ניגון הלב: ספר חדש על האדמו"ר מפיאסצנה

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם ברביעי, 22 אפריל 2015 14:54

נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת

פיאסנצה היא פרוור וורשאי, שרובה המכריע של האוכלוסיה בישראל לא היה שומע אודותיו, וגם אם כן, היה מן הסתם שוכח אותו מיד לאחר מכן. אלא שזכה הפרוור הלא מאד גדול הזה, למה שלא זכו לו אחרים, ובקרבו שכן אדמו"ר בשם רבי קלונימוס קלמיש שפירא זכר צדיק לברכה, ה' יקום דמו.

בימים אלו מתפרסם ספרו של העיתונאי והסופר המפורסם שאול מייזליש ניגון הלב ובו מרוכזות אמרותיו המבוססות על משנתו של האדמו"ר הנערץ שאיבד את חייו בשואה. מלבד מנהיגותו המופלאה, וכושר העמידה שלו בימים הקשים של השהות במחנות המוות והשראתו ליהודים שהתאספו סביבו, התפרסם האדמו"ר ביכולותיו החינוכיות המיוחדות, שהתפרסמו בספריו המוכרים 'חובת התלמידים', 'הכשרת האברכים', 'אש  קודש' ועוד.

"השילוב המיוחד הזה בין הטכניקות הפסיכולוגיסטיות והחינוכיות שלו, לבין הדמות הטראגית והמנהיגותית שהתגלתה בשואה, הופכים אותו לדמות מעוררת השראה מן המעלה הראשונה" אומר מייזליש.

בפתח הספר הוסיף מייזליש ביוגרפיה קצרה על חייו של הרב שפירא, בה מתברר כי כתביו של האדמו"ר ניצלו באורח מופלא.

הדרשות שבכד

לאדמו"ר היה בית כנסת וקהילה בפיאסנצה [ומכאן הקשר לבתי הכנסת...] שם הנהיג את קהילתו ושמעו התפרסם במהירות. אנשי וורשא הפצירו ברבי שיעבור אליהם אך גם בפיאסנצה לא חפצו לוותר עליו והרב חילק את זמנו בין שתי הקהילות.

בכל שבת היה מוסר האדמו"ר דרשה נלהבת בסעודה שלישית – דרשה אותה נשא גם כאשר הגיעו הנאצים אל פולין וקיבצו את היהודים בגיטו. בדרשות תיאר הרבי את הסיטאוציה האיומה שחוותה בני משפחתו כיצד נהרגו בנו ובתו, הקהילה, ורבים מתושבי הגיטו, וחיזק את השומעים בדברי אמונה שירדו על ראשם כטל חיים על נפש עייפה.

הדרשות הללו כונסו לתכריך כתבים שאותם הניח האדמו"ר בתוך כד חרס [יש אומרים שהיה זה כד חלב], ואותו הטמין באדמה. ימים ספורים לאחר מכן בחודש נובמבר 1943 נרצח הרבי על  ידי אנשי האס אס.

יהודים רבים קיפדו את חייהם במסע הטיהור הרצחני שנערך על ידי הנאצים באותו חודש נובמבר, אך חלק מהם שנותרו לפליטה, ידעו כי הרבי הטמין כד באדמה, שעליו היה כתוב כי יש להעבירו לידי אחיו, הרב שפירא, שהתגורר בארץ ישראל וכונה 'האדמו"ר החלוץ'. אלא שאיש מאנשי הגיטו לא נותר כדי להעביר את הכד לארץ ישראל, וסיפור הכד נותר בגדר שמועה.

באיזה בית כנסת מסר הרבי את שיעוריו בגיטו?

"היה להם משהו פרוביזורי כמובן שהם רקחו, לא בית כנסת מסודר. חדר או משהו כזה, ושם נאמרו הדרשות". 

דובדבני מוצא את הכד

מלחמת העולם הסתיימה ובראש מחלקת הקליטה של הסוכנות עומד יהודי בשם ברוך דובדבני. בשנת 1954 הוא מגיע לפולין כדי לאסוף את שארית הפליטה, כשבדרכו הוא פוגש את הרב בן פורת שמספר לו על הכד המסתורי.

דובדבני מגיע לגיטו בוורשא ומגלה כי פועלים פולנים משקמים את המקום. הוא אוסף את כולם ומבקש מכל אחד מהם שיבדוק בחלק עליו הוא מופקד האם קיים כד במעבה האדמה.

כעבור ימים אחדים, מגיע אחד הפועלים כשהכד בידו. דובדבני מצלם את כל תוכנו במיקרופילים, ומביא אותם לארץ.

כתב היד פוענח והדרשות קובצו לספר שנקרא 'אש קודש'.

בשנת 1961 נלכד הצורר הנאצי אדולף אייכמאן והובא למשפט בישראל הסנגור שמונה לו, ד"ר רוברט סרווציוס,טען כי הנאצים עשו בסך הכל 'סדר' בוורשא אל מול השתוללותם של היהודים. ברוך דובדבני נקרא להעיד בבית המשפט, וכשהוא מצטט את דרשותיו של הרבי על הרדיפות, והנגישות האכזריות, הפריך את את דבריו של סרווציוס.

תורתו של האדמו"ר

מייזליש כאמור, מצטט מבחר מאמרותיו של האדמו"ר בנושאים שונים, בעיקר בתחום החינוך.

תוכל לתת דוגמא לאותם טכניקות חינוכיות?

הרבי היה נותן דוגמאות וטכניקות פשוטות לדברים הפרוזאיים ביותר: איך לקום בבוקר, איך להתגבר  על העצלות.

הספרים שלו יצרו עולם חדש של פדגוגיה, חינוך, ודמיון מודרך. הילד בחינוך של הרבי היה מרגיש שהוא צועד ליד משה רבינו, רואה את קריעת ים סוף, ומביט בעיניים שוקקות בעובדת הכהנים בבית המקדש. זו הסיבה ש'חובת התלמידים' הפך לרב מכר – היכולת שלו לרדת אל התלמידים, ולא לנסות להקפיץ אותם למעלה מעל לכוחותיהם.

הוא היה מדבר הרבה בסגנון קוצק, על כך שאי אפשר להגיע אל האמונה ללא משבר. אתה צריך להישבר כדי לדעת ולהכיר את תמונת האמונה בשלמותה. אם לא נשברת, ולא חזרת לעצמך, לא עברת את המבחן ואינך יודע מה היא אמונה. האדמו"ר דיבר גם על חשיבותו של יום ההולדת. זהו היום החשוב ביותר בשנה – לא פחות מיום כיפור. ביום הזה אתה מסלק את כל המפגעים והעיוותים שליוו את הנפש שלך ומנעו ממך את עבודת ה' הנכונה, והינך כבריאה חדשה.

מה היה היחס של האדמו"ר לשואה?

בתחילה התייחס לכך כמו עוד משבר בעם ישראל – "זהו עוד משבר וגם אותו נעבור". בהמשך כשהבין שלפניו מתרחש ג'נוסייד, רצח עם, אמר שלא ניתן להשוות אותו לכל דבר בהיסטוריה. למרות זאת הוא נותר עם האמונה והחדיר אותה לסובבים אותו. לא הכל נכתב בדרשות. ד"ר צחי הרשקוביץ במחקר שערך, גילה לא מעט מחיקות, של תיאורים קשים, שאותם העדיף הרבי לא להעביר הלאה.

בני קהילתו התקבצו סביבו, והוא דאג להם כאב. דאג למקווה, בית כנסת וכן הלאה. אחד מהסיפורים מתאר חסיד שהגיע אליו לאחר שאשתו וילדיו נרצחו והכריז כי הוא עומד להתאבד. הרבי הסביר לו בהומור כי אם ימתין יזכה ללוויה טעונה בשבחים והספדים, מה שלא יקרה אם יתאבד. גישתו של הרבי מצאה מסילות ללב החסיד והוא חזר בו מהחלטתו ונותר בחיים.

אגב, על רקע הפולמוס הבלתי פוסק בציבוריות הישראלית על הרבנים שכביכול 'נטשו' את חסידיהם בתקופת מלחמת העולםהשנייה ונמלטו לחופף מבטחים, חשוב להעמיד דברים על דיוקם ולספר כי ההיפך הוא הנכון. שלושת רבני הגטו למשל, הרב מנחם זמבה, רבי שמשון שטוקהמר והרב דוד שפירא קיבלו הצעה להסתתר בארמון הארכיבישוף של וורשה בזמן חיסול הגטו. גם האדמו"ר מפיאסצנה קיבל הצעה כזו, אך כל הרבנים סירבו נחרצות ובחרו להישאר במקום עד לסוף המר. לחסידיהם אגב, הורו לנסות ולהימלט כל עוד הדבר אפשרי.