הימים הנוראים מתקרבים ואליהם מתלווים כמו בכל שנה גם ארועים נוראים לא פחות סביב הכיבודים, העליות, וקניות המצוה בבתי הכנסת. דרשני רשומות ומגידי מישרים אוהבים לתאר את היהודי העטוף בטלית בימי ראש השנה ויום הכיפורים, ועטרתה מכסה את מצחו ואת  עיניו האדומות, והוא צנוף בפינתו כשמעיניו זולגות דמעות ומקוות נחל קטן מתחת רגליו וכל כולו אומר קודש ודבקות ב'אתה הוא אלוקינו מלך'.

 

אלא שאז מופרת השלווה כאשר הגבאי מכריז כי יענקל כהנא מכובד בעליית שלישי היוקרתית והיהודי הצדיק המצונף והסגפן, זכה בעליית שישי היוקרתית מעט פחות. באותה שעה משליך הצדיק את טליתו מעל ראשו וצועק בחמת זעם: אני, שישי, אני? איך לא קיבלתי את השלישי, איך?

 

כשמעירים לו בעדינות כי אך לפני שעה בכה בזעקות שבר כי 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' ענה בעזות ובזעם: "ביחס לאלוקים זה נכון, אבל לא ביחס לתולעת הזו כהנא שקיבל שלישי". השימוש במינוח תולעת מענין כי דוד המלך בתהילים אומר לפני הקב"ה "ואנכי תולעת ולא איש" רק שהצדיק השכונתי שלנו לקח את האימרה הזו דווקא לכיוונו של כהנא.

 

ואמנם כבר שמענו על בתי כנסת מעדות מסויימות [כל אחד מן הקוראים מוזמן לזהות בם את עדתו הוא] שהחיזיון של מתפלל קם בחמת זעם משליך את טליתו על השולחן בזעף וצועק כי 'הוא לא בא לכאן יותר' משל היה בית הכנסת מועדון בילוי שלא סיפק כראוי את מנוייו אינו מאורע נדיר. אצלנו, מכל מקום, בבית הכנסת תדירות הארועים הללו איננה רבה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר ועל כן אספר לכם איך זוכה אני, הגבאי דוד, בעליית מפטיר יונה החשובה מידי שנה מבלי לשלם פרוטה.

 

היה זה לפני כחמש עשרה שנים. שני מתפללים חשובים, שלצורך הענין יקראו איצקוביץ ונקי חפצו לקנות את עליית מפטיר יונה ויהיה זו סימן ברכה ומזל לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. נקי פתח עם סכום מרשים של 500 שח. והיה משוכנע כי הוא 'לוקח את המפטיר בהליכה' אלא שאיצקוביץ חשב אחרת  והעלה במהירות ל 850 ₪. פניו של נקי האדימו והוא צעק ממקום מושבו "1850 שקלים חדשים". ליחשושים החלו להישמע ברחבי ההיכל ואיצקוביץ נעמד ואמר בקול פסקני – 2850 שקלים. לא אלאה אתכם בדיון הארוך רק אציין שהמלים "מלחמה" ו"אני אתפור אותו" נשמעו היטיב בחלל האוויר. בסופה של התכתשות מעניינת אך בלתי מכובדת זו זכה נקי בעליית המפטיר בסכום אגדי של 11850 ₪. ואז הוא עשה משהו שנראה לא הגיוני.

 

הוא נעמד ואמר אני מכבד את איצקוביץ בעליית המפטיר.

 

לרגע היה נדמה כי חוזים אנו המתפללים בחזון אחרית הימים ובהתגשמות האידיאל של יום הכיפורים, אלא שמהר מאד הבנו שנקי התכוון בכלל למשהו אחר. משהו שאותו הבין איצקוביץ. אולי היה זה נימת הקול הסרקסטית או החיוך הלעגני בזויות פיו של נקי. על כל פנים איצקוביץ לא נותר חייב ואמר"ואני מכבד אותו בחזרה".

 

"לא" אמר נקי כבדתי אותו והוא יעלה.

 

"אני חייב לקבל ממנו"? הגיב איצקוביץ בכעס עצור "שיכבד את החתן שלו, שלומי".

 

מכרז המצוות שהיה מענין בתחילה הפך במהירות למשהו לא נעים וסופו של דבר הוחלט כפשרה כי הגבאי מבטל את כל המכירה והוא עולה למפטיר יונה. הגבאי כזכור הוא אני.