מנהגים עתיקים ויפהפהיים מקהילות ישראל לחג הפסח

פרטים
קטגוריה: דינים ומנהגים
פורסם בשני, 01 אפריל 2019 13:06
נכתב על ידי יוסף שי

לוב, מרוקו, בוכרה, חב"ד, ירושלים, וורמיזא, אמסטרדם, צפת, חובאן [תימן]. מנהגים עתיקים ויפהפהיים מקהילות ישראל לחג הפסח, אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים? חלק ב

א. בוכארה: את החיטים אשר טחנו בסביבות פורים החלו ללוש כשבוע לפני חג הפסח. המצות היו נעשות בשתי צורות: עגולות ועבות הרבה יותר מן המצות המוכרות לנו כיום, והאחרות – גדולות יותר ודקות. הקטנות מיועדות לליל הסדר, והדקות הגדלות לכל שבעת ימי החג. [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

ב. רבי יעקב ישראל רובין אדמו"ר ואב"ד סוליצא סאסרעגין היה נוהג להשתמש בליל הסדר רק בכוסות של זכוכית. הנשים היו אוכלות על שולחן מיוחד באותו חדר, וקערה עם כל הסימנים היתה מונחת לכל אחד מהמסובין [מנהגי מהריי"ו סוליצא עמ' לח]

ג. נהגו בקהלת לוב להכין חרוסת בבית מתפוחים, תאנים, אגוזים, רמונים, שקדים וצימוקים, והיו מניחים שם גם קינמון וזנגבין [נחלת אבות עמ' עט].

ד. החתם סופר בפרשבורג היה נוהג להכין בעצמו את השולחן והיה מהדרו בכל מיני הידור בזריזות נפלאה ובשמחה עצומה לקראת היום הקדוש [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קט].

ה. הגברים היו מכינים את הבצק, ואילו את רדידתו בצעו הנשים והבנות הגדולות בזמן טהרתן והן גם האופות. העובדות בבצק קושרות מטפחות על פיהן למען יגיע רוק חלילה מפיהן לבצק. לידן היה עומד אדם ומשגיח. לעוסקים במלאכה אסור היה לדבר ואף להוציא הגה היה אסור. אדם שהוציא ולו מילה אחת – היה הבצק בו עבד נחשב לפסול. בסיום המלאכה היתה בעלת הבית עושה סעודה לכל המסייעות במלאכה [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

ו. באמסטרדם לפני תפילת ליל פסח מסירים את השלט 'ותן טל ומטר' [מנהג אמסטרדם עמ' נ].

ז. בוורמייזא היו אומרים בתפילת ערבית של ליל פסח 'ליל שימורים אותו אל חצה' וכו'., ואומרים 'וידבר משה וכו' תפילת ערבית של יום טוב ואחר כך 'יגדל'. לא היו מקדשין בליל פסח בבית הכנסת. [מנהגות וורמייזא, הרב קירכום, עמ' רכח]

ח. בוורמיזא היה גבאי הצדקה מחלק קמח לבעלי הבתים העניים לאפיית מצה, וכן היה מחלק להם בשר. [מנהגים דק"ק וורמיישא, הרב יוזפא, עמ' פה].

ט. בקהלת חובאן היו מסיידים את הקירות מספר שבועות קודם הפסח, ואת הריצפה מטייחים בשכבת בוץ הנקראת מחאץ' [יהדות חובאן בדורות האחרונים עמ' 104].

י. הנשים תופרות מבעוד מועד להן ולבנותיהן שמלות לחג, ותופרות כובעים רקומים לילדיהם הקטנים [יהדות חובאן בדורות האחרונים עמ' 104].

יא. לא היה סחר במצות. כל משפחה עוסקת במצוות האפיה בעצמה. המושג 'קמחא דפסחא' לא היה ידוע בבוכארה, אך הזקוק לצרכי החג היה מקבלם מן הקהלה [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

יב. באמסטרדם לא היו אוכלים בפסח עוף [מנהג אמסטרדם עמ' נ].

יג. בליל הסדר היו יושבים בקידוש באמסטרדם, ולא היו אוכלים בלילה זה בשר כי אם דגים. יש שהיו שומרים את האפיקומן כסגולה ויש שהיו תולים אותו [מנהג אמסטרדם עמ' נ].

יד. בעיצומן של הכנות הפסח מתחילים להגיע הגברים בחובאן שהרחיקו נדוד אחרי מקורות פרנסה ומביאים מטעני גמלים לצרכי החג: תבואה, שמן, תמרים, עזים, בגדים וכדומה. עצם ביאתם של הגברים [בעלים, אחים, דודים, סבים, בנים] מעוררת התרגשות ושמחה רבה הגוברת מיום ליום [יהדות חובאן בדורות האחרונים עמ' 104].

 

טו. כשאומרים שפוך חמת אל הגויים, היו בוורמייזא פותחין את הדלת ואומרים אליהו ומשיח יבואו, לפי שהמזיקים בורחים ממקום שבו נמצא אליהו הנביא. בקצת מהמקומות היו מציירים את המשיח ואת אליהו הנביא כדי שהתינוקות יזכירו את שמו של אליהו והמזיקים יברחו [מנהגים דק"ק וורמיישא, הרב יוזפא, עמ' פה]..

טז. כל משפחה בבוכארה היתה מכינה את כל מאכליה לחג הפסח בעצמה. את היין, את המשקאות, את האגוזים, שקדים, אגוזי אדמה, רימונים, ושאר דברים עוד בקיץ, ומאחסנים אותם לכבוד חג הפסח, ועד אז אסור היה ליהנות מהם [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

יז. בכלל נהגו בוכראה להכין את כל מוצרי הבית בבית, אך בעיקר נכון הדבר היה באשר לחג הפסח, מפאת ההקפדה לכל חשש של חמץ [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

יח. לאחר הסדר היה נוהג החתם סופר לומר משמו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ תוכחת מוסר בגנות המערב במחלוקת, כפי שניתן ללמוד מפיוט חד גדיא. את הסדר היה מסיים כ-3 שעות אחר חצות, ולאחר מכן היה שותה קפה, ולומד עם תלמידיו את שיר השירים עם פירוש רש"י. לאחר מכן היה אומר דברי דרוש [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קט]..

יט. לא הקפידו לנעול את הדלת בליל הסדר [מנהג אמסטרדם עמ' נ]

כ. בערב ראש חודש ניסן נהגו להשתטח על קברי צדיקים, ואנשי מעשה היו עושים 'זכר למשכן' שהוקם ביום הזה, והיו לומדים אחרי התפילה בפרשת פקודי, ואחרי כן בפרשת נשא מ'ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן', ועד 'לנחשון בן עמינדב', ואומרים יהי רצון וכו' [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

כא. אחר כוס ראשון חילק החתם סופר אגוזים מהקטנים אל הגדולים. כל עיסוקיו בהגדה של פסח היה עם בניו ובנותיו הקטנים, להם היה מסביר כל תיבה ותיבה, ולא היה אומר שום דרוש [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קט]..

כב. היו שוטפים בוורמייזא כוסות – אחד יותר ממספר המסובים, מפני שבעל הבית קורא 'וכל דכפין ייתי וייכול' ולכן מכינים כוס אחד יותר לאורח שיגיע [מנהגים דק"ק וורמיישא, הרב יוזפא, עמ' פה].

כג. לאחר תפילת שחרית בחובאן מברכים איש את רעהו בברכת "תוסיפו שנים על שנים רבות, שמחים ושלמים חגים ומועדים טובים" והקהל עונה "ואתה תוסיף שנים על שנים רבות, חגים ומועדים טובים" [יהדות חובאן בדורות האחרונים עמ' 104].

כד. לובשים בגדים יפים וחדשים לכבוד החג, הנשים היו לובשות את הבגדים המיוחדים הרקומים בחוטי כסף וזהב, ומשובצים בסרטים ובעיטורים, והן מקשטות עצמן בתכשיטיהן המפוארים כדוגמת הפרכאנה. בליל הסדר לובש בעל הבית חלוק לבן וחגור אזור זהוב למותניו [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה, עמ' 578].

כה. הנשים היו מקדשין לעצמן והרב לא היה מוציא אותן בקידוש שלו [מנהגי מהריי"ו סוליצא עמ' לח]

כו. את מה נשתנה היו שואלים כל הבנים הנשואים [מנהגי מהריי"ו סוליצא עמ' לח].

כז. קערת הסדר היתה עשויה מסלסלת נצרים בקהילת לוב. בקערה היו מניחים ביצה לכל נפש, ולאשה בהריון מניחים 2 ביצים [נחלת אבות עמ' עט].

.

כח. בלוב היו לובשים גלימות לבנות לכבוד ליל הסדר. בכמה מקומות בסדר 'ורחץ' היה רק אב המשפחה נוטל את ידיו ושאר בני המשפחה לא הקפידו בכך [נחלת אבות עמ' עט].

כט. כל הכלים על השולחן היו מכסף. היה מכין החתם סופר כיסא מיוחד להסיבה גם לרבנית שהיתה נוהגת לאכול בהסיבה [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קט].

ל. לאחר שאב המשפחה בקהלת לוב היה בוצע המצה, נוטל היה את האפיקומן, עוטפו במפית ומניחו על כתפו וצועד לעבר פתח הבית כשהוא אומר בערבית "זה זכר לאבותינו שיצאו ממצרים ומשארותם צרורות בשמלותיהם על שכתפיהם" [נחלת אבות עמ' עט].

לא. לכל חג היו משחקים מיוחדים משלו וכך גם בפסח כאשר אחד מהם נקרא תיור-קונכיות ים יפות, ובהם היו משחקים משחקים של רווח והפסד [יהדות חובאן בדורות האחרונים עמ' 104].

לב. את האפיקומן בקהלת לוב היו מטמינים בין המפה לשולחן, ולא היה מנהג לגנוב אותו [נחלת אבות עמ' עט].

לג. בכמה מקומות בקהלות לוב היו שומרים את היין שנשפך ובנות רווקות היו שוטפות בו את רגליהן, וקבלה מאבותיהם שהוא סגולה למצא בו זיווג [נחלת אבות עמ' עט].

.