ביישוב מבוא חורון בלב עמק איילון פועל בית -הוסטל מופלא בשם המופלא עוד יותר 'חסדי אנוש'. בבית זה שוהים עשרות בחורים ובוגרים פגועי נפש המשוקמים במקום ביד אוהבת, מלטפת, שביחד עם חברי היישוב לא מרפה מהם ולא נוטשת אותם ולו לרגע. אהרן קורמן, ממנהלי המקום מספר לנו על אוכלוסיית הבית: "אנחנו פונים לאוכלוסייה הדתית מכל הגוונים. ספרדים אשכנזים, חרדים חסידים, כיפות סרוגות, יש לנו אחוות אחים".

 

במסגרת הבית המיוחד עובדים החוסים בעבודות שיקום מעניינות. עם השכמת הבוקר, תפילה וארוחת בוקר, יוצאים האנשים לנגריה הסמוכה ובה הם מייצרים צעצועי עץ לילדים ולגנים ציבוריים. כמו כן הם עובדים במפעל אריזת קרח ומשתלבים בעבודות נוספות באזור התעשייה של המושב. מבלד העבודה נהנים המטופלים גם מחוגים מגוונים, טיולים, ופעילויות ספורט.

 

"כל מחלות הנפש שאתם מכירים. מדיכאון ומאניה ועד סכיזופרניה ומחלות נוספות שאת שמותיהם אינכם מכירים, וגם לא רוצים להכיר. עם זאת כל החוסים מאוזנים היטיב עם תרופות, ופעם בשבוע אנו נוסעים למרפאת הנפש ביישוב רעות. 'חסדי אנוש' זה מקום פתוח לגמרי, אנחנו גם לא נקבל אנשים במצב קשה במיוחד, כי זה יישוב רגיל, אנחנו שואפים שאנשים יישתלבו בחברה הרגילה של היישוב והם אכן משתלבים ביישוב. מלבד זאת יש לנו אמהות בית שמסייעות להם, ואנחנו עוזרים להם בכל, לפעמים, כשצריך, גם בביגוד".

 

לאחרונה קיבלה העמותה מבנה ושטח מן הביטוח הלאומי, ובגיוס תרומות נוספות הוקם הבית הקבוע בו שוהים המשתקמים ואף ישנים במקום. כעת פניהם של מנהלי המקום לבית כנסת ייחודי שישרת את האוכלוסיה המיוחדת הזו, ומכאן עניינה של הכתבה לאתר 'איגוד בתי הכנסת'.

 

עוד קודם בניית הקמפוס הגדול, החלו בעמותת 'חסדי אנוש' לחשוב על בית כנסת פרטיקולרי ל'בני קהילתם'. הצורך הראשוני נבע מן העובדה כי התפילות ביישוב מתחילות בשעה מאד מוקדמת, ובשעה 7:30 בבוקר כבר לא ניתן למצא מנין לתפילה. הגברים השוהים במקום לא קמים בשעות המוקדמות של הבוקר, ועל כן החליטו מנהלי המקום לייחד קראוון מיוחד לבית כנסת בו תתחיל תפילת הבוקר בשעה שבע ושלושים, ובו התקיימו גם תפילות מנחה, מעריב ושיעורים. מהר מאד היה המקום צר מהכיל את יושביו, בני היישוב עצמם החלו לפקוד את המנין ועם החוסים כבר לא ניתן היה כמעט להשתמש במבנה הקיים. חלומות על מבנה של בית כנסת החלו להיאמר בגלוי ולא חלף זמן רב ויהודי ממוצא הולנדי בשם פסח פופ התקשר עם אנשי העמותה וביקש להקים בית כנסת שיהיה העתק מדוייק של בית הכנסת מעיירת הולדתו טורבורג.

 

מהו סיפורו של בית הכנסת בקהילה שכוחת האל הזו? הקהילה היהודית שבעיירה טורבורג שבהולנד החלה את דרכה במאה השמונה עשרה, והוקמה על ידי מספר משפחות שהיגרו מאמסטרדם. בשנת 1840 הוקם בית הכנסת שבעיירה. בשנת 1901 הוקם בית כנסת מפואר יותר. מלחמת העולם השניה פגעה בבית הכנסת כמו בבתי כנסת רבים נוספים ברחבי אירופה, ובית הכנסת הופצץ והוחרב [אם כי יש שמועה כי הפצצה שנחתה היתה פגז טועה שהגיע דווקא מבנות הברית]. אבן הפינה של בית הכנסת שהיה קיים כאמור משנת 1901 הועברה לבית הקברות בעיר, וספרי התורה נמסרו לבית כנסת בתל אביב. מה שנותר כן מן המבנה המפואר בהולנד הוא מזוזת היכל בית הכנסת והיא תוצב בבית הכנסת במבוא חורון. כיצד נותרה המזוזה? פסח פופ מספר כי עם במהלך פרוייקט בניית בית הכנסת נוסע היה מעת לעת להולנד כדי לפרסם בעיתונות המקומית על ניסיון הקמת בית הכנסת העתיק. באחד הימים מתקשרת אליו אשה, לא יהודייה, שבעלה היה בין אלו שפרקו את חורבות בית הכנסת והיא מספרת כי הוא הוריד את המזוזה לפני ההריסה הסופית ושמר אותה אצלו בבית. האיש כבר מת מזמן, אך האשה שמחה מאד להעניק את המזוזה הקדושה למען הפרוייקט.

 

בית הכנסת בטורבורג הכיל 70 מקומות, וכך בדיוק יכיל גם בית הכנסת החדש שבמבא חורון. "השחזור הולך להיות מדוייק" אומר קורמן, יש לנו תמונות ותכניות של בית הכנסת ההולנדי [אותם השיג היהודי ההולנדי מן העירייה המקומית] ואנו ניישם אותם באופן זהה אצלינו. כעת אנו אוחזים בגג, אולם עיקר ההוצאה היא התשלום על הלבנים המיוחדות. סך כל ההוצאות עומד על מיליון וארבע מאות שקלים, ואף יש לנו חלק מן הכסף, אך כמובן נשמח לתרומות נוספות כדי שנוכל הלשלים את הבנין במהרה.

 

בית כנסת לפגועי נפש, אינו דומה לשטיבלך המקומי אליו הורגלנו. האוכלוסיה המיועדת למלא הת המניין נושאת אתה מן הסתם מטען רגשי, ולעתים גם רוחני שלא הולם בהכרח פעילות של בית כנסת רגיל.

 

"יש כאלו שהסתכסכו קצת עם הקדוש ברוך הוא.... כולם צריכים אצלינו לקום בבוקר, אין אפשרות של 'להמשיך לישון'. אך כמובן איננו מכריחים איש להתפלל. נכון שאנחנו מוסד בעל אופי דתי, והאנשים מגיעים אלינו על סמך מידע זה. לכן אנחנו מדברים אתם ומשכנעים אותם ברכות. יש לנו עובדים סוצאילים המטפלים בכל אחד ואחד והם משוחחים אתם על העניין. לפעמים הם אומרים להם בואו רק תניחו תפילין, רק תאמרו קריאת שמע ואז הם בעצמם ממשיכים. זה ענין מאד אינדוודואלי ורגיש. היום למשל היה יהודי שלאחר תקופה ארוכה הסכים להניח במשך יומיים תפילין. זה צעד, אנחנו לא לוחצים, הוא מעצמו עשה את הצעד. אגב, בית הכנסת פעיל בימות החול, בשבתות אנו מתפללים במנין הגדול של היישוב, והחוסים מוזמנים לסעודות שבת אצל התושבים. כפי שאמרתי המעטפת של היישוב והחום הנושב מהתושבים, הם שמאפשרים לנו להצליח כל כך בפעילות הלא קלה שלנו".

  

                                                                 

 

 

קודם כל הם מרגישים שהבית כנסת הוא שלהם. יש להם מקום שלהם, ומקום לימוד שלהם, ולכן הם גם משתתפים פעילים במהלך התפילות - ממש חלק מהמנין. אני לא חושב שבבית כנסת רגיל אנשים כאלו היו מקבלים לצורך העניין - עליות לתורה, או הצעה לשמש כחזנים. אצלינו הם זוכים לכל הפונקציות האלו, ועד לפני תקופה קצרה שימש אחד מן השוהים במקום כגבאי. מלבד זאת יש לנו ספרייה יפה בבית הכנסת, והאנשים לומדים בחברותות עם אברכים מהמקום, ומאזינים לשיעורים מפי אחד המדריכים שלנו. אני רוצה להזכיר, אלו לא אנשים מפגרים. הם פגועי נפש, וכשהם מטופלים בשילוב של תרופות הם ברמה גבוהה מאד. אספר לכם כי יש לנו בין האנשים, יהודי שיודע את כל הש"ס. היו גם כאלו שהתחתנו באופן קונוונציונאלי, היו אברכים, ומסיבה כל שהיא נפגעו נפשית והגיעו בסופו של דבר אלינו. בלי להזכיר שמות אציין כי היה לנו רב יישוב, עם תשעה ילדים... עם אנשים כאלה אפשר לדבר בלימוד. הם תלמידי חכמים.

 

חוץ מזה אני בטוח שתפילות במקום כזה. היה אדם שהיה בכלא שאמר לי שהתפילות שלו היו תפילות. אדם שיש לו צרה הוא מתפלל מעומק הלב".

 

"אני חושב שיש צורך 'לעשות אותם מיוחדים', בעיקר בשבתות. אצלינו למשל, מה שמשמח אותי הוא הנוכחות של אנשי היישוב וההיטמעות של הפגועים בקהילה, עד שהם מוזמנים ומגיעים לכל השמחות ביישוב. היום למשל, שב אחד מן הפגועים משהייה ארוכה בבית החולים. העליתי אותו לתורה וחשתי איך אחרי הרבה זמן הוא מרגיש לפתע 'בן אדם'. כך גם לגבי האכילה בסוכה שהקמנו בצמוד לבית הכנסת, וכך לגבי שאר הארועים והתפילות. הנקודה המרכזית היא לשלב אותם בקהילה ולהחזיר אותם למצב נפשי רגיל שאינו שונה ממני או ממך.