אתה בא למניין קרליבך? הסרט על האיש שהשפיע על תפילתו של דור שלם

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם בשלישי, 12 אפריל 2016 00:10

נכתב על ידי ישראל מנחם

הפעם הראשונה בו פגש הסופר והעיתונאי שאול מייזליש בשלמה קרליבך היתה כטינייג'ר בישיבת נחלים. קרליבך הופיע באותה עת באמפי קטן בבית ציוני אמריקה, ומייזליש החליט עם חבריו לצפות בהופעה. אלא שאמצעי תשלום להופעה לא היו לנערים המסכנים והם טיפסו על עץ גבוה, שהשקיף על האמפי. ההימצאות של נערים רבים על עץ הובילה לקריסתו בעיצומה של ההופעה, ומייזליש עם נערים נוספים נפצעו באורח קל והובהלו לבית החולים, אז ברחוב מזא"ה.

"ב-12 בלילה נפתחת הדלת של חדר המיון ומי נכנס? ר' שלמה עם גיטרה. הוא אומר: החבר'ה האלה לא סיימו את ההופעה, באתי להשלים להם אותה. כזכור אנחנו לא שילמנו ורק טיפסנו על עץ", נזכר מייזליש, שבימים אלה מוקרן סרטו 'עוד אבינו חי' על דמותו של 'הרבי המרקד' בסינימטק ובמקומות נוספים.

מה הוביל אותך לעשות סרט על הדמות שלו?

"אני רואה בו את מחולל הבשורה הרגשית העכשווית של דור צעיר שרוצה להתרפק על היהדות שקצת התייבשה בעידן הפוסט-מודרני, הייצרי. רבי שלמה, בדומה לבעל שם טוב, הנגיש את היהדות וידע ללחלח את התפילה לעשות אותה סוחפת ואנרגטית, ואנשים רבים, חזרו באמת ליהדות בעקבות הגישה שלו"

אלא שרבי שלמה קרליבך, שנחשב היום לדמות מיתית כמעט, לא נחל הצלחה דומה בחייו. כמו אמנים מיתולוגיים אחרים הוא החל לחיות באינטינסיבות אחרי מותו. "אני עוד זוכר שהלוויתי לו 200 שקלים כי לא היה מה לאכול", מספר מייזליש, "הוא היה מנודה ומודחק לפינה בסוף ימיו". היום אילו היה קרליבך חי דומה שהיה נפעם ממורשתו שלו: מאות מניינים הנושאים את שמו, עשרות ספרים העוסקים בו ובהגותו, ולמעלה מ-1000 שירים שחיבר שחלק גדול מהם הפכו לפס הקול היהודי במאה ה-20.

מהישיבה לוודסטוק ולברקליס

הסרט החדש של מייזליש מתחקה אחרי האיש מהולדתו בברלין, ועד להיותו סמל תרבות יהודי ומורה רוחני לדור שלם. קרליבך נולד עם אחיו התאום הרב אליהו חיים בשנת 1931, ולאחר הגירת המשפחה לארה"ב למדו השנים בישיבות הליטאיות המובילות 'תורה ודעת' ו'ליקווד'. "שני האחים היו תלמידי חכמים עצומים", מספר הבמאי,"אבל אז אמר שלמה – החוץ קורא לי, אני לא יכול להישאר בישיבה".

היתה זו תקופה ילדי הפרחים, שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת וקרליבך הופיע בפסטיבל וודסטוק וברקליס. למעשה, הוא הראשון שגילה את מייקל ג'קסון באחד הוודסטוקים מספר מייזליש. "הסטודנטים שהשתתפו בפסטיבלים האלו הלכו אחריו בעיניים עצומות, הם היו מגיעים לפעמים עירומים להופעה והוא היה מלביש אותם".

באחת הפעמים, מספר מייזליש בסרט, הופיע קרליבך ביום שישי אחרי הצהרים בפרומו, בו נתן 'טעימה' מהשירים שיהיו במופע שיתקיים במוצ"ש. הסטודנטים שצפו בפרומו לא הניחו לו וביקשו ממנו לשיר עוד מעט. קרליבך לא התנגד ואמר: "אני אוכל הלילה אצל פרופ' מאוניברסיטת ברקלי, תגיעו אתי ואני אשיר לכם". אשת הפרופסור שהכינה שש מנות לארוחת שישי נדהמה כשלסעודה הופיעו 400 צעירים.

"הוא היה טרובדור", מגדיר אותו הסופר דב אלבוים בסרט, "הוא הקדים את זמנו, כשחי עדיין לא הבינו אותו, היום כולם מחפשים להיות קרליבך". גם הזמר אהוד בנאי מספר למייזליש כי קרליבך היה עבורו סוג של רב, של מורה דרך.

אז איך אתה מתייחס לשמועות שהסתובבו על מגעיו עם נשים?

"בסרט משתתף הרב עוזי שוויצה – הרב של כפר יונה. הוא מעריץ גדול של קרליבך והוא אומר: "היו שאלות, ונשארו שאלות". כשקרליבך ביקר אצל האדמו"ר מצ'רנוביל זרקו אותו החסידים מהחצר, "אתה מתחבק עם נשים, לך", אבל האדמו"ר יצא מהחדר דלק בעקבותיו וצעק, תחזירו אותו.

מרוסיה ועד ליערות בלם

קרליבך שהחל את דרכו בישיבות ליטאיות, נטש אל חסידות חב"ד, אך בהמשך בחר לייצר זרם עצמאי משלו, ושם לעצמו מטרה להגיע אל יהודים בעולם באופן בלתי אמצעי. "בכל העולם מברית המועצות ועד לג'ונגלים ביערות בלם שם חיה קבוצת יהודים כל שהיא", אומר מייזליש, "המסעות האלו, היו הגורם כפי הנראה, לגירושין מאשתו נעילה, אם בנותיו נשמה ונדרה".

בסרט מתראיינת יהודייה רוסיה קשישה שמתארת את הופעותיו בברית המעוצות טרום נפילת מסך הברזל. הביקורים אז ברוסיה של הקומוניזם היו בגדר 'סכנת נפשות' אבל קרליבך לא נרתע. באחת מנסיעותיו, מספרת נעילה, הוא הגיע לברית המועצות עם סידור תפילה. בית הכנסת היה מלא מפלה לפה, ור' שלמה ביקש לחלק לכל אחד מהיהודים שהגיעו פיסת יהדות. הוא קרע את הסידור שלו דפים דפים, והעניק לכל אחד דף. הוא גם נתן את התפילין שהיו אתו. עם תום החלוקה ניגש אליו יהודי נוסף: אני לא קיבלתי. קרליבך הסיר את הכיפה מעל ראשו, הגיש אותה לאיש: קח, גם זה סמל יהודי. כשהגיע ר' שלמה לשדה התעופה זיהה יהודי אמריקני מתפלל כשהוא מעוטר בתפיליו. קרליבך ניגש אליו וביקש להשתמש בתפיליו כשיסיים. איש העסקים האמריקני התבונן בהיפי, המזוקן וגלוי הראש ואמר: It's not the Gentiles, זה לא מיועד לגויים.

והסיפורים המרתקים אודות האיש מלווים את תחנות חייו. בחתונתה של גאולה קרליבך, בתו של עזריאל קרליבך [עורך מעריב המיתולוגי] ובן דודו של שלמה, הגיע קרליבך כשכיסיו טעונים בסכום כסף עצום שגרף מסיבוב הופעות בארץ. אלא שבמהלך החתונה ניגשו אליו אנשים: אני זקוק לאמצעים כדי לחתן את בתי, דרוש לי סכום כסף עבור ניתוח שאני עובר, אני עומד בפני פשיטת רגל, וכן הלאה. בסוף החתונה התרוקנו כיסיו של הזמר והוא חייג לדוד רז, מי שהיה האמרגן שלו: תוכל להלוות לי 2000 דולר, אני זקוק לכרטיס טיסה כדי לחזור הביתה לארה"ב. "רז חשב שהוא משתגע".

האיש שידע לגעת

מצלמתו של מייזליש נדדה אל גבעת שמואל ביום העצמאות האחרון: בית הכנסת של קרליבך המפורסם במקום, כינס לתוכו וסביבו קרוב לאלף בני אדם. המוזיקה, ומורשת 'הנגינה' של האיש מהווים חלק בלתי נפרד מהאיש. קטעים מהזמר האמריקני ג'ים מוריסון, להקות המושב ורבע לשבע המשתתפים בסרט מנסים להסביר את מה שעמד מאחורי המפהכה של האיש.

האם תפיסת התפילה הזו לא חוטאת להלכה?

"אני לא חושב. בימיו של קרליבך שלטה בכיפה נוסח התפילה הליטאי, הקר, האנליטי. ר' שלמה הביא נוסח אקסטטי מחד, אבל לא מיילל מאידך. היתה בניגונים שלו שמחה, המלודיות שלו היו פשוטות, קליטות, הדור הצעיר מתרפק עליהם ועל הדמות שלו. פגשתי בלא מעט צעירים שהודו בפני שלולי הדמות שלו הם היו נוטשים את היהדות".

אחד המוטיבים המרתקים שחוזרים על עצמם בסרט הוא היכולת של האיש לגעת באנשים. מכל סוג, יהודים ובלתי יהודים כאחד. כך למשל מופיע הסיפור הכמעט סוריאליסטי, על צעיר יהודי שנשדד ברובע הארלם שבמנהטן. הצעיר פתח בידיים רועדות את הארגנק, והשודד שחור העור הבחין בחטף בתמונתו של קרליבך. מי זה? שאל, והצעיר השיב כי שהו הרב שלו. "מתלמיד של האיש הזה אנחנו לא לוקחים כסף", פסק ראש הכנופיה. מתברר שקרליבך היה יושב עם קבוצת הכושי םהזו בלילות, מעניק להם מזון וכסף, ובעיקר מחבק אותם: הוא החזיר לנו את החיים אמר השודד.

"הוא ידע איך לגעת באנשים", מדגיש שוב מייזליש, "מה המילים הנכונות שצריך לומר בכל סיטואציה". הוא נזכר שקרליבך הוזמן ל'בית גולדמינץ' כדי לשמח חיילים פצועים. השמועה על בואו של 'הרבי המרקד' יצרה תסיסה ואנטגוניזם – "מה מביאים לנו פה רב". אבל קרליבך לא פתח בדברי תורה, גם לא בניחומים. הוא הכריז: "אתם פצועי צה"ל, אני לא צריך לברך אתכם. אתם תברכו אותי". לעיניהם הנדהמות של החיילים, עבר האיש המעניין ממיטה למיטה, הרכין את ראשו וקיבל מכל חייל וחייל ברכה.