בכל יום מימים אלו שבין מוצאי יום טוב הראשון של פסח ועד לערב חג השבועות, יש מצווה לספור את ספירת העומר כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה".

 

ספירת העומר נעשית בלילה לאחר תפילת ערבית. מי ששכח לספור באחד הימים, אם נזכר במהלך היום שלמחרתו, סופר ללא ברכה, וממשיך מהלילה שלאחריו לספור עם ברכה. אולם אם חלף היום והוא לא בירך כלל, ימשיך לספור מאותו לילה ללא ברכה.

 

רבים נוהגים לומר לפני הספירה 'לשם יחוד' כנדפס בסידורים, ויש שחלקו על זה ומתחילים מהנני מוכן ומזומן. בסידור התניא, ובמעשה רב להגר"א, כתוב שיש להתחיל ישר מהברכה.

 

יש שנהגו שלא לומר 'לקיים מצוות עשה', שהלא היא רק מצווה דרבנן.

 

בחלק מקהלות הספרדים נוהגים לתפוס גביש קטן של מלח בכל עת שמברכים ספירת העומר, ובמשך השנה מחזיקים גביש זה בכיס או בארנק והוא לסימן טוב ולהצלחה.

 

לאחר הספירה אומרים התפילה על בנין בית המקדש "הרחמן הוא יחזיר לנו' וכו'. אחר כך אומרים 'למנצח בנגינות' [תהלים סח], 'אנא בכח', ותפילת 'רבונו של עולם'.

 

בפשטות נשים פטורות מספירת העומר לפי שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא.

 

בימי ספירת העומר נהגו שלא להסתפר, לא להתגלח, לא להינשא, ואף לא לשמוע מוסיקה, שכן ימים אלו הם ימי אבלות על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא. כל האיסורים הללו נפסקים ביום ל"ג בעומר, ולפי הספרדים מותר להסתפר ביום ל"ד בעומר. עם זאת יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות.

 

בימים אלו יש להשתדל לנהוג כבוד בזולת, ולהתחזק במצוות שבין אדם לחבירו.

 

יש שנהגו להתענות שני וחמישי ושני [בה"ב] אחר הפסח, וכן אחר סוכות, והטעם, שמא מתוך משתה ושמחת המועד באו לידי עבירה, ועל כן מתענים לכפרה. והספרדים לא נוהגים כלל להתענות בה"ב.

 

בשבתות שבין פסח לשבועות יש נוהגים לומר בתפילה בברכות קריאת שמע פיוטים הקשורים לגזירות שעברו על עם ישראל בימים אלו, ויש שנהגו לזמרם בעת סעודת שחרית.

 

בשבתות שבין פסח לשבועות אומרים 'אב הרחמים' אף בשבת מברכים, מאחר שבימים אלו היו גזירות קשות לעם ישראל, והם אינם ימי שמחה.

 

נהגו ישראל לומר פרקי אבות בכל השבתות שאחר פסח ועד לראש השנה, והספרדים נוהגים לאמרו רק בין פסח לשבועות. את המשניות אומרים לאחר מנחה ויש שנהגו לאומרם לפני מנחה.

 

לאחר שמסיימים את אמירת הפרק אומרים 'רבי חנניא בן עקשיא' וכו' לפי שהוא סיום נאה, ואומרים קדיש דרבנן או קדיש יתום.

 

יש שנהגו ללמוד את שמונה פרקים להרמב"ם בימי ספירת העומר.

 

יום ה' באייר נקבע כיום העצמאות למדינת ישראל, וחלק גדול מהעם בישראל נוהג בו שמחה, שכן נפסק בהלכה שיחיד או ציבור שנעשה להם נס יכולים לקובעו כיום הלל ושמחה. נחלקו גדולי הפוסקים לגבי יום העצמאות במדינת ישראל כיצד לנהוג: יש שאין אומרים בו הלל, יש שאומרים בו הלל ללא ברכה, ויש שאומרים בו הלל עם ברכה. כמו כן יש שפסקו שמותר אף להסתפר ביום זה, וכל אחד ינהג כמנהגו.

 

מן הראוי לקבוע ביום זה, שהוא יום חופשה שיעורים לאורך כל היום, שאין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ובכך יקדשו את היום לפי כל המנהגים וההשקפות.

 

יום י"ח באייר הוא יום ל"ג בעומר, והוא יום של שמחה וחדווה לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה אין אומרים תחנון, ויש נוהגים לערוך לימוד בליל ל"ג בעומר במניין, וללמוד את שבחי הרשב"י המפוזרים בש"ס ובזוהר הקדוש.

 

ביום ל"ג בעומר נהגו רבים לעלות לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, שהוא יום ההילולא של הרשב"י הקדוש, ורוקדים ושמחים שם כל הליל והיום. ויש שעולים לקברו של הרמ"א בקראקא שהוא יום ההילולא שלו גם כן.

 

יש מן הפוסקים בני זמנינו, שלא ראו בעין יפה את העלייה ביום זה מחמת הפריצות הקיימת במקום, ובשנים האחרונות נערכו שיפורים בשטח זה על ידי המרכז למקומות הקדושים וכל אחד ינהג בזה על פי רבותיו.

 

יש הנוהגים לקחת ביום זה את ילדיהם הקטנים למירון, כדי לגזוז ולספר את שערות ראשיהם כשהם בני שלש שנים. למנהג יפה זה יש מקור בהלכה.

 

יום כ' באייר הוא יום פטירת עלי הכהן ושני בניו חפני ופנחס, ובו נשבה ארון האלוקים, ועל כן ראוי להתענות בו.

 

ביום כ"ח באייר בשנת תשכ"ז, שוחררה העיר ירושלים והכותל המערבי מידי השלטון הירדני. יום זה נקבע כ'יום ירושלים', והוא יום של שמחה. בתאריך זה רבים מחכמי ישראל - אין אומרים תחנון [על אף שביום העצמאות אומרים כן], אם כי שיש שחלקו על כך וכל אחד יעשה כמנהגו.