המלצה לספר: בזמן הזה

 לא מעט מחקרים, חוברות, ספרים ואפילו אלבומים נכתבו על מוסד בית הכנסת היהודי על שלל היבטיו. ועם זאת דומה כי אחד הספרים המרתקים והצבעוניים ביותר חוברו על ידי יהודי בשם הרב משה אקר, שבעמוד השער של הספר הנקרא 'בזמן הזה' גם לא מתבייש להוסיף פרט מזהה: "מאת משה אקר, מוביל הספרים לשעבר". הספר זכה להצלחה מרובה וכך כבר בהקדמת הספר כותב הרב אקר:
 
הסכמה לספר הזה אני לא הולך לבקש מאף רב, האנשים שיקראו את הספר מרישא עד גמירא ואפילו חלק ממנו הן אנשים שמתפללים בקביעות בביה"כ, והן אלה המתפללים בדרך קבע או ארעי בשטיבלאך ויפקחו עיניהם [ח"ו לא באמצע תפילת שמונה עשרה] יראו שאני צודק, והם יתנו לי 'הסכמה' לספר הזה המה מעידים.
 
ואמנם מיועד הספר לאנשים הרגילים בבתי כנסת המוניים המכונים 'שטיבלאך', אך גם לבתי כנסת קטנים יותר. אחד הנושאים הראשונים בהם מטפל הרב אקר הוא נושא הדיבור בתפילה. כך הוא כותב
 
אסור לחשוד באלה המדברים שיחות ארוכות בביה"כ שהם עושים זאת במזיד ח"ו, וזה שהתחיל לדבר עם חבירו רצה להגיד לו רק מילה אחת, והשני רצה לענות לו רק ב- 2 מלים וכך התחיל ויכוח, או מו"מ, חדשות או מחלוקת וזה נמשך לפעמים עד סוף התפילה. אם שני האנשים האלה כבר התפללו, אנא, שיצאו החוצה לנהל את השיחות שם, לפעמים גם ידידותיות, ולא יבלבלו את מוחם וכוונות התפילה של האחרים המתפללים לתומם... והנה פתאם באמצע התפילה או באמצע השמונה עשרה, מצלצלת לי-לא-לו.. הקופסנית הזאת ומבלבל ראשם וכוונתם של המתפללים, וזה בעל הקופסא הזאת במקום שיסגור מיד את המכשיר הזה או שירוץ אתו החוצה, הוא עונה, וכשאינו יכול להפסיק, ממלמל 'ההא, אום' וכדומה, וכל הסובבים אותו לא יודעים אם לצחוק, או לשתוק, או לרמוז לו צא החוצה [שם, עמ' ח].
 
בהמשך מתאר הרב אקר את אותם יהודים המופיעים באמצע שמונה עשרה ומבקשים 'להשתלב במנין, כאשר הם בודקים את מיקום התפילה על ידי סידור של מתפלל אקראי שלא תמיד פתוח במקום הנכון
 
במנחה נכנס יהודי לשטיבל ורואה שעומדים בתפילת שמונה עשרה, אבל רצה לדעת אם יוכל לתפוס טרעמפ על מנין זה, אז הסתכל לתוך סידורו של אחד המתפללים וראה שזה רק בהתחלה, והוא אפילו לא אמר אשרי, אלא התחיל מיד בשמונה עשרה בכדי לתפוס קדושה וחזרת הש"ץ, והנה כשרק אמר 'אתה קדוש' מתחיל הש"ץ בחזרה, וכך הפסיד 'האורח' קדושה וחזרת הש"ץ, וגן התפלל בלי מנין בגלל הסידור הפתוח במקום הלא נכון.
 
פרק מיוחד מופנה לגבאים. הנה קטע המוכר היטיב לכולנו
 
לצערינו ישנם גבאים, עצלים או לא מסוגלים לדאוג בעוד מועד לנ"ל [להעמיד חזנים בכל שבת ומועד מבעוד יום, א"ה] ובערב שבת קודש רק כשגומרים מנחה נזכרים שעליהם לדאוג לחזן מחליף שיגש לקבלת שבת, ואז הם מתחילים להסתובב רק בד' אמותיהם לחפש, הגבאי הזה שיושב בצפונו של הבית הכנסת לא ילך עד דרומו למזרח או למערב לחפש, ולרוב הוא מנסה ברמיזה לאחד החזנים הקבועים המשתוקקים לגשת לעמוד עם ניגוניהם הישן נושן שהוציאו אותם מהגניזה או ממושב זקנים, והם 2-3 כאלה המתחלפים חליפות בכל 2-3 שבתים, בזמן שבתוך בית הכנסת במקום קצת מרוחק מהגבאי יושבים אנשים הגונים בקולות ערבים עוד מבית הכנסת שהתפלו עד היום, ובאו לכאן כאורחים, או שעברו דירה לאזור זה, והגבאי לא מנסה אפילו לבקשם לגשת לעמוד [שם עמ' סא-סב]
 
גם כשנותנים צדקה לשמש צריך לדעת כיצד לעשות זאת כמו שמתאר הרב אקר בחלק ג של ספרו, שם הוא מבקש להגיע לבית הכנסת עם כסף קטן כדי שיוכלו להעניקו בקלות לגבאי הצדקה ואחר הוא כותב
אלה שלא מכינים בכיסם כסף קטן עבור צדקה [עוד לא קראו מה שכתבתי כאן..] באים לבית הכנסת עם שטרות של מאה-מאתיים שקל [באמריקה 100 דולר] ומושיטים לגבאי העני ומבקשים לתת לו 20-30 אגורות ובמקרה הטוב שקל שלם או חצי [באמריקה 5 סנט מטבע הנקרא ניקל, או 10 סנט הנקרא דיים], והשמש המסכן עומד עליו ומוריק את כל הקופסה – קופה ומתחיל לספור, ואם אין מספיק בפושקע אז הוא מתחיל להוריק גם את כיסיו מימין ומשמאל בכדי לתת ל"נדיב" הזה עודף..[עמ' יח].
תופעת הרמקולים הסובבים ברחובות זוכה ליחס מעניין בספר
ישנם אנשים שמתפללים בכוונה עם או בלי סידור, בעיניים עצומות ובעינים פתוחות, ופתאם עוברת מכונית עם רם-קול ומכריזה על לוויה ר"ל והמתפלל הזה שומע, והלא זה בשוגג, ואם הנפשט הוא קרובו או חבירו או רב, צדיק, וכגדומה, אז המתפלל כבר לא יהול להמשיך את השמונה עשרה בכוננה כמקודם הוא מבכה את האבידה או מספידו במחשבה וכו'. לכן עצתי היא, אם הוא השמוע אברך עם טלית, מיד עם הישמע ההכרזה עוד מרחוק יתחוב עם אצבעו את טליתו לתוך האוזניים וכך יחזיק עד שישער לעצמו שהמכריז כבר רחוק הרבה מהמקום הזה [שם עמ' מט].
ואי אפשר בלי להתייחס לתופעת העלונים שזכתה גם להתייחסות לא מעטה באתר זה
 
העלונים למיניהם באו לזכות את האנשים הנ"ל שבש"ק מעיינים וקוראים בעלונים האלה, ודעתם ושכלם מתעשר קצת בידיעות הנחוצות ליהודי לדעת. אבל בכל הטוב הטמון בעלונים האלה, היצר הרע לא מפרגן את זה ומתייצב באמצע, "גם אני כאן..." ומה הוא עושה? ראשית, הקוראים אותם באמצע התפילה, הרי לא יכולים לכוון היטיב את פירוש המילות בתפילה, אני מתכוון לאנשים המחזיקים את עצמם 'חכמים ונבונים' היודעים גם לעיין בעלונים וגם להתפלל – קבלת שבת או בשחרית פסוקי דזמרה – הכל בבת אחת. או בשעת קריאת התורה או בקבלת שבת לפעמים קורה שאחד קורא בעלון ומספר לשכניו לספסל, או פשוט מקריא להם, והכל באמצע התפילה, או בשעת קריאת התורה. לפעמים עומד החזן ומסלסל ומגן את ניגוניו ב'לכה דודי' ובשחרית 'אל אדון' וכמעט אף אחד לא בא לעזרתו, מכיוון שהקהל עסוק בקריאת העלונים, והוא בגרונו מגרגר בלי משוררים כמעט, ואיפה 'ואהבת לרעך'?, לכן אני מציע ששמש או גבאי ביה"כ יאספם מיד, או שלא יתן בכלל לפזרם על השולחנות, ויחביאם עד לגמר התפילה ואז יפיץ אותם, וכלך אחד יקח אותו – או אותם – הביתה [שם ח"ב, עמ' יד-טו].
 
ניתן עוד לכתוב ולצטט עשרות תיאורים ופסקאות, על התנהגויות שניתן לשפר בבית הכנסת, הן של המתפלל, הן של הגבאי, ואפילו של רבנים מסויימים. ייתכן כי כך נעשה בגליונות הבאים ב"ה אך דומה שאין טוב מלסיים בדבריו של הרב אקר עצמו
 
לאור כל הנ"ל הייתי מציע למחברי הספרים למיניהם, שיחברו ספר 'גבאי כהלכה'  ו'שמש כהלכה' ואעיז פני לומר שלצערינו אפשר לחבר גם ספר 'רב כהלכה' [שם עמ' עא].