מכתב לגבאי בתי הכנסת

לכבוד איגוד בתי הכנסת
והגבאים הנכבדים.
 
הדברים הבאים אולי לא נוגעים לכל אחד מאיתנו ברגע זה, אבל ראוי שנזכור אותם לזמן אמת.

במסגרת פעילותי בארגון 'איילת השחר'  התקשר אלי היום  אברך שלומד בחברותא עם יהודי מתקרב בטלפון, ומספר איך ניסה להשפיע על החברותא שלו ללכת השנה פעם ראשונה לבית הכנסת לשמוע את תקיעות השופר. ניסיון שנענה בהסתייגות מיוחדת מהעבר השני של הקו. כשניסה האברך להבין מה מונע מאותו יהודי שבדברים אחרים כן נכון להתקדם ודווקא בהליכה לבית הכנסת נרתע כל כך. סיפר היהודי שלפני כמה שנים ביקש להיכנס לבית הכנסת הקרוב לביתו בראש השנה ואכן בהיסוס רב הוא עבר את מפתן בית הכנסת אבל שם לא חיכתה לו קבלת פנים נעימה. אף אחד אמנם לא אמר לו מילה רעה, אבל חוץ ממבטים שסקרו אותו מכף רגל ועד ראש, לא זכה לשום יחס ואחרי כמה דקות של דפדוף הלוך חזור במחזור בלי שום עזרה הוא פשוט ייצא מבית הכנסת בתחושה קשה של אכזבה וחוסר רצון מוחלט לבצע זאת שוב בשנים הקרובות.

מכאן התעוררתי לחובה המוטלת על כל אחד מאיתנו להסביר פניו לאורחים שפוקדים את בית הכנסת בימים הנוראים ולתת להם את התחושה שזה המקום שלהם. המדובר כמובן בעיקר בערים מעורבות אבל לעיתים גם בריכוזים החרדיים ניתן להיתקל במבקרים הללו. אנא, קצת פחות מבטים סוקרים, קצת יותר חיוך ולב פתוח לבנים שמדפקים על שערי התפילה.
 
בכבוד רב
ישראל אדלר

מנהל פרויקט חברותא- איילת השחר