פולמוס: האם שיפוץ בית הכנסת בתל-אביב יוביל לחילולי שבת?

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם בשלישי, 20 אפריל 2021 00:48

נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת

בית הכנסת הגדול בתל-אביב נבנה לפני 97 שנים, בשנת תרפ”ד – 1924. בית כנסת מרשים זה נחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים והחשובים בישראל.

אלא שבשנים האחרונות, כך המתפללים, השתלטו אנשים שלא נבחרו על ידי המתפללים והקהילות בעיר, ואלו הגיעו להסכם עם העירייה על העברת רכוש בית הכנסת תמורת תרומות שתשיג העיריה לשיפוץ חיצוני של בית הכנסת. כלומר, שיפוץ ארכיטקטוני.

ל’דאגה’ העמוקה לארכיטקטורה נחזור בהמשך.

על פי ההסכם, תועבר הרחבה שלפני בית הכנסת – הנמצאת בבעלותו, לעירייה שתקים במקום ‘כיכר ציבורית’. הרחבה, המשתרעת על פני למעלה מדונם, תשמש את העירייה לקיום אירועים.

אילו אירועים? העירייה אומרת כי יהיו אלו אירועים שישמרו על הסטטוס-קוו. המתפללים, לעומת זאת, משוכנעים כי מדובר בלא פחות מחילול שבת המוני.

בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול, עליו חתומים דמויות מוכרות – הועלתה הקביעה כי, “הסטטוס-קוו הקיים במקום הוא חילול שבת המוני”. מגישי הערעור מצטטים את נשיא בית הכנסת המעיד: “כבר כיום קשה לקיים את תפילות השבת בבית הכנסת בגלל רעשי המוסיקה הבוקעים מהברים הפועלים ליד בית הכנסת”.

“האם זה הסטטוס-קוו שמתכננת עיריית תל אביב גם לרכוש ההקדש”, שואלים העותרים בכאב.

שאלתם מתעצמת לאור העובדה כי האחראי על קיום ‘הסטטוס-קוו’ הוא לא אחר מאשר ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי – אישיות שרמת זיקתה ליהדות ולכבודה ידועה לכל, או במילותיו של אחד המתפללים: ‘זו אפילו לא בדיחה עצובה’.

 

הקדש: לא ימכר ולא יגאל

אלא שטענות המערערים אינן נוגעות רק לרוח, אלא גם לגשם.

בית הכנסת הינו רכוש הקדש. משמעו של המונח הוא כי חייב הוא לשמש רק למען המטרה אליה הוקם וכמו שכתבו מקדישי המבנה: “לא ימכר ולא יגאל… רק לשם בית כנסת ולא לשם איזה מטרה אחרת שהיא”.

ההחלטה להפוך את הרחבה השייכת לבית הכנסת לכיכר ציבורית, סותרת לא רק את לשון ההקדש אלא מתעלמת, כדברי המתפללים, “ממגמת הפסיקה שלא לאפשר מכירת נכסי הקדש ועל אחת כמה וכמה שינוי מטרותיו מקדושה לחולין”.

על פי ההסכם, כאמור, הרחבה הענקית שסמוכה לבית הכנסת תועבר לעירייה וזו בתמורה ‘תשתדל’ להשיג תרומה לשיפוץ חיצוני של בית כנסת הגדול, וכמו כן תבנה חנויות שהתשלום עבור השכרתן יסייע בעתיד לאחזקת בית הכנסת.

ומה יקרה אם החנויות לא יכסו את ההוצאות השוטפות של בית הכנסת? ההסכם קובע: “הצדדים יעשו על שביכולתם למצוא פתרון אלטרנטיבי אחר אשר יאפשר את קיומו השוטף של בית הכנסת הגדול”.

במלים אחרות, אומרים המתפללים, ההקדש מופשט מרכושו והכנסותיו, כאשר אין לו כל מקור הכנסה וודאי אחר, מלבד האמירה חסרת השינים כי ‘הצדדים יעשו כל שביכולתם’.

המתפללים גם זועמים על ההחלטה ‘לסייע’ בשיפוץ: מה יועיל השיפוץ החיצוני לבית הכנסת כאשר המרחב הפנימי, הזקוק בעיקר לשיפוץ יישאר מוזנח? ‘הדאגה העמוקה לארכיטקטורה’ של העירייה, מכעיסה את המתפללים שמבקשים להזכיר כי בית הכנסת אינו רק מבנה ארכיטקטוני, אלא בעיקר מקום בעל תוכן בו מתקיימים שיעורי תורה ותפילות, האם אין צורך לדאוג קודם כל לשיפוץ הפנימי?

 

אירועים בלבד?

ומכאן לתובנה הבאה, המטרידה אולי יותר מכל: לדברי המתפללים, ההסכם המדובר הינו חלק ממגמה של עיריית תל אביב, המצרה את פעילותו של בית הכנסת לאירועים בלבד ולא לשיעורי תורה.

כך נכתב בתכנית שהגישה העיריה לוועדה המקומית במסגרת ההסכם עם בית הכנסת, כי השימושים שיותרו בבית הכנסת הינם: “בית כנסת ופעילויות נלוות לבית הכנסת כגון: אירועים”.

מה עם שיעורי תורה? מה עם כוללים? מה עם ישיבה שתפעל במקום? האם הם ייאסרו מאחר שהם לא נכללים תחת הכותרת ‘אירועים’?

מתפללים ששוחחו עם 'מעט בית מקדש' מספרים בכעס, כי בעבר קיים בית הכנסת פעילות ענפה שכללה גם ישיבה – ישיבת תל-אביב – ששכנה בין כתליו. “האם אנו צריכים להוכיח זאת כעת? האם אסור לנו, במדינה יהודית, להפוך את המקום לבית של תורה מאחר שהדבר אינו נכלל בכותרת המבישה ‘אירועים'”?

 

תגובות

עיריית תל-אביב השיבה לפנייתינו:

אין כל בסיס לכל טענות הפונים ולראייה, הקדש בית הכנסת הגדול דחה את הערעור וביקש מבית הדין הרבני לסלקו על הסף.

בניגוד לנטען, בית הכנסת ימשיך לתפקד ככזה לרבות כל הוראות ההקדש, ואין כל הגבלה מצד העירייה לגבי שימושו. עוד חשוב לציין, כי העירייה לא מתכוונת להתערב באופי בית הכנסת או בכל הליך של ניהולו, ועל פי ההסכם שנחתם – בכל סוגיה שאינה הלכתית תתקבל החלטה בהסכמה בין ראש העירייה ואב בית הדין.

מדובר במיזם בעל חשיבות עירונית, לאומית ודתית ראשונה במעלה שהעירייה התגייסה להצלחתו באופן חריג ביותר.

חשוב לזכור את העובדות: במשך העשורים האחרונים מצבו הפיזי והתחזוקתי של בית הכנסת הידרדר באופן שאינו מכבד את חשיבותו הדתית, ההיסטורית והתרבותית. לאחר שוועד בין הכנסת לא הצליח לגייס משאבים לשימורו, העירייה התגייסה למבצע ההצלה, למרות שהמבנה אינו שייך לה.

העירייה מעמידה סכום עתק של 27 מיליון שקלים לטובת שימור המבנה, ובמקביל גייסה תורם פרטי שהתנה את תרומתו במעורבות של העירייה במיזם. ההסכם בנושא בוצע מול נציגי ההקדש שמונו על ידי בין הדין הרבני ולא על ידי שום גורם שכביכול “השתלט” עליהם.

נוסיף כי העירייה לא מסתפקת בשיפוץ המבנה אלא גם תפתח את הרחבה סביבו לטובת הציבור, כולל ציבור המתפללים.

 

מטעם ועד בית הכנסת ונשיאו שלמה פיבקו נמסר:

ההסכם שנחתם עם עיריית תל אביב הוא הסכם היסטורי. בית הכנסת עבר לפני חמישים שנה שיפוץ אחרון, ותשתיותיו ומערכותיו זקוקות לשיפוץ. אנו הוצאנו את ההסכם הטוב ביותר, אנו משפצים גם את החזית בית הכנסת וגם את החניון. העירייה נותנת תרומה לשיפוץ בית הכנסת בהיקף של 60 מיליון שקלים, כך שבית הכנסת לא ניזוק. אנו נגייס תרומות גם לשיפוץ חיצוני וגם לשיפוץ פנימי.

כמו כן העירייה מקצה את חזית בית הכנסת לחנויות שתשלום השכרתן [העתק] יועבר לתחזוק בית הכנסת.

מבדיקה שערכתי – איני מכיר מתפללים שמערערים על כך ואת הקביעה הזו אני מציב באופן חד משמעי. ישנם שניים-שלשה רבנים שמתנגדים בגלל טענות סביב חילולי שבת, שהעלה עורך דין מסוים –  טענות אלו אינן נכונות.

כבר כיום צריך לציין יש חילול שבת סביב בית הכנסת והמצב בכי רע, אך אנו עמדנו על כך שנושא הסטטוס-קוו ישמר – לפחות בשעות התפילה. עמדנו על כך שבשעות התפילה תיאכף סגירת הברים וכן הלאה. אין לראש העיר כל אמירה בעניין ואיני יודע מהיכן טענה זו מגיעה – כמו גם אמירות נוספות על הצרת צעדי בית הכנסת – טיעונים אלו אינם אלא מגוחכים.

יושב ראש המועצה הדתית, יו”ר הנהלת החברה קדישא, המפקחת על ההקדשות, רב בית הכנסת ואנוכי הנשיא וראש הוועד סבורים שההסכם טוב ושומר על זכויות בית הכנסת. אפשר לבדוק את ההסכם, לעקוב אחריו ואפילו להתווכח, כולנו בני אדם. אך אנו פרנסי העיר – עשינו הכל לטובת בית הכנסת.

הטיעונים שהועלו בערעור שהוגש לבית הדין הגדול אינם אלא מופרכים ומגוחכים. אנו נמשיך להוות גשר ומגדלור בין יהודים חילונים לדתיים בעיר תל-אביב.

 

תגובת דובר בתי הדין הרבניים:

ראשית, יש להצר על כך שבחרתם לפרסם כתבה משמיצה ורצופה באי דיוקים, מבלי שטרחתם לפנות לתגובתנו.

לבתי הדין הרבניים מסורה לפי חוק סמכות ייחודית ליצירה ולניהול פנימי של הקדש דתי.

המסגרת שבה מפעיל בית הדין את סמכותו הנה באמצעות מינוי אפוטרופסים על הקדשות ומתן הוראות לאפוטרופסים בדבר ניהול ההקדש. אין לבית הדין סמכות לברר סכסוכים בין הקדשות ובין צדדים שלישיים.

מר טייכר אינו אפוטרופוס ההקדש ואין לו כל מעמד בהקדש. יתרה מכך, מר טייכר, שהציע בעבר הצעה למתן שירותים להקדש, אינו צד לתיק ההקדש, ובפרט לא לתיק מושא ערעורו ואין לו כאמור שום מעמד בעניין. הממונה על ההקדשות הגישה בקשה לסילוק על הסף של ערעורו של מר טייכר, שאגב הוגש גם בשמם של גורמים נוספים שטענו בכתב ובע"פ כי עו"ד שוב אינו מייצגם ולא קיבל מהם יפוי כח לפעול. מכל מקום, כל הגורמים המיוצגים על ידי עו"ד שוב בערעור אינם אפוטרופסי ההקדש ואין להם כל מעמד בהקדש. גם הפעלת לחצים כאלה ואחרים באמצעות כתבות עיתונאיות לא ישנו מציאות זו ולא יצרו להם זיקה להקדש יש מאין.

יש להצר ולתמוה על המניעים העומדים בבסיס מלחמת החורמה שמנהלים גורמים שונים כנגד מהלך מקצועי ומוצלח לשמירת נכס ההקדש, לשמירה על זכויותיו ולהשבחתו. בתי הדין הרבניים ימשיכו לפקח על ניהולם הראוי של נכסי ההקדשות ללא מורא וללא משוא פנים.