ביום בהיר אחד החליט צעיר מן העדה הבוכרית לתעד את חיי קהילתו, חגיה ומנהגיה, ולהעלות את הסרטונים כולם למדיה התקשורתית. סיפורה של קהילה חיה [גם] בסרט.

 

כיצד אפשר לרתום את ה'אח הגדול' גם לבתי כנסת? יוסף מירזיוב, איש תקשורת בן לעדה הבוכרית, החליט לתעד את חיי הקהילה סביב מעגל השנה בבית הכנסת הגדול של הבוכרים 'חיי אדם' שבשכונת נווה יעקב.

 

הסיבה או ההנעה המרכזית היתה שימור המסורת. בשכונת הבוכרים שבירושלים כבר אין כמעט סממן בוכרי. הדור הבוכרי האותנטי הולך ומתדלדל, הולך ונעלם. מלבד האלמנט העצוב שבתופעה, צריך לזכור שעם ההולכים עלולים גם המנהגים המקוריים שלנו להיעלם. הדור הצעיר שיבא עוד דור או שנים, כבר יתהה מדוע אנו ה'זקנים' ממציאים או מחדשים מנהגים. התיעוד האינטנסיבי הזה  יהווה תשובה מלאה וברורה.

 

נקודה נוספת וקצת עגומה היא ההשתלטות של תושבים [דתיים] באזורינו על בתי הכנסת הישנים. לצערי הרב קיימות קבוצות של מתפללים המאכלסים את האזור שלנו, המצליחים לשים את ידם על בתי כנסת שלטענתם אינם בתפוסה מלאה. בית הכנסת הגרוזיני למשל, שבשכנותינו איבד את מקומו לטובת קהילה אחרת. אני חושש שכך יקרה גם לבית הכנסת שלנו, ועל כן אני ממהר לתעד את סיפורו.

 

בית הכנסת המתועד במצלמתו של מירזיוב נקרא "חיי אדם". מאחורי השם עומד סיפור מעניין. בית הכנסת הוקם בשנת 1974, ושכן בחדר של דירת עמידר בת 3 חדרים. את שני החדרים האחרים מילאו שני מנינים נוספים של כורדים, וספרדים. לאחר שהשנים האחרונים עזבו ביקשו אנשי הקהילה הבוכרית להרחיב את בית הכנסת שלהם על פני כל הבית, ונתקלו בקשיים שהגיעו לשיאם במעצרו של אחד מאנשי הקהילה. בשלב זה נחלץ לעזרתם אדם מוכר בשם הרב יצחק רלב"ג, ששימש כראש המועצה הדתית בירושלים. הוא סגר את העינינים המשפטיים, חילץ את האיש ממעצר, ודאג לשטח נרחב בשכונת נווה יעקב לשם הקמת בית כנסת החדש. גם במהלך בנייתו סייע הרב רלב"ג בכל ענין, ובשנת 1992 עמד בית הכנסת המפואר בן 4 הקומות על תילו. אנשי הקהילה פנו לרב רלב"ג ושאלו כיצד יוכלו להודות לו. הרב רלב"ג סיפר להם כי אביו שנקרא 'אדם' נפטר ועדיין לא הונצח, והוא ישמח אם זכרו יקבע בבית הכנסת, ואמנם זמן קצר לאחר מכן נקבע שמו של בית הכנסת "חיי אדם'. רב בית הכנסת הוא הרב יעקב חיימוב ובית הכנסת הומה מאות מתפללים, המפעלים עשרות מנינים לבעלי בתים, לצעירים ולמבוגרים.

 

בל"ג בעומר השנה, החליט יוסף מירזיוב לפתוח בתיעוד בית הכנסת. מירזיוב, בן 33, הוא איש תקשורת העובד בחברת החדשות של קול ישראל במחלקת רק"ע [רשת קליטת עלייה] המשדרת בשפות שונות כמו בוכרית, מוגרבית ולאדינו. החיבור של יוסף לתקשורת הוליד במוחו את הרעיון, ומאז הוא לא מפסיק לתעד.

 

 

בוודאי. בל"ג בעומר למשל, אנו נוהגים להדליק נרות רבים בבית הכנסת לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי. בהמשך הערב, קוראים זוהר, שרים ואומרים דברי תורה לזכרו של הצדיק. את חג השבועות, לא יכולתי לצלם מטבע הדברים, אך במקום זה צילמתי את ליל הושענה רבה, הזהה בהליכותיו לליל חג השבועות. אצלינו נהוג שבליל הושענה רבה, בדיוק בחצות הלילה, מתאספים כולם לסעודה כיד המלך, והרב שלנו נושא דברי תורה. בליל תשעה באב, אנו נוהגים מלבד הקינות, להכריז על מספר השנים שחלפו מחורבן הבית, הכרזה הנעשית גם בשפה הבוכרית לטובת אלו שלא בקיאים בלשון הקודש. בחודש אלול, יש לנו את הסליחות המיוחדות שלנו, ובערב יום כיפור אנו עורכים טקס מלקויות, הכולל 39 מלקות ברצועת עור [באופן סמלי ובלטיפה בלבד למי שדואג..] כדי לכפר על העוונות קודם היום הקדוש. גם בסוכות יש לנו את המנהגים המיוחדים שלנו.

 

מקובל כי אחד מבני הקהל, מזמין את כל גבאי ופרנסי הקהילה כמו גם את קרוביו לסוכתו ושם נעשית סעודה המתובלת בזמירות ודברי תורה. 

את המנהגים הללו ועוד עשרות נוספים אסף מירזיוב במצלמתו בשקידה הראויה לציון. "אני מגיע עוד לפני הארוע עם מספר מצלמות, למקרה שאחת לא תעבוד, מתמקם במקום נח ומתחיל לצלם". לדבריו, גם את תפילת ליל השבת הנערכת בקיץ עוד קודם שקיעת השמש, רצה לצלם במצלמה נסתרת, אלא שלכך לא הצליח לקבל היתר הלכתי מהרבנים.

 

כשמתבוננים בסרטים מגלים עד כמה עשירה קהילת בוכרה במנהגיה המיוחדים. מירזיוב מספר כי קיימים עוד עשרות הנהגות והתנהגויות שאותם לא ניתן לצלם, כשביניהם אפשר להזכיר את הנוהג המופלא לפיו כאשר אחד מבני הקהילה חולה, מזכירים את שמו בפני ארון הקודש, ולאחר התפילה עולים אליו כולם כדי לבקרו. כך גם באזכרות ובימי זיכרון מתאספים המתפללים אצל החבר ומקיימים אצלו את התפילה. מנהג מרתק נוסף, המתועד אף הוא, נערך במוצאי הפסח. כהני הקהילה כולם עולים אל הדוכן ומברכים מכל ליבם את בני הקהילה שיזכו לקיץ מוצלח, בריא, וטוב.

 

הפרוייקט נעשה מתוך יוזמה אישית ולשם שמים. אין לי כל ענין ברווח אישי. החלום שלי, הוא להפיק דיסק שיכיל את כל מעגל השנה, ולהפיצו באלפי עותקים לכל יוצאי בוכרה בארץ ובחו"ל. כבר כעת עולים הסרטונים כולם לערוץ יוטיוב ואני תקווה שהם יגיעו לשאר ערוצי המדיה. חגיגות יובל הארבעים של בית הכנסת שלנו חלים בשנת 2014, כלומר עוד כשנה וחצי, ואני מקווה שבעזרת ה' אספיק לסיים עד אז, ולייצר אבן זיכרון, ומוזיאון מצולם של כל מנהגי הקהילה המפוארת שלנו.