הסכמה לספר הזה אני לא הולך לבקש מאף רב, האנשים שיקראו את הספר מרישא עד גמירא ואפילו חלק ממנו הן אנשים שמתפללים בקביעות בביה"כ, והן אלה המתפללים בדרך קבע או ארעי בשטיבלאך ויפקחו עיניהם [ח"ו לא באמצע תפילת שמונה עשרה] יראו שאני צודק, והם יתנו לי 'הסכמה' לספר הזה המה מעידים.
אסור לחשוד באלה המדברים שיחות ארוכות בביה"כ שהם עושים זאת במזיד ח"ו, וזה שהתחיל לדבר עם חבירו רצה להגיד לו רק מילה אחת, והשני רצה לענות לו רק ב- 2 מלים וכך התחיל ויכוח, או מו"מ, חדשות או מחלוקת וזה נמשך לפעמים עד סוף התפילה. אם שני האנשים האלה כבר התפללו, אנא, שיצאו החוצה לנהל את השיחות שם, לפעמים גם ידידותיות, ולא יבלבלו את מוחם וכוונות התפילה של האחרים המתפללים לתומם... והנה פתאם באמצע התפילה או באמצע השמונה עשרה, מצלצלת לי-לא-לו.. הקופסנית הזאת ומבלבל ראשם וכוונתם של המתפללים, וזה בעל הקופסא הזאת במקום שיסגור מיד את המכשיר הזה או שירוץ אתו החוצה, הוא עונה, וכשאינו יכול להפסיק, ממלמל 'ההא, אום' וכדומה, וכל הסובבים אותו לא יודעים אם לצחוק, או לשתוק, או לרמוז לו צא החוצה [שם, עמ' ח].
במנחה נכנס יהודי לשטיבל ורואה שעומדים בתפילת שמונה עשרה, אבל רצה לדעת אם יוכל לתפוס טרעמפ על מנין זה, אז הסתכל לתוך סידורו של אחד המתפללים וראה שזה רק בהתחלה, והוא אפילו לא אמר אשרי, אלא התחיל מיד בשמונה עשרה בכדי לתפוס קדושה וחזרת הש"ץ, והנה כשרק אמר 'אתה קדוש' מתחיל הש"ץ בחזרה, וכך הפסיד 'האורח' קדושה וחזרת הש"ץ, וגן התפלל בלי מנין בגלל הסידור הפתוח במקום הלא נכון.
לצערינו ישנם גבאים, עצלים או לא מסוגלים לדאוג בעוד מועד לנ"ל [להעמיד חזנים בכל שבת ומועד מבעוד יום, א"ה] ובערב שבת קודש רק כשגומרים מנחה נזכרים שעליהם לדאוג לחזן מחליף שיגש לקבלת שבת, ואז הם מתחילים להסתובב רק בד' אמותיהם לחפש, הגבאי הזה שיושב בצפונו של הבית הכנסת לא ילך עד דרומו למזרח או למערב לחפש, ולרוב הוא מנסה ברמיזה לאחד החזנים הקבועים המשתוקקים לגשת לעמוד עם ניגוניהם הישן נושן שהוציאו אותם מהגניזה או ממושב זקנים, והם 2-3 כאלה המתחלפים חליפות בכל 2-3 שבתים, בזמן שבתוך בית הכנסת במקום קצת מרוחק מהגבאי יושבים אנשים הגונים בקולות ערבים עוד מבית הכנסת שהתפלו עד היום, ובאו לכאן כאורחים, או שעברו דירה לאזור זה, והגבאי לא מנסה אפילו לבקשם לגשת לעמוד [שם עמ' סא-סב]
אלה שלא מכינים בכיסם כסף קטן עבור צדקה [עוד לא קראו מה שכתבתי כאן..] באים לבית הכנסת עם שטרות של מאה-מאתיים שקל [באמריקה 100 דולר] ומושיטים לגבאי העני ומבקשים לתת לו 20-30 אגורות ובמקרה הטוב שקל שלם או חצי [באמריקה 5 סנט מטבע הנקרא ניקל, או 10 סנט הנקרא דיים], והשמש המסכן עומד עליו ומוריק את כל הקופסה – קופה ומתחיל לספור, ואם אין מספיק בפושקע אז הוא מתחיל להוריק גם את כיסיו מימין ומשמאל בכדי לתת ל"נדיב" הזה עודף..[עמ' יח].
ישנם אנשים שמתפללים בכוונה עם או בלי סידור, בעיניים עצומות ובעינים פתוחות, ופתאם עוברת מכונית עם רם-קול ומכריזה על לוויה ר"ל והמתפלל הזה שומע, והלא זה בשוגג, ואם הנפשט הוא קרובו או חבירו או רב, צדיק, וכגדומה, אז המתפלל כבר לא יהול להמשיך את השמונה עשרה בכוננה כמקודם הוא מבכה את האבידה או מספידו במחשבה וכו'. לכן עצתי היא, אם הוא השמוע אברך עם טלית, מיד עם הישמע ההכרזה עוד מרחוק יתחוב עם אצבעו את טליתו לתוך האוזניים וכך יחזיק עד שישער לעצמו שהמכריז כבר רחוק הרבה מהמקום הזה [שם עמ' מט].
העלונים למיניהם באו לזכות את האנשים הנ"ל שבש"ק מעיינים וקוראים בעלונים האלה, ודעתם ושכלם מתעשר קצת בידיעות הנחוצות ליהודי לדעת. אבל בכל הטוב הטמון בעלונים האלה, היצר הרע לא מפרגן את זה ומתייצב באמצע, "גם אני כאן..." ומה הוא עושה? ראשית, הקוראים אותם באמצע התפילה, הרי לא יכולים לכוון היטיב את פירוש המילות בתפילה, אני מתכוון לאנשים המחזיקים את עצמם 'חכמים ונבונים' היודעים גם לעיין בעלונים וגם להתפלל – קבלת שבת או בשחרית פסוקי דזמרה – הכל בבת אחת. או בשעת קריאת התורה או בקבלת שבת לפעמים קורה שאחד קורא בעלון ומספר לשכניו לספסל, או פשוט מקריא להם, והכל באמצע התפילה, או בשעת קריאת התורה. לפעמים עומד החזן ומסלסל ומגן את ניגוניו ב'לכה דודי' ובשחרית 'אל אדון' וכמעט אף אחד לא בא לעזרתו, מכיוון שהקהל עסוק בקריאת העלונים, והוא בגרונו מגרגר בלי משוררים כמעט, ואיפה 'ואהבת לרעך'?, לכן אני מציע ששמש או גבאי ביה"כ יאספם מיד, או שלא יתן בכלל לפזרם על השולחנות, ויחביאם עד לגמר התפילה ואז יפיץ אותם, וכלך אחד יקח אותו – או אותם – הביתה [שם ח"ב, עמ' יד-טו].
לאור כל הנ"ל הייתי מציע למחברי הספרים למיניהם, שיחברו ספר 'גבאי כהלכה' ו'שמש כהלכה' ואעיז פני לומר שלצערינו אפשר לחבר גם ספר 'רב כהלכה' [שם עמ' עא].