדרש מתנצחים ארבעת הבחורים בדברי תורה. נהניתי לראות את הלהט שהיה בעיניהם ואת האיכפתיות שהסעירה את חושיהם מהבנת הסוגיא. לא היה זה מחזה חדש, שכן בכל יום היו ארבעת הבחורים לומדים בהתלהבות רבה אלא שהיום היה נראה כי ויכוח חריף פרץ ביניהם על מהלכה הנכון של הסוגיא: זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולכלל הסכמה לא הגיעו. לו יכולתי הייתי מנסה להתערב ולהביע את דעתי אלא שלצערי איני בקיא מספיק במסכתות הש"ס ועל אף השתתפותי הקבועה בשיעורי ה'דף היומי' אין די בידיעותי כדי להשתתף בוויכוח תלמודי מעין זה.
באותו רגע, כאילו משמים, נפרצה דלת בית המדרש, ולאולם נכנס יהודי הדור פנים ולו זקן יורד על פי מידותיו. הוא התיישב בפינה ושקע בהירהורים. הס הושלך בבית המדרש והבחורים בהתייעצות מהירה החליטו לגשת אל הרב ולהציע בפניו את לבטיהם ודעותיהם. חשוב לציין כי שכונתינו אינה משופעת בתלמידי חכמים רבים, לצערנו הרב, וכל רב המגע אל בית מדרשינו הרי זה מאורע משמח. הבחורים ניגשו לאיש וביקשו את הסכמתו להציג בפניהם את שאלתם. הרב הסכים בניד ראש אציל והבחורים המשולהבים החלו להציג את טענותיהם. הארבעה התחלקו לשתי קבוצות, שנים סבורים כי פירוש הסוגיא עם דברי הרש"י והתוספות מכוונים לדרך מסויימת ואילו רעיהם עומדים בתוקף על דעתם כי הביאור הינו הפוך ושונה לחלוטין.
כאשר סיימו להציג את טענותיהם תלו הארבעה את עיניהם באיש בעל הדרת הפנים והוא הגיב בשתי מילים בלבד: "מיהו ראובן"?
הבחורים הבינו היטיב את כוונתו. מאחר שאיני משוכנע שהקורא החביב ירד לעומק השאלה, אבקש להקדים הסבר קטן. בוויכוח תלמודי נהוג להציג את בעלי הדינים, ביניהם מתנהל הוויכוח המשפטי, בשמות הניטרליים 'ראובן ושמעון' ולמשל: ראובן לווה משמעון מאה דינרים וכעת הוא כופר בהלוואה. מה דינו? וכו'. הבחורים הבינו כי שאלתו של הרב היא מי מייצג את ראובן בוויכוח, והם החלו שוב בהתנצחות רבת הוד, כל אחד עומד בתוקף על דעתו כשהוא משוכנע כי הוא זה שמייצג נאמנה את טיעונו של אותו ראובן.
לאחר שעה ארוכה השתתקו שוב הארבעה וחיכו למוצא פיו של האיש ששאל שוב מי הוא ראובן? הארבעה נראו נבוכים ושאלו בזהירות על איזה ראובן הרב מדבר. האיש השיב ואמר 'ראובן דואק' אני נשלחתי הנה להציע לו שידוך. אני שדכן. מי מכם הוא ראובן?
המבוכה שאחזה בבחורים היתה עצומה, אבל גם אני לא הייתי אדיש. ראובן דואק הוא בני. הוא אינו בחור ישיבה, אך הוא עלם חמודות ירא שמים העוסק לפרנסתו כצלם בשמחות. באבחה חדה חדרה פתאם למוחי ההכרה כי אכן קבעתי עם איזהו שדכן בשם רבי שמחה, כאן בבית הכנסת כדי לשמוע ממנו הצעת שידוך לראובן. ניגשתי במהירות לחבורה הקטנה ואמרתי לרבי שמחה, כי אני הוא דוד דואק הגבאי וכי הפגישה נקבעה בינינו.
השידוך לא יצא אל לבסוף הפועל אבל זאת אוכל לספר כי בסוף השיחה בינינו שאלתי את רבי שמחה מי לדעתו צדק מבין ארבעת הבחורים. שמחה ענה לי בהגינות כי הוא לא הבין מילה אחת מן הפולמוס התלמודי, וכי הוא בקושי מסוגל לזהות את אותיות רש"י, אך הוא לא חפץ להפריע להם שכן חשב שראובן הוא אחד מן הארבעה והוא רצה לתהות על קנקנו.
