לוב, פרשבורג, בוכרה, חב"ד, ירושלים, וורמיזא, מרוקו, קומרנא, תימן, וליטא. מנהגים עתיקים ומעניינים מקהילות ישראל לחודש אלול, אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים?

 

א. בחב"ד נהגו לתקוע במשך היום הראשון של אלול בשופר כדי להתלמד בו. [ספר המאמרים תש"י, עמ' 25]

 

ב. היו שנהגו בארצות אשכנז וליטא לקרא בכל יום של חודש אלול אחרי התפילה עשרה מזמורי תהילים וכך היו גומרים את התהילים פעמיים לפני יום הכיפורים [מטה אפרים סימן תקפא ס"ח].

 

ג. במרוקו נהגו לעשות התרת נדרים ביום כ באב שהוא ארבעים יום לפני ראש השנה, וגם בראש חודש אלול שהוא ארבעים יום קודם יום הכיפורים. בפתח בית הכנסת היה עומד אחד ומקבץ צדקה עבור התלמידי חכמים שהתירו את הנדרים [נהגו העם עמ' קיט].

 

ד. נהגו בחב"ד שבעלייה לתורה של התוכחה בפרשת כי תבא שקודם ראש השנה עולה בעל הקורא בעצמו [שמירת המועדים עמ' 30].

 

ה. בבוכארה נהגו לאחר תשעה באב להתחיל וללמד בתלמודי התורה את הלכות הימים הנוראים ואת הפיוטים המיוחדים להם [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה עמ' 549]

 

ו. בלוב נהגו בימי שני וחמישי, שבת, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ליל כיפור, ויום כיפור, לקרא סליחות מיוחדות מתוך ספר בשם 'שפתי רננות'. בשאר הימים היו אומרים את הסליחות הרגילות כמו שאר קהילות ישראל [נחלת אבות עמ' קיז]

 

ז. בפרשבורג, נהג החתם סופר מיום א באלול עד אחרי יום כיפור לחזור על כל ששת סדרי משנה עם פירוש עץ חיים, וגם על כל הש"ס בבלי, וירושלמי, ספרא, וספרי, ותוספתא [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קמ].

 

ח. בוורמייזא נהגו שהחזן הקבוע הוא החזן של היום הראשון של הסליחות. ביציאה מבית הכנסת היה פרנס החודש מכבד את חזן הסליחות של מחר והשמש מביא לו אל ביתו את ספר הסליחות של בית הכנסת ומודיע לו כי הוא החזן למחרת [מנהגים דק"ק וורמייזא, הרב שמש, עמ' קלג].

 

ט. בקומרנא לא נהגו לומר באלול כלל את הפיוט 'לדוד ה' אורי וישעי' [מנהגי קומרנא עמ' פו].

 

י. נהגו בחב"ד להתוועד ביום יח באלול ולקבל בו החלטות טובות. כמו כן קובעים בו עיתים לתורה בנגלה ובנסתר שכן ביום זה נולדו המאורות הגדולים הבעל שם טוב, והאדמו"ר הזקן [שמירת המועדים עמ' 32].

 

יא. בבוכארה, החל מסוף חודש אב נקראים התלמידים המחוננים בכשרון ציור לצייר את הכותל המערבי, והציורים הנאים ביותר נתלים בסוכות [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה עמ' 549].

 

יב. בפרשבורג הנהיג החתם סופר שאבל לא ירד לפני התיבה מיום א של סליחות ועד אחרי שמחת תורה [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קמא].

יג. נהגו במרוקו שלא להשביע כל אדם מישראל בחודש אלול [נתיבות המערב עמ' 120].

 

יד. ביום הראשון של הסליחות, נהגו בקהילת וורמייזא לבחור מי יהיה חזן ביום הראשון של ראש השנה, ומי יהיה ביום השני, וכן מי יהיה בעל התוקע. בצום גדליה היו בוחרים את חזן יום כיפור [מנהגים דק"ק וורמייזא, הרב שמש, עמ' קמב].

 

טו. בלוב, להבדיל מקהילות אחרות, היו אומרים את הסליחות שנתקנו בארמית גם כאשר לא היה מנין [נחלת אבות עמ' קיז].

 

טז. את הסליחות היה אומר החזן בבוכארה כשלצידו מיטב פייטני הציבור, ובשעת אמירת י"ג מידות היו תוקעים בשופר [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה עמ' 550].

 

יז. כמו בבוכארה היו בקהילת לוב תוקעים בשופר לפני יג מידות, אך היו תוקעים גם לפני הפיוט "תיענו ותיעתרו" [נחלת אבות עמ' קיז].

 

יח. ביום כ"ז באלול, היה יום פטירת רבו המובהק של בעל החתם סופר – רבי נתן אדלר, וביום זה היה נוהג לדרוש דברי אגדה והתעוררות לקראת הימים הנוראים [מנהגי רבותינו והליכותיהם, עמ' קמב].

 

יט. בקומרנא בכל ליל שישי בחודש אלול, נהגו שהבחורים היו ערים כל הלילה ועוסקים בתורה. כשעתיים לפני אור הבוקר היו באים רבים מאנש העיר לבית המדרש והיו אומרים כולם בצוותא את התהילים מתחילה ועד סוף [מנהגי קומרנא עמ' פד].

 

כ. בימי הסליחות עובר היה השמש בבוכארה עם פנס בידו וקורא לאנשים לקום לסליחות. מנהג זה נהוג היה גם בירושלים ובמקומות נוספים [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה עמ' 549].

 

כא. בקהילת וורמייזא נהגו שבלילות הסליחות מביאים גבאי הצדקה נרות שעווה לבית הכנסת ונותנים למתפללים ולכל מי שפושט יד וזקוק לנרות. [מנהגים דק"ק וורמייזא, הרב שמש, עמ' קלה]

 

כב. בכל ימי הסליחות אמרו בקומרנא את כל התהילים, וביום הראשון של הסליחות היה עובר האדמו"ר מקומרנא בעצמו לפני התיבה לאמירת כל התהילים [מנהגי קומרנא עמ' פה].

 

כג. מבעוד לילה היה שמש בבוכארה מכין בבית הכנסת מיחם גדול הנקרא סמובאר, ומסביבו קומקומים לתה וספלים קטנים מעוטרים מיוחדים למטרה זו. השמש היה מכבד את הבאים בכוס תה ירוק חם [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה עמ' 549].

 

כד. במרוקו נהגו לערוך 'תיקון כרת' בחודש אלול [נתיבות המערב עמ' 119].

 

כה. בכל השנה נהגו במרוקו לפתוח את תפילת ערבית במזמור "לדוד ה' אורי וישעי', אולם בחודש אלול יש שנהגו שם לפתוח את התפילה במזמור "אשרי נשוי פשע" [נתיבות המערב עמ' 119].

 

בתמונה: טקס לציון 50 שנה לעליית יהודי תימן. צילום אבי אוחיון, 1998. באדיבות אוסף התצלומים הלאומי