נדמה שאין מועד מתאים יותר מגליון שמחת תורה לעסוק בספר התורה המופלא של קהילת חלב "כתר ארם צובה".

 

לפני כאלף ומאה שנים - במאה העשירית לספירה נכתב בטבריה ספר תורה מהודר על ידי הסופר שלמה בן בויאעא. הספר נכתב בצורת קודקס כלומר בתבנית של דפים הבאים על דפים בדומה לספר הנהוג בימינו [להבדיל ממגילות השיטה העתיקה יותר].

 

לספר תורה זה נוספו ציוני מסורה שהפכו אותו לייחודי. מה הם ציוני מסורה? ה'מסורה' היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שנועדה לקבוע את נוסחו הסופי והאחיד, שנערכה סופית במאה העשירית, ולמנוע שינויים או טעויות, בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים". דוגמא לשאלת מסורה: כיצד יש לבטא את השם יששכר, האם כפי שמקובל היום 'ישכר' או בשתי ש – יששכר? שני חכמים מפורסמים בשם אהרן בן אשר, ומשה בן נפתלי פיתחו שתי גישות והראשון – אהרן בן אשר היה זה שהוסיף את הניקוד, את הטעמים, ואת הציונים לספר התורה המדובר.

 

מאה שנים אחרי סיום כתיבת הספר, נוסף לו 'קולפון' – רשומה צורנית החותמת ספרים מימי סוף כתבי היד וראשית הדפוס. על הקולופון נכתב כך:

 

במשך למעלה מאלף שנים נשמר כתב היד בשלמותו בקרב קהלות יהודיות במזרח, ביניהם אפשר להזכיר את הקהלה בטבריה, בירושלים, במצרים ולבסוף בעיר חלב שבסוריה.

 

בירושלים היה הכתר בבית הכנסת של הקראים. הוכחה לכך ניתן למצא מכתובת ההקדשה הארוכה והמפורטת שהייתה בחלקו האחרון של הכתר אותה כתובת ממנה שמו של מחבר הכתר ושל בעל המסורה שלו.

 

לפי החוקרים היה הכתר למעלה ממאה שנים בטבריה ואז רכש אותו אחד מעשירי הקראים שבבבל והקדישו לקהילה בירושלים.

לאחר מכן נשדד הכתר [כנראה בשנת 1099] על ידי הצלבנים שעלו לארץ ישראל ונפדה באשקלון בעזרתם של יהודי מצרים. בין הכתובות שהיו על הכתר הייתה אחת שחצייה ערבית וחצייה עברית. כתובת זו הייתה בעמוד הראשון של הכתר, והיא מספרת על פדיונו של הכתר והקדשתו לבית הכנסת בקהיר העתיקה הקרוי "כניסת ירושלים", משום שמייסדיו וקהלו היו יוצאי ירושלים. הכתובת מתארת את השלב שבו הגיע הכתר למצרים, וזה לשונה:

 

פרק מיוחד ומרתק בתולדותיו של הכתר הוא יחסו של הרמב"ם אליו. הנה מה שכותב הנשר הגדול בספרו משנה תורה:

 

בידי הקהילה בארם צובה [קהילת חלב] מקובל כי הרמב"ם בדבריו התכוון לספר התורה המוכר כ'כתר ארם צובה'. בין החוקרים יש פנים לכאן ולכאן.

 

תחנתו האחרונה של הכתר היתה בקהילת ארם צובה והוא אף נקרא על שמה 'כתר ארם צובה'. הקהילה היהודית בחלב שנקראה ארם צובה היתה קהילה חזקה מגובשת ועשירה. העדות הראשונה על הימצאו של הכתר בארם צובה היא מן המאה החמש עשרה, ואין עדות ברורה על השנים שבינתיים ועל העברתו של הכתר ממצרים לסוריה.

 

כמה חוקרים שיערו כי הכתר הובא לחלב בסוף המאה הארבע-עשרה.

 

בארם צובה קיים בית כנסת גדול בו היו כמה חדרי תפילה וביניהם חצר ללא גג. לפי האגדה יואב בן צרויה שר צבאו של דוד הוא זה שבנה את בית הכנסת בחלב. מכל מקום בבית כנסת זה נשמר היטיב ספר התורה. הנה תיאור של הרב יצחק שחייבר על מקומו של כתר ארם צובה בבית הכנסת "בשנים האחרונות ייחדו לו ארגז גדול מברזל והניחוהו שמה עם שאר כתבי יד של התנ"כים האחרים שהיו נמצאים שמה למשמרת. לארגז הזה היו שני מפתחות. לא היו נמסרים ביחד לגבאי אחד, אף שהיה הנאמן הגדול ביותר, רק היו נמסרים לשני אמידים וחשובים, שלא יפתח הארגז הנ"ל אלא בנוכחות שניהם יחד ותחת השגחת ועד הקהלה. את הארגז שמו במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הגדול על מצבת אבן גדולה, וכל העם מקדישים ומעריצים את מקום מושבו".

 

מר יעקב מצרי יליד חלב שעלה לארץ לפני כ- 80 שנים שסיפר בפרוטרוט לגליון 'מעט' על ספר התורה בעיר הולדתו מוסיף: "בבית הכנסת המרכזי שכן ספר התורה המיוחד. הוא היה שמור מכל משמר בכספת [של הימים ההם] ולא היה לאיש גישה אליו'.

 

 

לא. אף פעם לא. ספר התורה הזה היה שמור באופן הרמטי. גם בשמחת תורה אני לא זוכר שהוציאו אותו.

 

יומיים לאחר ההכרזה על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1949 נהר המון ערבי לרובע היהודי בחאלב, והרס, שדד ושרף בתים רבים ואת רוב בתי הכנסת. הקונסול האנגלי בחאלב, שראה את הדברים במו עיניו, דיווחל לשגרירות בדמשק כי "קבוצות פורעים פגעו במוסדות, בבתים ובחנויות של יהודים. המשטרה והצבא לא עשו דבר, ומספר שוטרים אף נטלו חלק בביזה. הפרות הסדר נמשכו כל היום, ורק למחרת שלח המושל כוחות על מנת להשיב את הסדר על כנו ולהגן על רכוש יהודי".

 

החיפושים אחר הכתר בין חורבות בית הכנסת העתיק לא העלו דבר והסברה היתה כי ה'כתר' עלה באש יחד עם שאר הספרים.

 

לאחר זמן לא רב נודע כי בניגוד לשמועות לספר התורה שלום והסיפור על כך שהוא היה 'למאכולת אש' נועד לאזני השלטונות הסוריים שהחלו לדרוש ולחקור למקומו.

 

נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי החליט להירתם להצלתו של הכתר והוא הפעיל את סמכותו ואת קשריו וביקש לברר את הידוע על הכתר. הרב הראשי בן מאיר חי עוזיאל פרסם קול קורא ובו כתב:

חוששני מאד שכתר זה יפול לידים זרות אשר לא יהיה ביכולתנו להצילו מידם. שמעתי אומרים שבני קהילת אר"ץ יראים מפני האלה הכתובה בו על כל מי שיזיז את הספר ממקומו. אבל עתה, כיון שנעקר הכתר ממקומו, זהו פחד שווא. המקום הבטוח ביותר בשעה זו לשמירתו של הכתר, שיהיה נחלה לכל ישראל לדורות עולם, היא מדינת ישראל"

 

ואמנם נשאו המאמצים פרי יותר מעשר שנים לאחר שנעלם, ואחרי מסע סודי שארך כחצי שנה, הגיע הכתר לירושלים. גואלו של הכתר היה מרדכי בן עזרא פחאם, יהודי תושב חאלב בעל אזרחות איראנית שגורש מסוריה. לפני שיצא, קיבל פחאם בסתר את הספר היקר מראשי הקהילה, כדי שיבריח אותו ארצה. משפחת פחאם יצאה מחאלב לאיסטנבול בדרכה לישראל, כשבין חפציה, בתוך מכונת כביסה ישנה, מוחבא הכתר. סלינה פחאם, אשתו של מרדכי, סיפרה על האירועים: "הכתר היה בתוך שק מבד. מצאתי חתיכה מרובעת של בד לבן. שמתי בתוכה את הכתר, קשרתי, שמתי בתוך מכונת הכביסה, ומעליו שמתי שק גרעינים, בצל ובגדים".

 

כיום נמצא ה'כתר' במוזיאון ישראל ב'היכל הספר' ועותק ממנו מוצג בבית  הכנסת 'עדס' בשכונת נחלת ציון בירושלים.

 

   

                                                                 

 

 

לפי אתר 'כתר ארם צובה' המבוסס על מחקרו של יוסף עופר נראה כי הכתר כלל במקורו 491 דפים: 295 מהם שרדו ו-196 אבדו.

אלה החלקים החסרים מכתר ארם צובה: שבעה דפים ראשונים שבהם פרקים של 'דקדוק המסורה', מאה ושמונה עשר דפים שבהם נכתבה התורה עד דברים כח, יז, שלושה דפים מספר מלכים (מל"ב יד, כא – יח, יג), שני  דפים מירמיהו (כט, ט – לא, לד) – גם הדף הקודם להם קרוע בחלקו, שלושה דפים מאמצע תרי עשר – עמוס ח, יג עד מיכה ה, א (ובכלל זה ספרי עובדיה ויונה), ארבעה דפים מסוף תרי עשר - סוף צפניה עד זכריה ט, יז (ובכלל זה ספר חגי), שני דפים מספר תהילים (טו, א – כה, א), שלושים ושישה דפים מכתובים – משיר השירים ג, יא ועד סוף הכתובים (כולל קהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא [ונחמיה]), דף אחד ובו כתובת ההקדשה של הכתר, עשרים דפים שהיו בסוף הכתר ובהם רשימות מסורה.

 

כתר ארם צובה נחשב לספר התורה המדוייק ביותר וכל גדולי הרבנים לאורך הדורות הורו לסופרים כי את ספרי התורה הנביאים והמגילות יגיהו לאור כתב יד ייחודי זה.

 

ביום חגה של התורה, יום שמחת תורה אנו מקווים כי עם בואו של משיח צדקינו יגאל גם ספר התורה המיוחד של ארם צובה ודפיו החסרים יחברו אלינו ביחד עם כל תפוצות ישראל.