דרורית סן מזווית אישית על הקשר בין חנוכה, אמנות, ו..פרסום שיווקי

 

 

חנוכה הוא החג הכי שיווקי - פירסומי ביהדות! חג שמצוותו העיקרית פירסומית לחלוטין - שמונה ימים שבהם מחוייב כל אחד ואחת לפרסם ברשות הרבים את הנס שנעשה לאומה היהודית בימי השלטון היווני.

 

 

יש מחלוקת האם הגדרת הנס היא במציאת שמן טהור במקדש הטמא? או הניצחון הצבאי של מיעוט נטול כלי נשק נגד אימפריה חזקה ועוצמתית? אבל, אין וויכוח שחייבים 'בפרסומא דניסא' בכל אחד מימי החג!

 

 

 

חכמינו, כמו מומחי שיווק, אפילו בחרו את השעה הכי יעילה לפרסומת זו לאחר מחקרי שוק רבי-שנים וקבעו איזה שעה הכי טובה להפצת אור: מיד עם רדת החשיכה 'לפני שתכלה רגל מן השוק' ועוד מיליון הלכות והדרכות שכאילו נלקחו מתוך קורס מתקדם בשיטות שיווק.

 

 

אבל, מה פתאום ה' הכל יכול זקוק כביכול לפרסומות? לשיווק אגרסיבי? למה כל ההתעסקות האובססיבית בסוגי שמנים מהודרים, בחנוכיות, במגינים להדלקה בחוץ, בסביבוני מכסף, או מעופרת יצוקה , בדמי-חנוכה? 

 

 

 

המטרה האמיתית היא חינוכית-ערכית: להשריש מושגים וסדרי עדיפויות הערכה לנס מדיני-דתי של ניצחון הרוח, מול האימפריה החזקה בעולם אז כזאת שדוגלת בתפיסת עולם תרבותית ההלינסטית הכי נאורה...

 

 

 השיטה היא הנחלת הרעיונות הערכיים בצורה חווייתית – אמנותית, לכן אמנים לאורך דורות עסוקים בנסיון הבלתי פוסק ליצור חנוכייה יותר מהודרת, שעיטוריה מבטאים טוב יותר את הרעיונות הנשגבים של חנוכה לאייר ולצייר בכשרון באופן הכי תקשורתי ונגיש ביטויים המשבחים ומהללים את גדולת האל כולל שימוש בגאווה באותיות עבריות וסמלים יהודיים. 

 

 ה' בהחלט לא  צריך באמת לפרסם את עצמו אך אנו מחוייבים לשבח את האל ולחזור ולספר על ההתארגנות האמיצה של המכבים, על ההקרבה של חנה ושבעת בניה להתפעל שוב מחדש מהתושיה וגבורת הילדים שהשתמשו בסביבונים להסתיר את לימוד התורה שנאסר בענישה אכזרית... ובכך הבטיחו את המשכה של הרוח היהדות.