מסתננים בבתי הכנסת

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם בשני, 21 דצמבר 2015 00:49

נכתב על ידי ישראל מנחם

כשרצתה מאי גולן להתפלל ביום כיפור בבית כנסת, כמו כל יהודייה 'תקנית', היא פחדה לצעוד לבית הכנסת שלה, שנמצא בסך הכל במרחק הליכה מרחוב רוטשילד ומהבימה, אבל מוקף בהמון של מסתננים, כולם כמעט אריתראים, שפשוט השתלטו על האזור. היא נאלצה לנסוע אל מחוץ לעיר, "כדי להתפלל ביום הקדוש בבית כנסת".

סיפורה של גולן, מנכ"לית עמותת 'העיר העברית' שפועלת כנגד המסתננים בדרום תל אביב משתלב עם תופעה עגומה שנחשפה בכתבתו של חנן גרינווד ממקור ראשון, על אריתראים שנוהגים לקיים את חתונותיהם באולמות בתי כנסת בדרום העיר הגדולה.

זה הפך לסוג של שגרה, מספר גרינווד בכתבה. פועלים זרים מתל אביב והסביבה מחפשים מקומות לעריכת אירועים כמו טקסי נישואין. רבים מהם בוחרים לקיים את האירוע בגינות ציבוריות דוגמת הפארק הלאומי ברמת גן , גינת לוינסקי, או פארק הירקון. אחרים מעדיפים מקלטים ואולמות קטנים באזור תל אביב רבתי. לאחרונה, כחלק מחיפוש אחר מקום אידיאלי לחגיגה, מצאו חלקם אפשרות נוספת: טקס נישואין בתוך אולמות בית כנסת.

השיטה פשוטה: לא מעט בתי כנסת, בעיקר באזור דרום תל אביב, התרוקנו בשנים האחרונות ממתפללים. הקהילות הדתיות עברו להתגורר באזורים אחרים, ובתי הכנסת נותרו שוממים. אל חלקם אמנם חוזרים גרעינים תורניים המחדשים ימיהם כקדם, אחרים משמשים מקומות תפילה במהלך השבוע עבור עובדים שמשרדיהם נמצאים בסביבה, אך יש כאלה שנותרים בשיממונם. אל האולמות האלה נכנסים העובדים הזרים המבקשים להשכיר אותם לצורכיהם.

כומר, צלב וטבעות

רוב העובדים חילונים, אבל החתונה מתקיימת בהתאם לאמונה הנוצרית. כומר מחתן את בני הזוג, ובמהלך הטקס מניחים הנישאים ידיים על צלב, מחליפים טבעות ונשבעים אמונים זה לזה.

האירועים מתקיימים בדרך כלל במוצאי שבתות. תושבים באזור מספרים כי בשבתות דוהרות הלימוזינות לתוך השכונות הישנות, מאחוריהם אוטובוסים עם חוגגים. הלימוזינות נעצרות, המבקרים — שחלקם התגוררו בעבר בתל אביב אך עם השנים עזבו לטובת מגורים בפתח תקווה, נתניה, ירושלים ואפילו חיפה ובאר שבע — יורדים לבושים בגדים חגיגיים, והחתונות יוצאות לדרכן. בשעות האור מקיימים האורחים צילומים עם בני המשפחה בגינות הציבוריות, ולאחר מכן, לקראת הלילה ניתן האות והחוגגים פותחים בריקודים ובשירה. במסגרת החגיגות גם תוקעים החוגגים במעין שופרות נחושת.

פנינו אל חנן גרינווד כדי לשמוע פרטים נוספים על התחקיר. למה בתי הכנסת עושים זאת?

"זה עניין של ביקוש והיצע. בתי הכנסת מרוויחים מכך כסף, וברגע שיהיה לעוד מוסדות כאלו אומץ התופעה תגבר, אם כי אני לא בטוח שהיא תחרוג מעבר לאזור".

מאי גולן נחרצת יותר: "זו פשוט שערורייה. זה התחיל ממצוקה של בתי כנסת בודדים שלא יכלו לעמוד באחזקה, והם גם איבדו את המנין שלהם. בהמשך גם בתי כנסת מבוססים נשטפו בתאוות הבצע הזו ומאפשרים למסתננים להשתמש בבתי הכנסת".

ואם זה היה קורה בבני ברק?

גולן מספרת שהיא פנתה לרבני העיר אך אלו לא נענו לפניותיה: "אמרו לי נעזור בשמירה, אבל לא נתבטא בגלוי נגד התופעה. אני לא מבינה, הייתם מוכנים שבבני ברק ובירושלים יהיו מסתננים שמסתובבים סביב הילדים שלכם? למה רק הדם שלנו מופקר"?

לדבריה של הפעילה החברתית המסתננים לא רק פוגעים בקדושתו של בית הכנסת אלא גם מהווים סכנה בטיחותית. לבית הכנסת שלה 'עץ החיים' למשל, הנמצא בגינת לוינסקי אנשים כמעט לא מגיעים. הסיבה: גבאי בית הכנסת נדקר לפני כשנתיים על ידי מסתנן, ולפני חצי שנה מת מפצעיו. בבית כנסת זה בלבד ארעו 82 פריצות (!) בשנה האחרונה. לפני מספר חדשים קלטו עיניה של גולן 2 יהודיות, קטינות, שמסתובבות עם אריתראים, והיא מיהרה לדווח על כך למשטרה.

כסף שחור

העסק החדש רווחי למדי מספר גרינווד. בבית הכנסת גובים 8,000 שקלים לטובת השכרת האולם במוצאי שבת, אך אין למעשה מקומות פנויים. המקום הפך ללהיט בעיקר בקרב הקהילה האריתראית בישראל, ולא ניתן לבצע הזמנה לחתונה בשנה הקרובה.

"המחיר גבוה יותר סביב ה-10000 שקלים" אומרת גולן ל'מעט בית מקדש', "והכל בשחור. מסתובב שם הרבה כסף. לחתונות הם מגיעים בלימוזינות".

מאיפה יש להם, מסתננים ועובדים זרים, כל כך הרבה כסף?

"עם הבגדים שלהם ועגלות הילדים אתן הם מסתובבים, הם לא היו מביישים גם את העשירון העליון במדינת ישראל. הן מקבלים תקציבים מארגוני השמאל, מענקי לידה מהמדינה. הם לא משלמים מאומה, אך מקבלים לא מעט כסף".

משתינים על קירות בית הכנסת

המאבק במסתננים הינו אחת הבעיות האקוטיות איתן נאלצת העיר להתמודד, אך בסיפור בתי הכנסת קיים גם אלמנט של חילול הקודש, "אני לא מבינה איך אנשים שלא גרים כאן לא נרתמים למאבק. יש כאן חילול הקודש, ופגיעה ביהדותה של המדינה. יש רבנים שיושבים בחצרות שלהם בביטחה, וקהילה שלמה במרכז הארץ אין לה חיים יהודיים", אומרת גולן שמספרת כי היתה עדה לתופעות בזויות עוד יותר בהם האריתראים משתינים ועושים את צרכיהם על חומות המבנה הקדוש.

בית כנסת בנווה שאנן של הקהילה הסורית הפך ל'חמארה' – סוג של פאב או בר בו נוהגים האריתראים לבלות. קשה להאמין שהרעש, ההתקהלויות, והמוזיקה הקולנית, בוקעים ממקום שהיה פעם המוסד הקדוש ביותר לעם היהודי.

פנית לרבנות הראשית?

בוודאי, לשני הרבנים הראשיים. רק אחת מהלשכות הגיבה לפנייתי להיפגש אתי ועם תושבי השכונות, במכתב קצר בו נאמר כי הרב הראשי מודע לבעייה. זה לא עוזר לי. הבעייה אכן מוכרת, אבל אנחנו צריכים פתרונות.

בין האולם לבית כנסת

'מעט בית מקדש' פנה לגורמים בכירים במועצה הדתית של תל אביב ואלו השיבו כי מדובר באולם בית הכנסת, ולא בבית הכנסת עצמו. העיתונאי חנן גרינווד, בשיחה עם 'מעט בית מקדש' מסרב לקבל את הטיעון: "זה אמנם באולם ולא בבית הכנסת עצמו, אבל עצם זה שמדובר במתחם בית כנסת זה בעייתי משהו. תאר לעצמך שבאולם הקידושים של בית הכנסת שלך יעשו חתונות נוצריות".

גם גולן מתכעסת לנוכח התשובה: "האירועים נעשים אולי באולם, אך כל המוזמנים נכנסים דרך בית הכנסת, ביום השבת, יום המנוחה היהודי מגיעים המסתננים עם מכוניות ונכנסים אל בית הכנסת. מה עם חילול שבת? מה עם הפגיעה האנושה הזו בצביון ובעתיד של העם היהודי?"

מדוע את לאנוטשת את מתחם התחנה המרכזית הישנה?

ראשית כל יש את העניין הכלכלי, הדירה שלי, בגודל 100 מטרים, נמכרת אולי ב-600 אלף שקלים, כאשר התשואה מהשכירות שלה למסתננים עולה ל-7000 שקלים. בעלי דירות חסרי לב רוכשים את הדירות הללו, מפצלים אותם ועושים הון במחיר יהדותה של דרום תל אביב.

שנית, וזו נקודה מרכזית, אני לא מסוגלת לעזוב את הבית שבו גדלתי. 100 אלף מסתננים הגיעו לשכונות שלנו, לא רק בתל אביב גם בערד, ראשון לציון, יבנה, אשדוד, אשקלון, ובלוד, הם משתלטים לאט לאט על שכונות חלשות במדינה, לאן נלך?