בשבת מברכים של חודש אלול יש שאומרים את ברכת החודש בניגון של התעוררות לקראת ימי הרחמים והסליחות.

 

מיום ראש חודש אלול ואילך נוהגים לומר לפי האשכנזים את מזמור "לדוד ה' אורי וישעי' [תהילים כז] אחרי תפילת שחרית ואחרי תפילת ערבית עד ליום שמיני עצרת.

 

יש שאומרים אותו אחרי שיר של יום, ויש שאומרים אותו אחרי עלינו לשבח. כמו כן יש שאומרים אותו אחר תפילת רבית, ויש שאומרים אותו אחר תפילת מנחה, וכל אחד ינהג כמנהגו.

 

בשבת, יש האומרים אותו אחר תפילת שחרית ויש האומרים אותו לאחר מוסף. לנוהגים לאמרו אחרי מוסף, יש להקפיד לאמרו אחרי 'עלינו לשבח' לפני 'אנעים זמירות'.

 

נהגו הספרדים להשכים קום ולומר סליחות מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים. הזמן הראוי ביותר לכך הוא באשמורת הבוקר. אולם למי שמתקשה בכך ביותר יכול לאמרו גם במשך היום לאחר מנחה. ומכל מקום ראוי לנסות לקום מקצת לילות באשמורת ולמשל ימי שני וחמישי שכן מנהג זה יסודו בהררי קודש.

 

אין לומר הסליחות קודם חצות לילה, ואם הדבר קשה ביותר ניתן בדוחק לסמוך על האומרים כי משעה 10 היא שעת רצון.

 

יש להקפיד שאם אומר סליחות ביחיד אין לומר י"ג מידות, אך אם קורא אותם דרך קריאה בעלמא בטעמי המקרא רשאי. ויכול היחיד לומר אל מלך יושב על כיסא רחמים.

 

גם את הסליחות שנתקנו בארמית כגון 'רחמנא' 'מחי ומסי' דעני לעניי ענינן', אין לומר ביחיד מפני שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי, אולם אם יש מנין אפשר לאמרם שכן אין הציבור נזקק לעזרת מלאכי השרת - שהשכינה עמהם.

 

את הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא' נהגו הספרדים שאומר הציבור בלחש, ואחר כך אומרים בקול רם 'ה' ה' אל רחום וחנון וכו'.

 

כשאומר השליח ציבור תיבות ה' ה' יש לכפוך קומתו קצת בשחייה.

 

מיום שני של ראש חודש אלול תוקעים בכל יום לאחר גמר תפילת שחרית בשופר. ותוקעים תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.

 

אם שכחו הציבור לתקוע בשחרית יכולים לתקוע לאחר מנחה.

 

לא תוקעים בערב ראש השנה, והטעם הוא כדי לבלבל השטן.

 

כשכותב אדם לחבירו איגרת וכדומה בחודש אלול, יקפיד לציין בראשיתה: שיזכה לכתיבה וחתימה טובה".

 

אין כל מניעה לערוך דיני תורה בחודש אלול. גם אלו שכתבו שלא להינשא בחודש אלול – טעות הוא בידם.

 

מתקנת עזרא לקרא את פרשת כי תבא לפני ראש השנה שבה יש את התוכחה כדי שתכלה שנה וקללותיה.

 

בשבוע שחל בו ראש השנה נהגו האשכנזים לומר סליחות במוצאי שבת כלומר באשמורת של יום ראשון, וכך כל יום עד ליום הכיפורים. ועם חל ראש השנה ביום ב או ג, מקדימים את אמירת הסליחות בשבוע כדי שיהיו לכל הפחות ארבעה ימי סליחות קודם ראש השנה.

 

בשבת שלפני ראש השנה אין מברכים את החודש משום שכתוב 'בכסה ליום חגינו' כלומר שיהיה החג מכוסה ולא יפרסמוהו.

 

בשבת זו אומרים 'אב הרחמים', וכן רשאין לומר תפילת 'אל מלא רחמים'. במנחה אומרים 'צדקתך' גם אם חל ערב ראש השנה ביום ראשון.

 

בערב ראש השנה מרבים בסליחות לפי האשכנזים, אך לפי הספרדים הנוסח הוא קבוע. ואומרים 'תחנון' בתפילה, וגם במנחה של ערב ראש השנה אומרים 'תחנון'.

 

לאחר תפילת שחרית של ערב ראש השנה נוהגים לעשות 'התרת נדרים', או 'התרת קללות' לפי הספרדים. והטעם הוא כדי שיכנסו ליום הדין בלא חטא של נדרים, שכן הוא עוון חמור.

 

מלבד 'התרת הנדרים' מוסרים 'מודעה' בה מבטלים מכאן ולהבא את כל הנדרים והשבועות כפי שנדפס בסידורים.

 

אין התרה נדרים פחות משלשה אנשים ועדיף שיהיו המתירים מנין אנשים. אשה וקטן לא מצטרפים למתירים. בשעת התרת הנדרים יכוון האיש גם על נדרי אשתו שגם היא צריכה התרה.

 

נוהגים ללכת לבית הקברות בערב ראש השנה. כמו כן נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה.

 

ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו ותישמע שוועתינו ונזכה לשנה טובה ומתוקה.