כשהנאצים הפכו את בית הכנסת לאורווה: קהילת טרונדהיים
- פרטים
- קטגוריה: סיור בבתי כנסת
- פורסם בראשון, 29 אוקטובר 2017 07:06
- נכתב על ידי יוסף שי
אולף הראשון, היה מלך ויקינגי שחי במאה העשירית לספירה. הוא היה בנו של טריגבי אולפסון, מלך ויקן ועל פי סאגות מאוחרות יותר, הוא היה נינו של האראלד הראשון, מלך נורווגיה הראשון.את המלכתו השיג לאחר שחיסל – באמצעות אחד מעבדיו - את הוקון שליט נורווגיה שהתחבא בדיר חזירים.
שנתיים אחרי המלכתו, בשנת 995, החליט אולף לקבוע את מושבו ואז מרכזו השלטוני בעיר טרונדהיים. למה דווקא שם? הגרסה הרשמית מדברת על מזג האוויר המצוין שבעיר הצפונית, גישה פרקטית יותר מסבירה את הבחירה במיקום העיר האידאלי בשל הפיתול של נהר נידלבה לפני שהוא נשפך לפיורד היוצר חצי אי שניתן להגנה בקלות כנגד מתקפות קרקעיות על ידי בניית חומה קצרה.
אולף הצבעוני נפל קרבן למארב משולב של ספינות שוודיות דניות וונדיות של בניו של הוקון ערוף הראש, אך האגדות עליו המשיכו גם אחרי מותו. שמועות נפוצו שאולף שרד את קפיצתו למים ושהוא הגיע למקום מבטחים. בין השאר נפוצו שמועות שהוא נראה ברומא, בירושלים ובמקומות נוספים באירופה ובמרחב הים התיכון. הן אתלרד השני, מלך אנגליה והן אחותו של אולף, אסטריד, קיבלו לכאורה מתנות מאולף זמן רב לאחר שהיה ברור שהוא מת. הדיווח האחרון על כך שהוא נראה היה משנת 1046.
בעיר טרונדהיים קרוב ל-200 אלף תושבים והיא שוכנת על קו רוחב 63.44. זו הסיבה שהקיץ בה קצר במיוחד כאשר ביום הקצר ביותר בשנה השמש זורחת בה רק בשעה 10 בוקר ושוקעת כבר לקראת 14:30 [חלק מהמידע נערך על פי ויקיפידיה].
בעיר זו שוכנת קהילה יהודית קטנה ולה בית כנסת הנחשב עד לא מכבר לבית הכנסת הצפוני בעולם.
עיר ללא יהודים
עד שנת 1814 היה אסור ליהודים להתגורר במקום כמו עוד מקומות רבים באירופה. בימי הביניים וגם בעת החדשה נהגו המלכים במקומות רבים לאסור על היהודים להתגורר במחוזותיהם מלבד הפעמים בהם הדבר היה כדאי להם כלכלית.
טרונדהיים לא היה שונה מן הבחינה הזו ורק בשלהי המאה ה-19, וליתר דיוק בשנת 1880 הגיעו למקום יהודים מלטביה כשספרי תורה בידם.
תשע שנים מאוחר יותר הוקם בית הכנסת הראשון של הקהילה בשנת 1889, והוא עמד על תילו 26 שנים עד לשנת 1915 אז הוקם בית הכנסת הנוכחי והיחיד בעיר.
כמעט 120 יהודים
בשנת 1900 נספרו בטרונדהיים 119 יהודים כאשר רובם התפרנסו ממסחר.
הקהילה גדלה ולאחר שהגיעו ל-365 בשנת 1915 כאמור הוחלט להקים בית כנסת.
בית הכנסת נבנה בבניין שהוקם בשנת 1864 ושימש כתחנת רכבת. הבניין נרכש על ידי הקהילה היהודית והוסב לבית כנסת שהחל לפעול מיד לאחר יום כיפור.
אלא שאז הגיעה מלחמת העולם השנייה, והאזור נכבש על ידי הנאצים. בית הכנסת הושחת ושימש כמקום שינה לחיילים הגרמנים וכאורווה לסוסים.
בשנת 1942 התגוררו בטרונדהיים 1700 יהודים שהצליחו להימלט ברובם לשוודיה עוד קודם להשמדה הנאצית המוכרת. אלא ש-135 מהם נותרו בעיר או מפני שלא הצליחו לברוח או שהאמינו שהנאצים לא יפגעו בהם. כמעט כולם, מלבד חמישה שהצליחו להימלט נרצחו ונטבחו על ידי הנאצים ימ"ש, ה' יקום דמם.
הקירות הקדושים
לפני שהיהודים נמלטו מטרונדהיים לשבדיה הם הסתירו את חפצי הקודם בקירות בית הכנסת, ואת ספרי התורה בכניסה הנוצרית המתודיסטית צ'רט.
אנשי הכנסייה שמרו להם על ספרי התורה ולאחר המלחמה כשחזרו היהודים לטרונדהיים הם השיבו להם אותם.
בשנת 1947 היהודים החלו בשיפוץ הבית הקדוש ובינתיים התפללו בכנסייה. בשנת 1997 הוקם בצמוד המוזיאון היהודי וביקורים מתקיימים לתיירים הפוקדים את המקום.
הקהילה ובית הכנסת
בית כנסת זה כאמור נחשב היה עד לפני 6 שנים לבית הכנסת הצפוני ביותר, אולם מאז נבנו בסיביר ובעוד אתרים צפוניים ברוסיה בתי כנסת נוספים.
שמו של בית הכנסת הוא פשוט 'בית הכנסת' מעובדת היותו יחיד מסוגו בעיר.
בבית הכנסת ארבעה ספרי תורה אולם אחד מהם פסול. מעל ארון הקודש ישנה כתובת 'זכרו תורת משה עבדי' אלא שהיא לא נכתבה על ידי דובר השפה העברית ועל כן היא אינה שלמה.
כיום מונה הקהילה 160 חברים כאשר חלקם גרים במרחק של לא פחות מ-20 שעות נסיעה צפונה ועשר שעות נסיעה דרומה. שמה של מנהיגת הקהילה הוא ריטה אברהמסן.
המתפללים במקום מספרים כי לא תמיד יש מניין, אך חברי הקהילה משתדלים להגיע לפחות פעם בחודש. לבית הכנסת אין רב פורמלי אך הרב שמשרת אותם מתגורר באוסלו [מרחק של כ-400 ק"מ], והוא מגיע כאשר הוא נדרש כמו בחתונות ובאירועים מיוחדים.
תפילות מתקיימות במקום רק בשבת.
