הצד שכנגד

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: חדשות בתי הכנסת

פורסם ברביעי, 23 דצמבר 2009 16:18

נכתב על ידי יורם רז

שלום יורם, ותודה על הסכמתך להתראיין למגאזין ה'איגוד'.

שאלה אישית מקדימה [ברשותך]
האם יש לך אנטגוניזם לדת? אם לא, מהו היחס שלך אליה, האם היא 'מפריעה' לך?
 אנטגוניזם – זוהי לפי הבנתי התנגדות והתנגדות יש בה לעיתים שנאה וסלידה ואני משתדל מאוד מאוד לא לשנוא כך שההתנגדות שלי לדת היא במישור הפילוסופי הקיומי ולא האישי נגד דתיים.
בשונה מההשקפה שהדת, כל דת, היא מחבקת, אוהבת, מפייסת, נותנת משמעות רוחנית לאדם המאמין, אני ורבים אחרים רואים בה גורם מפלג, שכן היא בד"כ מחבקת רק את מאמיניה שלה ואינה מוכנה (בהכללה) לקבל את האחר, את השונה.

ראה את הזרמים הרבים דווקא בדת היהודית, את החסידות על חצרותיה, את הליטאים (המתנגדים) על ישיבותיהם, את הציונות הדתית, את הציונות הספרדית, אז הזרמים הקיימים בעיקר בקהילה היהודית בארה"ב של אורתודוקסים, קונסרבטים ורפורמים וידועה הבדיחה הנפוצה שבכל קהילה יש לפחות שני בתי כנסת – "אחד שאליו אני לא נכנס".

אני שייך לזרם שיצר יהודי חדש – יהודי חילוני התומך בהפרדה של דת ומדינה וכן בחופש הפולחן הקובע כיצד יציין את השבת בעיקר כזכות סוציאלית, כיצד יחגוג את החגים היהודיים, כיצד יקיים טקסי חתונה וכיצד יקיים טקסי קבורה ואבלות. זוהי האוטונומיה שאנחנו בחרנו לחיות על פיה, והבסיס שלה הוא ארץ ישראל, התנ"ך שאותו אנו מלמדים כטקסט ספרותי היסטורי ומוסרי והתרבות.
היהדות שלי הוא משולש שווה שוקיים ושווה צלעות כשבקודקוד אחד רשום לאום, בשני טריטוריה (ארץ) ובשלישי תרבות, כן התרבות שלי היא יהודית אך אין בה ריטואלים רליגיוזיים, ובעיקר זוהי יהדות שהאדם בו הוא המרכז, שהאדם הוא האדון לגורלו שיש בו שיוויון בין המינים, שכבודה של בת המלך הוא פנים וחוץ שלגר ולנוכרי החי בקרבך יש מלוא הזכויות ובחברה שיתופית הוא גם חלק מחברה התומכת בעני ובדל.

מייסדי התנועה הקיבוצית היו אולי תמימים אבל היה להם חזון הם יכולים היו לנסות ולברוא יהודי חדש כי הם באו "משם" ורובם למדו "בחדרים" והסבים שלהם בחלקם היו רבנים.

אך גדולתם היתה בזה שהם לא ניסו להפיץ את "תורתם" מחוץ לחצרותיהם. כן, בחצרותיהם הם היו מאוד פנאטיים והקפידו על קלה כבחמורה (חילונית חילונית...) וזאת גם היתה זכותם המלאה. הם בחרו לחיות בחברה אחרת, שונה עפ"י אמונתם וכך גידלו הם דורות של תלמידים והיום חברים בתנועה הקיבוצית הדור הרביעי. נכון, קיימת תמיד סכנה "שהתינוך יישפך עם המים" ובאורח החיים הזה יגדלו בורים ועמי ארצות. נודה על האמת זה קיים.

במאמרך בynet אתה קובע כי תושבים רבים הגיעו מנצרת והם יכלו לדור בערים אחרות בהם יש בית כנסת וכי "הם באו למרחביה וידעו היטב לאן הם באו". האם הבהרתם להם כי באותה שיחת קבלה כי חברי הקיבוץ מתנגדים לבניית בית כנסת, או בנוסח אחר: האם ייתכן כי בעיניהם בית הכנסת [להבדיל ממקווה א ישיבה למשל] אינו סממן כל כך דתי העשוי להפר את האטמוספרה החילונית של המקום? 

מאחר ואני מאמין שהחיים הם דיאלקטיים נולדו בשנים האחרונות בתנועת ההתיישבות "בתי קהילה" שבהם מתכנסות משפחות ומקיימות קבלות שבת שבהן יש שירה, דבר תורה אקטואלי או כזה הקשור לפרשת השבוע אך אין שמירת שבת, אנשים מגיעים ברכבם ומנגנים בכלי נגינה. זוהי קבלת שבת רוחנית עם סממנים יהודיים תרבותיים המבדילה אצלם בין חול לקודש שלא חייבת להיות בו קדושה.

גילוי נאות נוסף – יש לי בן חוזר בתשובה, שעבר תהליך ארוך ומעניין (לא דרך הודו כפי שרבים נוהגים לחשוב). הוא חובש כיפה בוכרית, הולך עם ציצית ("לא שחור"), מתפלל שלוש פעמים ביום, שומר שבת כהלכתה וכמובן כשרות. וכן הוא בא "לעשות שבת" בביתנו החילוני, מביא את ארוחותיו ופלטת השבת והוא עורך ביום שישי קידוש, אשתו חילונית, ילדיו עדיין קטנים והמבחן יהיה כמובן לאיזה מערכת חינוכית הם ישלחו. אנחנו אוכלים את מזוננו, מבעירים אש חשמל וטלוויזיה אך בחדר שבו הוא ישן עם משפחתו דולקת מנורה כל השבת. בתי השנייה היא מרכזת קהילה של בתי קהילה כפי שתיארתי. מכאן אתה למד מהו האנטגוניזם שלי. האנטגוניזם שלי הוא נגד כפיה דתית, נגד חקיקה דתית ובעיקר נגד הפוליטיקה הדתית כי במדינה מתוקנת אין מקום למפלגות דתיות. יש בהחלט מקום לאנשים דתיים להצטרף למפלגות ולהיות אנשים פוליטיים במידה והם רוצים וכן לדאוג לאינטרסים של הציבורים שלהם כי פוליטיקה היא מאבק על עוצמה, השפעה ואמצעים.

ישאל השואל אזי מדוע אתה מתנגד לבית הכנסת? מכל הטעמים שמניתי אבל ההתנגדות היא אינה "למבנה" אלא למהות הפילוסופית. בחרנו לחיות בחברה חילונית מסוגרת. יכולנו לחיות בעפולה, בחיפה, בת"א, בבוסטון או ניו-יורק. יש שם בתי כנסת למכביר. גם חברי "ההרחבה" בחרו לבנות את ביתם במרחביה וכפי שציינתי היו ויש להם הרבה אלטרנטיבות אחרות. כן הובהר להם שהישוב הוא חילוני לא בטוח שהובהר להם והודגש שלא יקום בית כנסת.

שלא כמו חלק מחברי הקיבוץ בית הכנסת לא מבהיל אותי. אוכלוסיית ההרחבה היא חילונית בהגדרה אך גם מגדירה עצמה כמסורתית. לי המילה מסורתית מפריעה "מסורת מסורת" (זה טוביה החולב). "אבא שלי הלך לבית הכנסת אז גם אני אלך". במילים אחרות אין בדרישתם ניתוח מעמיק רוחני, פילוסופי למה בית כנסת. הם רוצים לדעת שקיימת האופציה של בית כנסת.

לגבי העתיד. אם הדבר יגיע להכרעה בהצבעת חברים הרי על פניו יש לחברי הקיבוץ "הישן" רוב אך באין הפרדה של דת ומדינה במדינת ישראל הם זכאים עפ"י חוק לבית כנסת למרות שבמרחק של מטווחי קשת נמצא בית כנסת במושב מרחביה (ישוב על יד) שבו מתפלל בני כשהוא מגיע בשבת ובין הישובים יש ערוב החב"דניקים המנהלים את התפילות באים מעפולה ברגל).
הם יפנו למועצה הדתית ברשות המקומית שתפנה למשרד הדתות והם יציבו שני קרוואנים שישמשו כבית כנסת. זהו פתרון אולי אמוני למי שמאמין אבל זה אינו היכל תפילה שבו יכולה להתכנס קהילה ולהגיע למעלה רוחנית.

האם תנקטו צעדים אופרטיביים במידה ויוחלט בסופו של ענין להקים את בית הכנסת?
לא באנו לריב ואין לנו גם יכולת לנקוט בצעדים אופרטיביים. ההתנגדות שלנו מטרתה היא גם ללבן את מהות חיינו המשותפים ולאחד שני קהילות לקהילה אחת, משימה לא קלה ומורכבת. וזאת כדי שנוכל לקיים את המצווה "וחי אחיך עמך"

יורם רז הוא מנכ"ל מכללת עמק יזרעל, וחבר קיבוץ מרחביה