ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב קיימת פינה – שכיית חמד בלב ליבה של תל אביב האורבנית.
ביקור במקום נותן תחושה של זולה ישראלית באחת מארצות המזרח, או במילים אחרות את אחד מ'בתי חבד' שבהודו או בנפאל. ואמנם 'למרבה ההפתעה' מי שמנהל את בית הכנסת הם שלושה חסידי חב"ד הרב חנוך וינר, הרב יובל ברנס, והרב טל זיו.
בית הכנסת הוקם לפני כשמונה שנים. להבדיל מקהילות שונות המבקשות מן העירייה הקצאת מקום, החליטו השנים לשכור שטח בכסף מלא, ומאחר שלאחד מהם היתה בעבר חנות יד 2 רטרו במקום, החליטו השנים לשכור את האתר המורחב ולהפכו לבית כנסת. עם הזמן הפך המקום לפינת חמד של ממש, מלבד בית הכנסת הקימו השנים רחבה העשויה מקורות עץ אוריינטליות עליהם מפוזרים כורסאות וכריות, ומטבח הפעיל בכל יום שעות נוספות.
לקהילה קוראים 'ממעל ממש', ולא 'בית חב"ד' כצפוי. הסיבה: רצונם של המנהלים לייעד את בית הכנסת לכל המעוניין ולייצר קהילה המורכבת מכל הזרמים המגוונים ביהדות ובישראליות. למרות זאת אי אפשר להתעלם מרוחה של חב"ד במקום. הסוציולוג עוז אלמוג שנלווה לסיור מסביר כי האלמנטים המאפיינים את חסידות חב"ד כמו, קבלה חופשית של כל המעוניין, סובלנות, העדר חציצה בין העולם החילוני לעולם הדתי, בית חם, תמיכה, ואווירת 'ניו אייג'ית', מצויים גם ב'ממעל ממש' במנות גדושות.
בשנה אחרונה עמדה הקהילה בהליך משפטי כואב מול עיריית תל אביב. העירייה מבקשת לגבות תשלומי ארנונה בסך 12,000 שקלים לחודשיים עבור כל השטח כולל החצר והחדרים. אנשי הקהילה המשלמים בקושי שכירות בסך 10,000 שקלים מידי חודש מתרומות בלבד, לא מצליחים להבין מדוע מבקשת העירייה לגבות מיסים על אתר המשמש לפעילות ציבורית בהתנדבות גמורה.
בית הכנסת פנה להליך משפטי, בליווים המסור של עו"ד דוד שוב, והסוציולוג הפרופ' עוז אלמוג והציג את טיעוניהם. הם הסבירו כי הם אינם מבקשים נדבות. בית הכנסת והרחבה הסמוכה לו משרתים את בני הקהילה בפעילות יומיומית עמוסה. מלבד התפילות הקבועות במשך היום מתקיימים שיעורי תורה בבית הכנסת [או ברחבה – תלוי במזג האוויר] בנושאים שונים: מגילת קוהלת, תפילה, הלכה, תניא, גמרא וכו'.
לשיעורים בשעות הערב מגיעים לא מעט אנשים ונשים. לעיתים עומד המספר על עשרים אנשים ולפעמים מופיעים שבעים אנשים. כאשר יש ארוע גדול מופיעים מאות אנשים. כך למשל בשבוע הקרוב מתקיים ארוע הקשור לחסידות חב"ד בשיתוף אמנים בו מצפים המארגנים למאתיים משתתפים. בין האמנים שהופיעו ב'ממעל ממש' אפשר להזכיר את הזמרים שולי רנד, אביתר בנאי, עדי רן, מאיר בנאי, אריאל זילבר, ועוד.
ההחלטה
במהלך המשפט הועלו הטענות שהוזכרו כאשר מנגד משיבה העירייה כי 'מבדיקה שנערכה ברשת האינטרנט עלה כי עיקר הפעילות בנכס כלל אינה תפילה אלא שלל פעילויות אחרות, כגון שיעורים שונים, הופעות של אמנים' וכו'.
לטעמנו, אנשי 'איגוד בתי הכנסת' מדובר בטענה קלושה על גבול המביכה. בית כנסת כידוע אינו כולל רק תפילות 'פרופר' אלא שלל פעילויות הכוללות מוטיבים ואלמנטים יהודים. לא קיים בית כנסת שאינו מארגן שיעורי תורה, הרצאות לנשים, המועברים על ידי פרסונות מרתקות כמו אמנים מפורסמים, אנשי אקדמיה ידועים, 'סלבס' וכדומה שלהם זיקה ליהדות. מה מצפים אנשי העירייה, כי בית הכנסת יקיים תפילות בלבד? נדמה שלטוענים כך אין כל ידע מינימלי על מהותו של בית כנסת.
עוד נטען כי חלק מהמבנים משמשים למגורים, כך למשל המטבחון הצמוד לבית הכנסת.
נדגיש שוב: טענות מן הסוג הזה מוכיחות כי אין לנושאים אותם הבנה מינימלית בתפקודו של בית כנסת. לא קיים בית כנסת שלא מחזיק מטבחון לצורך הכנת קידושים וסעודות [כגון סעודה שלישית] בשבת.
בסופו של יום התקבלה החלטה כי בית הכנסת והמטבחון ימשיכו ליהנות מן הפטור בארנונה אך השטח המשמש 'לבר תפילתיות' לא יזכה להנחה כזו.
עו"ד דוד שוב:
עורך הדין שליווה את הפרשה, דוד שוב אומר ל'איגוד בתי הכנסת':
ההחלטה לחייב שטחים המשמשים את בית הכנסת בארנונה בטענה ששטחים אלו אינם מוגדרים כבית כנסת תמוהה ביותר ומעידה על חוסר הבנה בסיסי במושג בית הכנסת. בימים אלו אנו שוקדים על ערעור שיוגש לבית המשפט המחוזי.
כפי שהיטיב להסביר פרופ' עוז אלמוג בחוות דעתו היסודית שהוגשה לוועדת הערר, לא ניתן להכניס את מוסד בית הכנסת ל'מיטת סדום' של קיום תפילות ותו לא. יתרה מזו, אנו סבורים שבית כנסת שלא עושה הכל על מנת לקיים פעילויות נלוות מעבר לתפילות, לא ממלא את תפקידו.
לא יעלה על הדעת שבית כנסת שמשמש ל – 3 תפילות ביום, יופקע מהגדרתו רק משום שיש בו גם שיעורי תורה וסעודות שבת. החלטה כזו ניצבת על פסגת האבסורד.
לצערנו, ההחלטה שניתנה סתמית ולאקונית. ועדת הערר לא טרחה אפילו לנמק את התעלמותה מטענות בית הכנסת, כמו גם מחוות דעתו של פרופ' אלמוג.
אנו סמוכים בטוחים ומקווים שהיא תשתנה בבית המשפט.