- אתם כאן:
- עמוד הבית
- אודות
- חדשות והודעות
- בית הכנסת בקיבוץ מעיין ברוך על שמה של הגיורת ימימה מוסקרה הי"ד
בית הכנסת בקיבוץ מעיין ברוך על שמה של הגיורת ימימה מוסקרה הי"ד
- פרטים
- קטגוריה: ידיעות האיגוד
- פורסם בשלישי, 25 נובמבר 2014 12:29
- נכתב על ידי אליעזר היון
"אנחנו יהודים בארץ ישראל במדינת היהודים, מישהו יכול למנוע מאתנו להקים בית כנסת"? בית הכנסת בקיבוץ מעיין ברוך על שמה של הגיורת ימימה מוסקרה הי"ד שנרצחה בפיגוע הדריסה בירושלים
מעיין ברוך הוא קיבוץ השוכן בצפון עמק החוּלה, בין קריית שמונה לדפנה, השייך למועצה אזורית הגליל העליון.היישוב נוסד ב־11 במרץ 1947, כחצי שנה לפני מלחמת העצמאות, ונקרא על שם ברוך (ברנארד) גורדון, ציוני מדרום אפריקה שציווה את כל רכושו לקרן הקיימת [ויקיפדיה].
לפני כשנה הקימו חברים מן הקיבוץ בית כנסת השוכן במבנה קבע, ובו מתקיימות תפילות מידי שבת. בית הכנסת הוקם בסיועה של עמותת איילת השחר, ומר שמעון הדרי, שסיפר לנו את סיפורו של בית הכנסת.
"במעיין ברוך לא היה בית כנסת מאז היווסדו- 66 שנים. לפני שנתיים וחצי עברתי מקרית שמונה להתגורר במקום. קודם לכן זכיתי להקים גם לרבי אליעזר אביחצירא בית מדרש.
בשנה הראשונה התפללנו חברי ואני בבית של יהודי צרפתי בשם טולדנו, שנתן לנו את ביתו כדי שנקים פה תפילות בימי שישי שבת. אלא שאנחנו הרגשנו שאנו נמצאים בתוך בית של אדם פרטי והדבר לא היה נעים, על אף שמבחינתו אפילו לא היה כל סימן או רמז כי הוא מבקש שנעזוב..
או אז החל מאבק עם יתר חברי הקיבוץ סביב הרצון שלנו להקים בית כנסת. נערך 'משאל עם' ואנו הפסדנו בו. אבל לא התיאשנו. לעצמנו אמרנו, כי למרות שאנחנו מיעוט יש לנו את הזכות כיהודים להתפלל.
חברי הקיבוץ פחדו מהמושג 'בית כנסת', ואנו הגענו אתם להבנה כי אנו ניכנס למבנה שיקרא 'בית תפילה זמני', ומהזמני הזה הכנסנו שני ספרי תורה לפני שנה.
את החותמת הסופית שלו כ'בית כנסת', קיבלנו עם העזרה האדירה של הרב שלמה רענן מעמותת אילת השחר, הוא נתן לנו את הדחיפה האמיתית בכל המובנים גם בחומר וגם ברוחניות. במשך תקופה שלח הארגון אברכים שישלימו לנו מניינים, ומלבד העזרה הגשמית הרבה כמו רהיטים וציוד רב נוסף, נתן לנו הרב רענן דחיפה עצומה. אפילו את האלמנטים המשפטיים הוא סידר כאשר דאג לייעוץ משפטי מלא על חשבונו. האברכים שהתארחו אצלנו קיבלו מאתנו פינה חמה בלב, אך המימון המלא היה על חשבון 'איילת השחר'. כעת אנחנו מרגישים שאנחנו בבית הכנסת, עם הכיסאות, עם ספריה, עם מנורות, עם ארון קודש.
בית הכנסת הונצח בשבועות האחרונים על שמה של הגיורת ימימה מוסקרה שנרצחה בפיגוע הדריסה בירושלים. ימימה הי"ד נרצחה כאשר היתה בדרכה לשיעור תורה, והאנשים שהכירו אותה מספרים רבות על צדקותה, יראת השמים האמיתית שבה, ומידותיה הברוכות.
"גולת הכותרת היתה אכן הנצחתה של הגיורת הצדיקה בשם בית הכנסת שלנו. הזמנו את המשפחה והנצחנו פה בתוך בית הכנסת את שמה. אנחנו עושים לה השכבות בשבתות. זו נקודה מאד מרגשת. ערכנו טקס מרשים מאד בנוכחותו של הרב רענן.
אני חושב שאחד הדברים שנתן לנו 'דרייב' היו התפילות ביום כיפורים וראש השנה. בקיבוץ התנהלו שני מניינים. הקיבוץ הזמין רב רפורמי, והם הציעו לנו להתחלף אתם – להתפלל במועדון הגדול, אך אנו סרבנו. אמרנו: נסתפק בבית הכנסת הקטן שלנו. לתפילה הגיעו 8 מניינים כלומר כ-80 אנשים. גם מאנשי 'ההרחבה' שבקיבוץ הופיעו.
למה היה חשוב לכם להקים בית כנסת?
אני יהודי מסורתי. אינני דתי, במקצועי אני מאמן כדורגל. אבל גדלתי בבית שבערב שבת לכל הפחות, הולכים לבית הכנסת. היינו עושים קידוש, וחגים. אני רוצה שאת הערכים האלה גם הילדים שלי יקבלו. לכל אחד מאתנו - מהקבוצה שדחפה להקים את בית הכנסת יש את הערך המינימלי, הניצוץ, בין אם אתה חילוני או מסורתי. אנחנו יהודים בארץ ישראל במדינת היהודים, מישהו יכול למנוע מאתנו להקים בית כנסת?
כמה אנשים משתתפים בתפילה?
בשבת יש לנו מנין מאד מצומצם, בערך כ- 14 אנשים. בחגים יותר. מצד שני אנחנו זוכים שתמיד אנחנו עולים לתורה, כשיש מנינים גדולים לא כל אחד זוכה... בנוסף אנחנו תמיד מגיעים מן העשרה הראשונים....
לאחר התפילה, אנחנו עושים קידוש וסעודה. מה שמאפיין את הבית כנסת שלנו הוא שאנחנו באים נטו להתפלל, לשאוב רוחניות, ולתת לנפש את מזונה הרוחני ולא הבהמי.
עדיין אין לנו שיעורי תורה. אנחנו זהירים עם הקיבוץ. אחד הדברים שבסופו של דבר גרם לחברי הקיבוץ לאשר לנו את 'בית התפילה' הוא מסמך הבנות לא חתומות, שאנחנו לא מערבים גורמים חיצוניים מחוץ לקיבוץ. אז אנחנו עושים הכל לאט לאט, ובעדינות.
