- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- בלוגבאי
- בלוגבאי
בלוגבאי
- פרטים
- קטגוריה: בלוגבאי
- פורסם ברביעי, 04 אוגוסט 2010 15:41
- נכתב על ידי דוד דואק
בלוגבאי
בדיחת גבאים עתיקה מספרת על אותו עם הארץ שכשהועלה לתורה ענה לשאלת הגבאי יעמוד פלוני בן..? והלה עונה ללא מצמוץ "בן ארבעים" וכשהגבאי מנסה לשאול בעדינות "לא, האבא" מגיב השוטה ב'אההה' [כלומר זו כוונתך], ובכן האבא בן שמונים שיהיה בריא.
האם ארעה הבדיחה הזו אי פעם במציאות או שהיא פשוט הומצאה על אחד מאוייבי הדת היהודים והפכה לקאלט עם השנים אינני יודע ואינני מעוניין לדעת שכן 'במופלא ממך אל תחקור' אך מכל מקום באחד משנות גבאותי הראשונה התרחש מאורע שהזכיר מעט את סיפור הבדיחה אם כי להבדיל ממנה, זה לא הצחיק אותי בכלל.
היה זה באחד החגים בתפילת שחרית עת נוהגים בבתי הכנסת רבים לקיים את תפילת ה'יזכור' אותה תפילה בה נהגו ישראל מדורי דורות לישא על נשמות אותיהם ואמותיהם שנפטרו מן העולם. מאחר שכאמור בית הנכסת שלנו נחשב לאחד מבתי הכנסת המרכזיים בשכונה מגיעים לא מעט 'יהודים של חגים' [הכינוי הניתן ליהודים המופיעים בבית הכנסת רק בחגים] להתפלל בתפילת השחרית כדי שיוכלו להשתתף בתפילת היזכור.
שעה קודם התפילה עת כבר הייתי ניצב על משמרתי ומכין את בית הכנסת למתפללים הרבים, הופיע בשערי ההיכל יהודי לא צעיר שביקש להצטרף לתפילה וגם להשתתף בתפילת יזכור.
"אתה יכול את שניהם באותו כסף" אמרתי לו וניסיתי לחייך. הוא קימט את מצחו, לא הגיב [אולי הוא לא אהב את הבדיחה] ושאל אם הוא יכול לעשות משהו מיוחד לכבוד אבא שלו שנפטר השנה. עניתי לו כמובן שהוא יכול לעלות לתורה. הוא המשיך לקמט את המצח ואמר בחשש כי הוא אינו יודע לקרא בתורה. אינך צריך לקרא הרגעתי אותו. מי שיודע לקרא קורא. מי שלא יש לנו מישהו מיומן הממונה על כך". הוא הודה לי והבטיח כי יחזור לתפילה.
ואמנם מעט אחרי השעה 8 הופיע היהודי כשהוע ענוב כעת בעניבה הדורה ובשעת קריאת התורה כיבדתי אותו בעלייה. הבעל קורא הצביע מיד על הברכות שהיו מודפסות על לוח נאה המוצמד לתיבה והורה לאיש לברך. אלא שאז התרחש מאורע מוזר. עם סיום הברכות הסתובב האיש לקהל והחל לספר על אביו שנפטר באותה שנה. הוא הוציא ניר מקופל מתוך כיסו והתחיל להקריא: "לפני מספר חודשים הלכת מאתנו, אבא יקר שלי, בטרם עת...,
מעוצמת ההלם אף אחד לא הגיב. פשוט הקשבנו לו. לבסוף התעשת בעל הקורא ובעדינות הפנה את תשומת ליבו של האיש לעבר ספר התורה כאומר, צריך לקרא את הפרשייה. אלא שהאיש לא התבלבל וברצינות תהומית אמר, "לא, לא, אבא שלי לא היה חבר בקהילה, אין עליו מילה בספר שלכם. אין סיכוי שהספקתם לעדכן. אני הכנתי משהו לא פחות יפה ומרגש".
הסיפור הזה שהיה לגמרי לא מצחיק היווה ציון דרך בתפקיד הגבאות הטרי שלי בו למדתי להבחין כי יש יהודים שבורותם בתרבות היהודית כל גדולה עד שהם משוכנעים כי תפילת יזכור של ימי חג היא קריאה משותפת מתוך 'ספר הקהילה' כלומר ספר התורה - אודות ארועי חייו של הנפטר הדגול.
