קיבוץ בארי במתיחת פנים: אין דבר למה שישווה לדבר הזה שאני מרגישה

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: ידיעות האיגוד

פורסם ברביעי, 19 אוגוסט 2015 18:53

נכתב על ידי אליעזר היון

אחד מבתי הכנסת המיוחדים שבדרום הינו בית הכנסת בקיבוץ בארי "אהבת ישראל". בגליון 'מעט בית מקדש' סיקרנו בעבר את בית הכנסת, ושוחחנו בהרחבה עם הגבאית המופלאה שלו הגברת רחל פריקר.בימים אלו עומד בית הכנסת בפני גמר עבודות השיפוץ, וחנוכת הבית, מה שמהווה הזדמנות מצויינת לשוחח שוב עם הגברת פריקר.

"אני מודה מאד לקב"ה ובהתעלות הרוחנית שהוא מרעיף על", פותחת פריקר את שיחתנו, "תודה לאל, אין דבר שישווה למה שאני מרגישה בעניין הזה למקום בית המקדש הקטן שלי. באמצע כל הכאוס הזה, בלב קיבוץ חילוני קם לו בית מקדש קטן. אני לא יכולה לתאר את התחושה כשאני נכנסת אליו".

את בית הכנסת הקימה רחל פריקר בקיבוץ בארי שבנגב המערבי, לפני 9 שנים, זמן קצר לאחר שאביה הקים בית כנסת ברמת גן בשם נצח ישראל. רחל מספרת כי באופן ניסי נרשם בית הכנסת בספר שהנציח את ההקמה בשם 'נצח ישראל', אך היא סבורה כי לא מדובר בטעות: "בכך אני סוגרת מעגל עם אבא שלי, שהקים את בית הכנסת שלו, אך לא הספיק לחנוך אותו".

בית הכנסת הוקם, ועל אף שהיו שהתנגדו, ידעה רחל שלא לנסות ולהילחם: "אבי תמיד אמר לי, כשאתה רוצה לקרב מישהו, תעשה את זה בחיוך ובשקט". אחרי שבית הכנסת הוקם, החלו התושבים, גם כאלו שהתנגדו בתחילה להגיע לעליות לתורה, לאזכרות וכו', ויותר ויותר מקרים של 'חזרה בתשובה' שקטה נרשמו בזכות בית הכנסת.

ואז הגיעה המלחמה בעזה. קיבוץ בארי ממוקם שלשה ק"מ בלבד מהגדר, ובכל 3 המבצעים האחרונים היה בית הכנסת מוצף בחיילים: "הייתי מגיע באחת בלילה ורואה את בית הכנסת מלא בחיילים, שלמחרת יצאו לעזה, ובאו להתפלל לפני", מספרת פריקר.

ההיענות הרבה גרמה לגבאית המסורה להבין כי הגיעה הזמן 'להרחיב מקום אהלייך". בצמוד למבנה בית הכנסת, היה מבנה קטן, סטודיו, שהשתייך לצלם חביב. רחל ביקשה ממנו להרחיב את בית הכנסת על חשבון השטח שלו כשהיא מבטיחה שלא תעשה כל צעד מבלי למצא לו חלופה הולמת. הצלם הסכים, והאשה המסורה מצאה לו סטודיו חילופי מושלם, והחלה להגשים את חלומה הגדול.

אב רוחני

אלא שלהרחיב בית כנסת, אינה פעולה של מה בכך. מלבד העלויות הכספיות הגדולות דרוש גם תכנון מדוייק, וסיוע בהיבטים רבים נוספים.

בחלל הזה, מציינת רחל שוב ושוב, נכנסה 'איילת השחר', והרב שלמה רענן.

איך הם סייעו לך?

"אני מבקשת ממך להזכיר את שמו של הרב רענן בכתבה, כי בלעדיו ובלעדי 'אילת השחר' לא יכולתי לזוז, כמו שזה נשמע. וכשאני אומרת שאינני יכולה לזוז הכוונה היא גם במובן הכספי וגם במובן הרוחני. בכל שאלה פניתי אליו והוא אמר לי "אל תדאגי, יהיה בסדר". מהבחינה הזו הוא הזכיר לי מאד את אבא שלי, שתמיד הרגיע אותי. הוא כמו אב רוחני בשבילי.

"הוא עזר לי בהיבט הכספי בכל דבר שביקשתי. היה חסר שיש, הוא רכש לי את השיש המהודר ביותר, היה חסר לי מקרר הוא אמר 'אל תדאגי, יהיה לך מקרר', וכך עוד ועוד. אחרי דברים כאלה כל השערים נפתחים".

בכיתי כמו ילדה

אבל רגע לפני השיפוץ, דקה לפני 'שבירת הקירות' מקבל פריקר טלפון ממזכיר הקיבוץ: יש בעייה. קיימת התנגדות אצל חלק מתושבי הקיבוץ להרחבה, והדבר דורש דיון מיוחד במזכירות הקיבוץ. המתנגדים לא היו רבים, אך כמו שאומרת פריקר, גם קצת אבנים בקופסת פח יכולים לעשות רעש גדול.

על השעות שקדמו לדיון מספרת פריקר: "יום לפני הדיון הגעתי לבית הכנסת, ובכיתי לפני ארון הקודש כמו ילדה. התחננתי לאלוקים שישים לי את המילים הנכונות בפה. מה להגיד, איך להגיד, מתי להגיד. אספתי עדויות של אנשים שקיימו בריתות בבית הכנסת, שנהנו מהמקום וחיכיתי במתח לדיון".

בדיון עצמו, לא הופיעו שלש המתנגדות, ותחת זו שלחו מכתבים עם בעליהן. באופן מפתיע, דווקא הנימוקים שהעלו, פעלו לטובת בית הכנסת בבחינת 'בא לקלל ונמצא מברך', ובתום הצבעה לא ארוכה הודיע המזכיר כי ההחלטה בעד שיפוץ הבית 'עברה בגדול'.

רחל מספרת כי מאותה שעה, הוצפה באופן ניסי ממש בתורמים, ומצאה את אנשי המקצוע המתאימים ביותר, וחלום השיפוץ החל לרקום עור וגידים, או במקרה שלה, קירות וחדרים.

ריקוד בבית הכנסת

באחד מלילות שישי האחרונים, חזרה רחל פריקר לביתה מעבודתה, כשהיא מותשת, וכל חלומה הוא להיכנס למקלחת ולשינה ארוכה. אלא שאז נשמע צלצול הטלפון, כשעל הקו אשה המספרת כי היא ראתה סרט על בית הכנסת [באתר הידברות], ומאחר שהיא נמצאת עם משפחתה בפתחו, היתה שמחה להיכנס.

"יצר הרע אמר לי, עזבי אין לך כח, אבל אז עלה בי קול שהזכיר לי כי מדובר בשליחות מצווה" משחזרת רחל את רגעי ההתלבטות הקצרים, שעלו בה. היא הבטיחה לאשה שהיא כבר מגיעה, וכשהגיעה לבית הכנסת, עדיין בשיפוץ, הופתעה לגלות משפחה מלאה: אב שהוא גם רב [הרב נחום], אם, ועשרה ילדים.

הם נכנסו לבית הכנסת, שריצפתו היתה עדיין ריקה, מלבד מספר ספסלים וכיסאות פזורים, והילדים עם האב החלו לרקוד ולשיר מזמורי תהלים: "הם עשו לי חנוכת בית פרטית שלי. אני התרגשתי ובכיתי", נזכרת רחל.

במהלך השירה מקבלת הגבאית טלפון מהרב שלמה רענן, והרב נחום שמבין שהיא משוחחת עם יו"ר ארגון איילת השחר, הפתיע וסיפר כי הוא מכיר היטיב את הרב רענן. השנים שוחחו בלבביות בטלפון, והשירה המשיכה. אבל אז התרחש 'נס' נוסף. שיחת טלפון נוספת הגיעה לרחל, ותורם מארה"ב סיפר כי הוא שולח בעוד כשבועיים באמצעות רב לישראל שיק – תרומה לבית הכנסת.

הרב נחום ערך מי שברך לתורם, ופריקר חשה כי לפניה נוצר מעגל יהודי מופלא: הרב נחום, הרב שלמה, התורם מבית הכנסת, "כאילו ריקמה יהודית שהולך ומתחברת בתוך בית הכנסת".

החתונה מאוסטרליה

סביב בית הכנסת ישנם אל מעט סיפורים, שעל חלק מהם קראתם עתה, אך רחל מבקשת להזכיר אחד נוסף, על חתונה מעניינת. לפני שנים רבות, הגיעה לבארי בחורה, מתנדבת מאוסטרליה. למרות ששבה למולדתה, היא עדיין מבקרת מעת לעת בארץ ובעיקר בקיבוץ בארי.

לפני כשנתיים, הגיעה הבחורה, היום בת 60, ועדיין לא נשואה, לקיבוץ כדי לראות 'מה חדש'. כאשר הגיעה לבית הכנסת שאלה המתנדבת האוסטרלית לפשרו של המבנה, וזו סיפרה לה על בית הכנסת. האוסטרלית נשאה כפיה לשמים ואמרה: הלוואי שאמצא חתן יהודי טוב ואתחתן אתו כאן בבית הכנסת של קיבוץ בארי.

חודש חלף, ורחל מקבלת טלפון. המתנדבת מספרת לה כי היא פגשה בחור יהודי, והם החליטו להתחתן. האם היא תוכל לעשות זאת בבית הכנסת בבארי? ואם כן כיצד זה יסתדר, מה צריך לעשות? רחל הבטיחה לה שהכל יבא על מקומו בשלום, והזמינה אותה לארץ. זוג המאורסים הגיעו, ורחל הפנתה אותה למקווה בקיבוץ אלומים. גם רב מקומי הגיע לערוך את החופה, אלא שהתברר כי חסר עד, דתי לקידושין.

פריקר, לא הרימה ידיים. היא נזכרה שאחת מעובדותיה בבית האבות אותו היא מנהלת, היא אשה דתייה ונשואה לנהג מונית דתי. היא יצרה אתו קשר, וביקשה ממנו לוותר על הנסיעות הקרובות שלו: "אני מברכת אותך שהמעשה הזה רק יוסיף לך לפרנסתך". הנהג הצדיק נעתר, ועם ערב נערכה חופה מרגשת בבית הכנסת בקיבוץ בארי.

"בכך אני מנציחה את זכרו של אבי זכרון לברכה", אומרת רחל, "גם הוא נהג לקרב אנשים. לפני שנים רבות הוא היה מתפלל בחדר שבתוך בית ספר. באחד הימים היה חסר לו עשירי למנין, הוא פנה לנהג מוחנית שישב בחוץ ואמר לו: חסר לי עשירי, האם תוכל להשלים? הנהג השיב כי הוא אינו דתי, וחוץ מזה הוא מחכה לפרנסה, ללקוחות. אבא הבטיח לו שלא ידרש ממנו כלום מלבד עניית אמן, וגם פרנסתו תשתפר. הנהג הסכים, ונכנס להתפלל.

כעבור מספר חדשים מגיע יהודי לא מוכר לאבא ואומר לו: אתה זוכר אותי? אני היהודי שנכנס להשלים לך מניין. מאותו רגע נפל עלי שפע של פרנסה ואני אמרתי לעצמי: אם מעניית אמן, קיבלתי כזו פרנסה, הרי שאני צריך לחזור בתשובה, ובאתי לקבל הדרכה ממך. ואמנם האיש שב בתשובה שלמה".

חנוכת הבית

חנוכת הבית בקיבוץ תתקיים ב"ה בתשיעי לספטמבר. באורע ינכחו חברי הקיבוץ ואורחים רבים נוספים. הרב הראשי דוד לאו יקבע מזוזה וגם ישא דברים. בנוסף ישתתפו בארוע המרגש, ראש המועצה, הרב שלמה רענן, הרב של אוגדת עזה, והמשפחות הרבות הקשורות לבית הכנסת.