נוהגים לתלות פרוכת לבנה לכבוד ראש השנה ויום הכיפורים. כמו כן פורסים על הבימה ועל התיבה מפה לבנה, ואף את ספרי התורה מלבישים במעילים לבנים.

 

מדליקים נרות ומברכים 'להדליק נר של יום טוב' ואם חל בשבת מזכירות גם את השבת.

 

לאחר תפילת מנחה של ערב ראש השנה נוהגים לומר את הפיוט 'אחות קטנה' הנדפס במחזורים.

 

כשחל ראש השנה בשבת מתחילים 'מזמור לדוד', ואומרים חרוז לכה דודי, ושני בתים ראשונים ושני בתים אחרונים. ויש הנוהגים לומר את כל חרוזי ה'לכה דודי'.

 

בכל ה'קדישים' מראש השנה ועד יום הכיפורים אומרים 'לעילא ולעילא', אך לפי הספרדים לא נהגו כן.

 

בתפילת שמונה עשרה מתפללים את הנוסח הנזכר במחזורים, וראוי לזכור לומר את ההוספות השייכות לעשרת ימי תושבה כמו 'המלך הקדוש', ו'זכרנו לחיים' וכו'. אם שכח לומר הוספות אלו אינו חוזר לראש התפילה, מלבד אם החליף את 'המלך הקדוש' ב'האל הקדוש'. 

 

אם הוא מסופק אם אמר 'המלך הקדוש', חוזר לראש התפילה, אך אם הוא יודע בוודאות שהוא התחיל את  'לדור ודור' – הנאמר באמצע ברכת 'אתה קדוש' והוא רק אינו זוכר אם סיים 'המלך הקדוש', אינו צריך לחזור שמסתמא סיים כפי שכתוב במחזור.

 

כשחל ראש השנה בשבת, אומרים אחר תפילת הלחש 'ויכולו', 'מגן אבות', ובברכה אומרים כמו בתפילת שמונה עשרה 'המלך הקדוש' בקום 'האל הקדוש'.

 

נוהגים לומר 'מזמור לדוד' לפני קדיש תתקבל בשני הלילות של ראש השנה בכוונה עצומה, והוא סגולה לפרנסה. ונהגו לפתוח הארון בעת קריאת המזמור.

 

לאחר התפילה נוהגים לאחל האחד לחברו "לשנה טובה תיכתב ותחתם בספרן של צדיקים גמורים".

 

מקדשים על היין כנוסח המובא במחזורים ואוכלים את סימני ראש השנה, כל אחד כפי שנהגו אבותיו. נהגו ללמוד את מסכת ראש השנה בכל אחד מלילי ראש השנה.

 

אצל האשכנזים נהגו ללבוש בתפילת הבוקר בגד לבן הנקרא 'קיטל', ויש מן הספרדים שגם נהגו כן.

 

בתפילת שחרית אומרים אחר ברכת ישתבח את מזמור התהילים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'".

 

יש נוהגים לומר 'יוצרות' בברכות קריאת שמע, ויש שלא נהגו כן.

 

בחזרת הש"ץ יש הוספות לפי האשכנזים ולפי הספרדים ככתוב במחזור, וכל קהלה תנהג כמנהגה, שכן יש בכך הרבה חילוקי דינים גם בעדות עצמן.

 

לאחר תפילת שמונה עשרה אומרים 'אבינו מלכינו', ואם חל בשבת אין אומרים אבינו מלכינו.

 

בהוצאת ספר תורה מוצאים שני ספרים ואומרים שלש עשרה מידות שלש פעמים, ואת תפילת 'רבונו של עולם [וכשחל בשבת יש שלא נהגו לומר זאת], ואחר כך בריך שמיה וכו'.

 

בספר התורה הראשון קוראים חמישה קרואים בפרשת וירא מ- וה' פקד את שרה וגו' ואין מוסיפין עליהם. כשחל בשבת קוראים שבעה קרואים.

 

נהוג שבעל התוקע, והחזן של מוסף מכובדים בעלייה לתורה. בברכת מי שברך אומרים "בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד יום הדין".

 

בספר התורה השני קוראים את המפטיר בפרשת פנחס "ובחודש השביעי". לאחר מכן מפטירים בתחילת ספר שמואל עד "וירם קרן משיחי".

 

לאחר קריאת התורה תוקעים בשופר. מצוות התקיעה היא מאה קולות בסך הכל – ובשלב זה תוקעים שלושים קולות: תשר"ת שלש פעמים, תש"ת שלש פעמים, ותר"ת שלש פעמים. ונוהגים לשבת בהם. חילוקי דינים יש בכך בין האשכנזים לספרדים. האשכנזים מקריאים לתוקע את התקיעות לפני כל תקיעה, ואילו הספרדים לא נהגו כן.

 

ראש השנה שחל בשבת, אין תוקעים בו בשופר.

 

לפני התקיעה יש לומר מזמורים ופסוקים הנדפסים בסידורים, ובעל התוקע מברך ברכת "לשמוע קול שופר" וברכת "שהחיינו", ויש לכוון לצאת בברכה ובתקיעות.

 

בתפילת שמונה עשרה של מוסף נוהגים הספרדים ומנהג ספרד לתקוע בתפילת לחש לאחר כל ברכה, וכך גם בחזרת הש"ץ. האשכנזים תוקעים רק בחזרת הש"ץ, ולכן הם תוקעים עוד שלושים קולות בסיום התפילה. בנוסף תוקעים עשרה קולות לאחר חזרת הש"ץ כך שבסך הכל מגיעים למאה קולות.

 

לאחר סעודת היום מתפללים תפילת מנחה של ראש השנה. אם לא חל ראש השנה בשבת אין קואים בתורה. לאחר חזרת הש"ץ אומרים 'אבינו מלכינו'.

 

ביום הראשון של ראש השנה הולכים לאחר מנחה, לנהר או לבאר מים ואומרים את תפילת התשליך שנקראת כך על שום שאומרים "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". אם אין במקום קיבוץ במים אפשר לומר אצל הכיור או בבית הכנסת.

 

אם חל ראש השנה בשבת אומרים את תפילת התשליך ביום השני, או באחד מימי עשרת ימי תשובה.

 

לאחר מנחה יזהר לא להכין דברים מיום הראשון של ראש השנה ליום השני, ובדוואי לא לשבת.

 

במוצאי ראש השנה מתפללים ערבית של חול ויש להיזהר לא לשכוח את ההוספות השייכות לעשרת ימי תשובה.

 

מבדילים בתפילה 'אתה חוננתנו', ועל הכוס כמו בשאר מוצאי יום טוב, כלומר שאין מברכים על הנר ועל הבשמים. ואם היה מוצאי שבת, וכגון שחל יום טוב הראשון של ראש השנה ביום חמישי - מבדילים כרגיל. 

 

ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו ותישמע שוועתינו ונזכה לשנה טובה ומתוקה.