בית הכנסת איצקוביץ הוא בית הכנסת הפעיל ביותר בעולם היהודי, והוא שייך לסוגת בתי הכנסת הקרויה 'שטיבלאך'. כמות המבקרים הפוקדת אותו מידי יום עומדת על פי הערכה מוסמכת על כ- 17000 מתפללים ביום. שמו הרשמי הוא 'תפארת צבי' אלא שהוא מכונה בפי כל בית הכנסת 'איצקוביץ' על שם מייסדו צבי איצקוביץ.

איצקוביץ, גר צדק שחי בשנים שקודם קום המדינה בעיר בני ברק, חפץ שהתנועה שליד ביתו תחדל בשבת קדש, ועל כן הפך [בעצת ה'חזון איש'] את אחד מחדרי ביתו לבית כנסת. על פי חוקי המנדט, רחוב שבו שוכן בית כנסת נסגר לתנועה ביום השבת. בעקבות בניית בית הכנסת וחסימת התנועה בשבת בעורק המרכזי שעבר בסמוך לו, סללו הבריטים את הכביש המוכר כיום כ'רחוב ז'בוטינסקי'.

 

 

כאמור, איצקוביץ הסב חדר אחד מחדרי ביתו לבית כנסת, אלא שעד מהרה הפך הבית כולו לבית הכנסת, ובני הזוג איצקוביץ עברו להתגורר ברפת שבחצר. עם השנים התרחב בית הכנסת והוא מונה כיום חדרים רבים, ושוקק מתפללים בכל שעות היממה. בית הכנסת נמצא ברחוב הרך שך, ונחשב לאחד מסמליה של העיר בני ברק.

האדם שהיה מזוהה עד לפני שנים ספורות עם הפעלתו של בית הכנסת היה הרב אהרן מילצקי. רב זה, היה יושב ראש העמותה של המוסד, ושימש כיד ימינו של הרב אלעזר שך מנהיג הציבור החרדי במאה הקודמת. הרב מילצקי היה תלמיד חכם גדול, בעל כושר לדיינות והקדיש את כל כולו לבית הכנסת. הוצאות בית הכנסת נפלו על כתפיו, ובשלב מסויים גם נאלץ לשעבד את ביתו הפרטי לטובת בית הכנסת.

 

לאחר פטירתו מילא את מקומו הרב יצחק שיינין, הגבאי הנמרץ המנהל כיום את המפעל העצום הזה במסירות יוצאת דופן. שיינין שוהה במקום כעשרים שעות ביממה, ומנהל את המקום ממשרדו הממוקם במבנה.

 

 

עם תחילת פעילותו תפס מבנה של בית הכנסת רק כשליש מן השטח הפועל כיום. ריבוי המתפללים, הביא את עמותת בית הכנסת להחלטה לקנות את השטח שבסמוך לו, ולהרחיב את המקום. בקומה הראשונה קיימים שישה חדרים בני 27 מ"ר כל אחד, ובקומה השניה קיים בית מדרש גדול הכולל מפלס עליון של עזרת נשים. בבית מדרש זה נמסרים שיעורי תורה לאורך כל שעות היום.

 

בית הכנסת לא מסובסד על ידי כל גורם שהוא. רק המתפללים ותרומותיהם מחזיקים את המקום. ההוצאות אין צורך לומר, עצומות. שכר המנקים בלבד לצורך הענין, עומד על 7000 שקלים בחודש, כאשר חומרי הניקיון מגיעים לסכום החוצה את סך 2000 השקלים. זאת מבלי להזכיר הוצאות שוטפות אחרות כמו חשמל, מים, מיחשוב, ריהוט, שיפוץ, תחזוקה, ועוד.

 

                                                                 

  

 

קשה למצא אלמנטים של פאר בבית הכנסת של איצקוביץ. החדרים פשוטים, אם כי נקיים ומסודרים, והרהיטים נועדו למלא את תפקידם ותו לא. הדבר לא בלתי רגיל לאור העובדה שבית כנסת – שטיבלאך זה, להבדיל מבתי כנסיות אחרים, נועד לצורך תפילה רציפה במשך היום, ולא משמש קהילה מסויימת. בבית הכנסת שבקומה השניה, האולם מפואר יותר. ארון הקודש הגדול והבימה במרכז ההיכל מגולפים משיש, וחלונות הוויטראז' היוקרתיים עליהם מצויירים השבטים, צבועים בצבעים שונים. על נקודה זו ראוי להרחיב: בכל חלון בו מוצג שבט, מצויין גם תאריך הולדתו, ותאריך פטירתו שחל תמיד באותו יום, כך על פי תורת האר"י ז"ל. בנוסף, לכל שבט צבע משלו. מידע נדיר ובלתי מוכר זה, התקבל על ידי אחד ממורי דרכו של בית הכנסת - הרב מרדכי גרוס, שחקר את הסוגיא לעומקה, והגיע למסקנא בדבר צבעו המיוחד של כל שבט.

 

באיצקוביץ לא קיימים כל כרזה או תמונה של תפילה כמו 'מודים דרבנן' או 'בריך שמיה' כמקובל ברוב בתי הכנסת. הסיבה לדברי הגבאי נעוצה בריבוי המתפללים הגורם לכך שכל גוף, פרטי או קהילתי מבקש להציג על גבי כתלי בית הכנסת את הכרזה שבה הוא מאמין. 'לא יהיה לדבר סוף'. מלבד זאת אומר הגבאי, אין צורך בהצגת התפילות על הקירות, הכל נמצא כיום בסידור באותיות מאירות עיניים.

 

זו הסיבה שבבית הכנסת אין גם עלונים, ולא פרסומי צדקה. 'בית הכנסת מיועד לתפילה בלבד', אומר שיינין, ומספר כי הרב שך ז"ל, קבע כי בית כנסת זה יהיה נקי מכל אלמנטים של מסחר וכדומה, שאינם שייכים באופן ישיר לתפילה. לשם כך הוא הציב בכניסה לבית הכנסת מתקן בן שלשה מדפים, ובו ניתן להציג את כל העלונים, והמודעות.

מידי יום, עובר בית הכנסת ניקיון יסודי. כמות המתפללים העצומה והלכלוך הנוצר באופן טבעי מאלצים את ההנהלה להחזיק צוות של מנקים השוטפים מידי לילה [מ- 12:30 ואילך] את חדרי בית הכנסת. בדרך כלל נמשך הניקיון עד לשעות הבוקר.

 

בבית הכנסת מותקנים מצלמות אבטחה [באדיבות חברת 'שמירה כהלכה'], המצלמים את המקום 24 שעות ביממה. תופעה זו שאינה מוכרת מבתי כנסת אחרים, הופיעה לדברי הגבאי בעקבות זיהוי של טיפוסים שליליים. בעיקר מסוממים, המנצלים את העובדה שהפרט החרדי לא נחשף לאנשים מסוגם ואינו יכול לזהות אותם, והם שוהים במקום ומבקשים עזרה, או ליתר דיוק מנצלים את המתפללים. בנוסף, כמות המתפללים העצומה, קוראת כמעט באופן גלוי לגנבים המבקשים למצא חפצי קדש יקרים כמו תפילין שאנשים שכחו במקום.

 

                                                                 

  

 

בבית הכנסת כאמור, מבקרים על פי הערכה כ- 17000 מתפללים מידי יום. הגבאי מספר כי חברה לסטטיסטיקה בדקה את העניין ומסרה לו את המספרים. בנוסף נבדקו נתונים [תחזוקתיים] נוספים המאמתים אומדן זה. עם מספר כזה אין פלא שבית הכנסת פתוח 24 שעות רצופות 364 ימים בשנה [להוציא את חג הפורים, ועל כך בהמשך]. התפילות נערכות במשך היום כולו, כך שלא בלתי רגיל למצא מנין לערבית באחת השעות הקטנות שבלילה, כשמיד בסיומה מגיעים המתפללים הראשונים לתפילת שחרית בוותיקין. כך גם לגבי הגבול הדק בין שחרית למנחה. בשעות הבוקר המאוחרות, שלא לומר שעות הצהריים, מופיעים לא מעט יהודים שהתעוררו משנת הבוקר הארוכה שלהם כשהם קוראים את שמע של שחרית ולצידם מתארגן מנין לתפילת מנחה.  גם אנשים שחזרו מחו"ל, או עומדים בפני נסיעה ארוכה, מוצאים את המנין שלהם בשעותיהם הבלתי שגרתיות. מצוי מאד למצא כמעט בכל מנין, יהודי שמבקש לעלות לתורה ולברך את ברכת 'הגומל' הנאמרת לאחר חזרה ממדינות הים. המניינים כולם מלאים ושוקקים חיים. במצלמות האבטחה של בית הכנסת אנו רואים חמישה מתוך ששת החדרים של ה'שטיבלאך' מלאים במתפללים כאשר השעון בתחתית המסך מורה על השעה 12:30 אחרי חצות.

 

בחג הפורים, נסגר בית הכנסת לשעות מספר, כדי לא לאפשר לנערים או לחוגגים שתויים להיכנס, ולהתפרע במקום. זהו היום היחידי במשך השנה שהמקום הבלתי פוסק זה סוגר את שעריו לשעות ספורות. בכלל, לגבאי בית כנסת כמו איצקוביץ יש תפקידים נוספים שאינם הולמים בהכרח גבאי. הוא נדרש להיות שוטר, עובד סוציאלי, מנהל ארגוני, ופסיכולוג. לא פעם הוא נאלץ לגשת למבקר שמציק לשאר המתפללים ומסלק אותו מן המקום. בשעות הלילה הוא מוכרח לבדוק שאין גורמים שליליים המנסים למצא מקלט במקום, והוא גם חייב לשמור על הסדר בשעות התפילה.

 

                                                                 

  

 

תקנון יסוד בית הכנסת קבע  כי במקום יתפללו אך בנוסח אשכנז. עם זאת בחדרים הרבים של בית הכנסת ניתן להתפלל בכל נוסח שהוא. בקומה העליונה, בבית המדרש הגדול, ניתן להתפלל רק בנוסח אשכנז 'כך קיימנו את תקנת היסוד, אך איפשרנו להתפלל בכל נוסח שהוא בשאר חדרי הבית שנוספו עם השנים' אומר שיינין. ואמנם בבית הכנסת ניתן למצא סידורים מנוסחים שונים, מאשכנז וספרד, ועד לעדות המזרח ונוסח תימני על פלגיו. כל אדם רשאי להיכנס, לארגן מנין, ולגשת לעמוד החזן בנוסח המקובל עליו. עם זאת מדגיש הגבאי צריך הדבר להיות בגדר הנורמה. 'אם מישהו יבקש לערוך תפילה ארוכה, נוסח יום כיפור, ביום חול, אני אמנע זאת ממנו'.

 

בשבת למרבית הפלא, מקיים בית הכנסת רק שלשה מנינים – מנין וותיקין, ושני מניינים בהתאם לזמני קריאת שמע. גבאי בית הכנסת מספר כי בענין זה הוא התייעץ עם גדולי הרבנים שפסקו לו כי אין לקיים מנינים לאחר 'זמן קריאת שמע' כלומר לאחר שזמן התפילה חלף מבחינה הלכתית. לשאלה המתבקשת, מדוע אם כן ביום חול מתקיימים מניני שחרית עד לשעות הצהריים ואין התחשבות בפסיקה ההלכתית, משיב שיינין כי על כך אמרו לו הרבנים שמצב זה כבר קיים ואין לשנותו, אמנם להפעיל בשבת באופן יזום מניין שאינו תואם את רוח ההלכה - זאת אין לעשות. כדי למנוע מאנשים לעשות מעשה ולארגן מנין בניגוד לכללי המקום, נועל הגבאי את ארונות הקודש, ולמתפללים אין יכולת להוציא את ספר התורה.

 

                                                                 

  

 

מספר הגבאי הנמרץ: יום אחד או ליתר דיוק לילה אחד, התקשר אלי יהודי וסיפר לי שאיבד את התפילין שלו. השעה היתה רבע לאחת אחרי חצות. לשאלתי מתי איבדם ענה היהודי כי עבר כבר שבוע אך כעת הוא נזכר ולכן הוא מתקשר. זו תופעה שיכולה להתרחש רק באיצקוביץ, בה הגבאי מקבל טלפון בשעות הקטנות של הלילה על תפילין שאבדו.

 

עוד מספר הגבאי, כי במצלמות האבטחה נקלטים לא מעט גנבים 'קטנים' המנסים את מזלם בגניבת חפצים מן המתפללים. במקרים כאלו ניגש הגבאי ומבקש מהם בתקיפות לעזוב את המקום. לא ניתן להזמין משטרה על כל גניבה קטנה, ועל כן הגבאי מציע להם בנימוס 'לחפש את מבוקשם' בבתי כנסת אחרים.

 

אבידות ומציאות: בבית הכנסת נשארים לא מעט חפצים שנשכחו על ידי המתפללים, ספרים, בגדים, מטריות, תפילין. בית הכנסת לא מוכן לאחסן את אותם אבידות לתקופה ארוכה. הסיבה לכך לגמרי פרקטית: בית הכנסת יהפוך למחסן ענק והכניסה אליו תהיה חסומה בהררי פריטים. עם זאת מוכן הגבאי לשמור את האבידות במשך שבועות ספורים. כדי לזכור את תיארוכו של חפץ, מקבל כל פריט מדבקה בצבע מסויים המותאם לאותו שבוע, ומוחלפת במדבקה בצבע אחר כעבור פרק זמן, נאמר שבוע.  לאחר תחלופה של מספר מדבקות, יודע הגבאי כי פרק הזמן שנקבע לשמירת הפריט חלף, והוא תורם אותו לעמותה שמחלקת אותו לנזקקים.

 

מיזוג: בבית הכנסת איצקוביץ יושם לראשונה רעיון שנהגה על הגבאי שיינין, לפיו מכשירי מיזוג האוויר מחוברים למכונת מטבעות, והמתפללים החפצים בהפעלת המיזוג, משלשלים מטבעות לפי פרק הזמן בו הם מעוניינים בהפעלת המכשיר. כיום, מיושמת טכניקה זו בבתי כנסת ובתי מדרש רבים, ברחבי הארץ. מכשיר חשמלי מודרני נוסף המצוי במשרדי בית הכנסת – מכונה הפורטת מטבעות לפי סוגם. בבית כנסת בו זורמים בקופותיו אלפי מטבעות מידי יום, מכשיר כזה הינו אלמנטרי ביותר.

 

מוצאי צום: בכל אחד מן הצומות ממלא צוות בית הכנסת מיכל ענק בן 500 ליטר של מיץ פטל קר ומרענן. ממיכל הפטל המוצב על גג הבית זורם הנוזל לשנים עשר ברזים הקבועים מחוץ למבנה והמון רב מרווה את מצאונו במוצאי הצום. מלבד 'פטנט הפטל'  מציעים הגבאים גם עוגות ומיני מתיקה.