לבית הכנסת העתיק ביישוב מזכרת בתיה, כמו גם ליישוב עצמו, אחראים בעיקר שני אנשים שהיו ברבות הימים לדמויות היסטוריות: הרב שמואל מוהליבר, והברון אדמונד דה רוטשילד. 

 

בסוכות התרמ"ג (סוף 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון היהודי אדמונד דה רוטשילד מפריז, לתמוך בתוכנית שיזם ביחד עם יחיאל בריל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מרוסיה יקימו מושבה חקלאית בארץ ישראל. לגרעין המיסד של המושבה נבחרו שנים עשר איכרים, עובדי אדמה, שקיבלו הכשרה ונסיון ב'מקווה ישראל'. המושבה נקראה בתחילה בשם עקרון מאחר שהתושבים סברו בטעות כי באתר שכנה העיר עקרון המקראית, אך מאוחר יותר [שנת 1887] הוסבה על ידי הברון ל'מזכרת בתיה' על שם אמו שנפטרה באותה שנה.

 

מזכרת בתיה שאוכלסה על ידי מתיישבים שומרי תורה ומצוות התפרסמה בעקבות 'פולמוס השמיטה' הידוע. בשנת תרמ"ט [1889] ביקשו האיכרים הדתיים לשמור את שנת השמיטה כהלכתה כדעת חכמי העדה החרדית שבירושלים ובניגוד לדעת הברון ופקידיו ועוד אחרים שהתירו בשעת הדחק [כמו הרב שמואל מוהליבר עצמו, והרב יצחק אלחנן ספקטור]. ההסבר, הוא שאיפתם של המתיישבים לקבל עליהם את מנהגי ירושלים כפי שכותב אחיעזר ארקין מוותיקי המקום וצאצא של אחד המייסדים: "עם עלייתם ארצה קשרו מייסדי המושבה קשרי ידידות עם רבני היישוב הישן בעיר הקודש ירושלים, ואימצו לעצמם את מנהגי ירושלים. הם העדיפו לבחור מקרב רבני ירושלים לכהן פאר על כס הרבנות במושבה והשתדלו לקחת מירושלים מלמדי תינוקות שילמדו את ילדיהם. במערכת יחסים זו, ונוכח שאיפתם של מייסדי המושבה לקיים את המצוות התלויות בארץ, אין כל תימה בכך שקיבלו עליהם לנהוג כפסק רבני ירושלים האוסר את העבודה בשנה השביעית" [המעין תמוז תשמ"ו]. חיכוך זה לא היה הסכסוך היחיד של הפקידות והתושבים, ולמרות זאת בשנת 1927, אחרי ששנים קודם לכן העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א, העניק הברון לתושבי המושבה מתנת פרידה בדמות בית כנסת חדש שהחליף את המבנה הישן [שעמד 40 שנים] בו נפערו סדקים. בית הכנסת בעל החזית המסוגננת שבאופן מרתק שוכן בין הרחובות 'הרב מוהליבר' ו'רוטשילד' נחשב היום לדעת רבים לסמלה של 'מזכרת בתיה', והוא בית התפילה המשמש את התושבים עד היום.  

 

 

בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל התל-אביבי פנחס היט. משני צידי בית הכנסת מצויים צריחים מרשימים המזכירים מצודה אירופאית. אל בית הכנסת החדש הועברו, בין היתר, ארון הקודש שנבנה על ידי ר' אהרון זליג לויטה, מראשוני המושבה, ונר התמיד, נדבת הברון רוטשילד לע"נ אמו. בספריית בית הכנסת מצויים ספרים בעלי ערך היסטורי מימי ראשית המושבה, כגון ש"ס דפוס ברלין שנת תר"מ, שהעלו עמם מייסדי המושבה בהגיעם לארץ, ש"ס דפוס וילנר משנת תרנ"ו, שהוכנס לבית הכנסת ברוב פאר והדר, וש"ס דפוס לעמברג משנת תרכ"ג, שבו למד ר' צבי ניימן ז"ל ונתרם על ידי משפחתו. 

 

  

                                                                 

 

 

במשך קרוב ל 30 שנות קיומו הראשונות שימש בית הכנסת בנאמנות את הקהלה הקטנה והמגובשת. בית הכנסת גם השתתף פיזית בקרבות שקדמו לתקומתה של המדינה: מבנה בית הכנסת שימש כ'סליק' של ההגנה ובחלל הבמה המרכזית וברווח שמאחורי ארון הקודש הוחבאו כלי נשק של התנועה. במלחמת הקוממיות עצמה היה בית הכנסת לבית חולים שדה ששימש בעיקר את פצועי קרבות לטרון. אלא שלקראת שנות ה 70 נעלמו תושביה הראשונים של המושבה העתיקה, אט אט. חלקם נפטרו וחלקם היגרו לערים אחרות עד שלקראת אמצע שנות ה 70 ניתן היה למנות את מספרם של התושבים הדתיים שפקדו את בית הכנסת על אצבעות יד אחת. בין המשפחות הבודדות שנורו אז היתה משפחת ארקין מוותיקי המקום. היום אגב, מכהנת אם המשפחה כאחת מחברי הוועד של בית הכנסת. 

 

שנים מועטות לאחר מכן התמלא בית הכנסת מחדש בעקבות התיישבותם של 20 משפחות בנות הסקטור הדתי לאומי. כמה שנים קודם לכן מונה לרב המושבה ובית הכנסת הרב אפרים זלמנוביץ ולבית הכנסת היתה עדנה. אלא שגם מצב זה לא ארך לנצח וצעירי המשפחות שבגרו, היגרו ברובם המובהק אל מחוץ למושבה הקטנה, אל עבר ערים גדולות ומתועשות יותר. את מקומם של הנוטשים המקומיים מילאה קבוצת צעירים ציוניים - דתיים אחרת שהיגרה בעיקר מן הערים גבעת שמואל ובית שמש אלא שגם הם לא הפכו לחלק מן הנוף של בית הכנסת העתיק. הסיבה: בני הקהלה שהתיישבו במקום הקימו בתים וייסדו גנים, בתי ספר ומוסדות, מצאו את עצמם מתגבשים כקהלה עצמאית [הנקראת יש"י – יחד שבטי ישראל], וככזו בחר להפעיל בית כנסת משלהם שאיננו קשור לבית הכנסת ולתושבים הוותיקים של המושבה.

 

מי בכל זאת מאכלס את בית הכנסת? ובכן, מלבד תושבים וותיקים מבני המושבה, שהם אינם רבים כדברי הגב' ארקין "חלקם יהודים של 'יארצייט' חלקם לא מסווגים", מתקיימת במזכרת בתיה בשנים האחרונות אחת מקהלות 'קשת' המפורסמות בסמל השוויון שחרתו על דגלן. מהי קהלת גשר? הקהילה העירונית "גשר" מזכרת בתיה הינה התארגנות של משפחות המתגוררות במושבה השואפות לקיים חיי שיתוף פעילים בין דתיים לחילונים. מיוזמה שהחלה לפני כחמש שנים ע"י כמה משפחות דתיות וחילוניות שהכירו במושבה נוצרה קהילה של מעל 200 משפחות אשר מקיימות פעילויות רבות סביב לוח השנה העברי [מתוך אתר האינטרנט של הקהלה]. בין בני הקבוצה ניתן למצא את אנשי התקשורת אפרת שפירא - רוזנברג, ויואב פרידמן[ynet] . בני הקהלה עורכים את תפלותיהם בבית הכנסת העתיק של המושבה ושוב שוקק בית הכנסת חיים, ילדים, ופעילות. 

 

ועם זאת מדגישה באזנינו חברת ועד בית הכנסת כי למרות רצונם העז של הרב, ההנהלה והגבאים, לקרב את בני הקהלה, ולעודד את השלום ואת השוויון, יש הקפדה גלויה שלא לחרוג מן הקו האורתודוקסי השמרני שאיפיין את הקהלה במושבה: "אין אצלנו תפילות נשים או קריאת ספר תורה על ידי בנות הקהלה, ואנו גם לא מוכנים להשאיל או לאחסן ספר תורה למטרה זו". 

 

גודלה של הקהלה החדשה וההתעוררות שהביאה עמה הפכו את בית הכנסת למבוקש בעיקר בשבתות וחגים. בימים נוראים למשל אין די מקום בבית כנסת, והכיסאות נמכרים מחוסר ברירה רק למתגוררים בישוב עצמו. אגב, בימים הנוראים מגיעים לעתים אנשים באים בימים, מוותיקיה של המושבה ונצרים לדמויות ההוד שהקימוה ותופסים את מקומותיהם עליהם ישבו אבות אבותיהם. כך למשל, על מקומו של זרחי מלר [בנו של רבי אברהם מרדכי מלר], מבוניה של 'מזכרת' יושב כיום בימי החגים נכדו המקפיד לשמור על מקומו של זקנו. מס חבר עומד על 300 ₪. נוסח התפילה הוא אשכנז כמנהג הגר"א. על נוהג זה מקפידים מאד בבית הכנסת ומוודאים שלא תחול כל חריגה.

 

בימי חול מתקיים מנין מצומצם, ושיעורי תורה נמסרים ביום רביעי. גם בשבתות מתקיימת דרשה בין מנחה לערבית כמקובל, כמוו גם בשחרית בשבתות בהם נחוגה שמחה כבר מצווה וחתונה. 

 

ליד בית הכנסת שוכנים בניין המועצה המקומית, המתנ"ס, מוזיאון המושבה, המדרשה ואוהל הציון של הרב מוהליבר.

רב המושבה ובית הכנסת – הרב אפרים זלמנוביץ

חברת ועד בית הכנסת – הגב' ארקין. זו, יש לומר, תופעה נדירה כשלעצמה - אשה בתפקיד מנהלתי בבית כנסת]. אגב, לפני כ 20 שנה כיהנו בבית הכנסת, במשך 40 שנה ברציפות, שני גבאים, ר' אברהם מרדכי מלר ז"ל. כיום מונה ועדת בית הכנסת חמשה חברים.

הצטרפות לקהלה: 08-9340749