בית הכנסת בחזית

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם בשני, 16 מרס 2009 18:11

נכתב על ידי דוד ביטון

המלחמה בעזה איחדה את העם היהודי והוכיחה שוב כי לכולנו לב קולקטיבי יהודי אחד. ובכל זאת תושבי דרום הארץ הם שספגו את מירב הפגיעה. העם היושב בציון בכללותו חווה את המלחמה בעיקר דרך מקלטי הרדיו והטלוויזיה. הפגיעה היתה מורלית יותר מאשר פיזית. אבל, קיימת אוכלוסיה יהודית נוספת שנפגעה למרות שלא נטלה חלק פעיל במערכה - העם היהודי בתפוצות. האנטישמיות הרבה המופגנת כלפיהם דבר יום ביומו הפכה לאקטואלית, ברוטלית ואכזרית הרבה יותר.

יצחק טיסרן, הוא תושב העיר הצרפתית הצפונית מץ. לפני ימים אחדים הגיע יצחק לבית הכנסת הגדול הנמצא במרכז היהודי של העיר מץ. אלא שיצחק הגיע, בטעות כפי הנראה, מחצית השעה קודם זמן תחילת התפילה. בזמני התפילה קיימת שמירה ממשלתת במקום, במיוחד בימים קשים כגון אלו. כשהגיע יצחק בליווי בנו הקטן בן ה11 גילה לחרדתו הרבה המון ערבי חמום מח. לדבריו עמדו שם קרוב לשלש מאות צעירים וצעירות ערבים.

כאשר זיהה ההמון את יצחק כיהודי [על פי זקנו, כובעו, ועצם הופעתו בשערי בית הכנסת] החל לזעוק: "יהודי מלוכלך", "מוות" ובעיקר את המלים הפופולריות בימים אלה "נאצים- טרוריסטים" כשהכוונה כמובן היא לפעולות צה"ל כנגד ערביי השטחים. טיסרן חש שקיצו קרב, ההמון החל לסגור עליו ופניהם האדומות נראו לו קרובים קרובים. לפתע נחצה ההמון כאילו לשנים וכח משטרתי לא גדול נראה עובר דרכו, יצחק שהיה עדיין תחת ההלם מיהר לפלס את דרכו ונבלע בשערי בת הכנסת האטומים.

"אין לי ספק" הוא אומר היום, "כי אילולי היתה המשטרה מגיעה ברגע הקריטי, לא הייתי חי היום כדי לספר את זה".

המקרה של יצחק הוא כמובן לא המקרה היחידי. השמירה שהיתה מופקדת על בתי הכנסת ברחבי אירופה בלאו הכי, הוגברה, היהודים נקראו להיזהר מלשוטט לבד במקומות מסויימים ובשעות החשיכה, ויהודים רבים החליפו את כיפותיהם בכובעים כדי להימנע ממראה יהודי אותנטי.

"אחרי המקרה הזה שלי" אומר טסרן, "הסתבר לי כי ההתקהלויות הערביות הנזעמות התרחשו כמעט בכל העיירות בצרפת". אהרן היין, החזן הראשי של העיירות מץ בצרפת, ושטוטגרט בגרמניה, מאשר את דבריו ומספר לנו על המקרה הפרטי שלו: "הילכתי לתומי ברחוב, כאשר צרפתי מוסלמי, זינק לעברי והחל לצעוק: 'אתם גונבים את הכסף של המדינה, גזעני, יהודי מלוכלך', וקריאות כיוצא באלו. בשלב הבא הוא דרש ממני את כובעי, וכשסרבתי חבט בפני בעצמה ונמלט.

האנשים ברחוב לא עזרו לך?

"בכלל לא, הם המשיכו ללכת כאילו מאום לא התרחש. נגשתי לחנות בית מרקחת שהיתה בסמוך ובקשתי מהם לאפשר להתקשר למשטרה או לעזרה רפואית. אנשי בית המרקחת סירבו, ולא הועילו מחאותי כי מדובר בחוק המחייבם לאפשר לאנשים לפנות לרשויות החוק בשעת הצורך". איימתי כי אתלונן עליהם אך גם זה לא עזר.

האם הצלחת לבסוף ליצור קשר עם הרשויות?

בעל חנות נעליים, שהיתה בסמוך סייע לי והתקשר עבורי למוקד החרום. המשטרה, יש לציין הגיע בתוך דקות והצליחה ללכוד את התוקף. למרבית ההפתעה התגלה כי מדובר במורה, בעל השכלה ואדם שנחשב לנאור. התיק נסגר לבסוף בפיצוי כספי קטן שאותו העברתי לידי הקהילה.

בתי כנסת רבים מתקינים מצלמות מסביב לבתי הכנסת, במטרה לצלם כל מעשה פלילי. לשערי בית הכנסת הותקנו במקומות שונים דלתות כפולות [כמו בספארי], וכוחות משטרה מגבירים את פעילותם בשעות התפילה.

מדוע איפא, היהודים הרבים באירופה לא עולים לארץ אחרי אירועים כאלו? אלברט כהן, רופא שיניים משטרסבורג אומר כי מדובר בעיקר בקושי כלכלי. החיים בארץ קשים מאד וכשמדובר במשפחה עם מספר ילדים הסיכון וההימור גבוהים במיוחד. לפרנס משפחה אני צריך להרוויח למעלה מעשרת אלפים שקלים, בשטרסבורג אני מרוויח קרוב לעשרים אלף, האם יש סיכוי שבישראל אוכל להגיע בתוך זמן קצר לסכום כזה? זה, גם אם נתעלם מקשיי ההתאקלמות, השפה, והמנטליות.
 

"הלוואי", אומר אלברט, "שיבא המשיח, שתבא הגאולה, אז נהיה מוכרחים לעלות לארץ, והדאגות לא יהיו עלינו. אני מאמין בזה ".

הלוואי.