סיור החודש - נחלת יצחק פסגת זאב

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: סיור בבתי כנסת

פורסם בשני, 28 נובמבר 2011 17:07

נכתב על ידי ישראל מנחם

רקע לוקאלי והיסטורי

לבית הכנסת המפואר 'נחלת יצחק' שבפסגת זאב, קראו בתחילה בשם 'נחלת אמת'. אלא שבעקבות בקשתו של תורם המבנה הוסב לשמו הנוכחי.  'נחלת יצחק' הוא בית כנסת המשמש את עדת המרוקאים – צפון אפריקאים שבאזור אבל לא רק. תחילתו של בית הכנסת החלה לפני כעשרים שנה. באותה עת התפללה קבוצה של יהודים צרפתים באחד ממבני בתי הספר שבעיר. אל הקבוצה הזו פנו גורמים מצרפת כשבפיהם הצעה לגמרי לא שגרתית: הקמת בית כנסת בעיר שיהווה שיחזור מושלם של בית כנסת בצרפת, אחד היחידים, ששרד את מלחמת העולם השניה ואת השואה האיומה. בית הכנסת הזה ששכן בעיירה  בלברון השוכנת בסמוך לעיר סטרסבורג נשכח, משום מה על ידי הגרמנים והוא נותר בשלמותו. 

ההצעה לשחזור היתה אבסולוטית: מלבד ההעתק המושלם של המבנה, יכלול בית הכנסת את האבנים המקוריות מצרפת, את ארון הקודש העשוי משיש, את הריהוט, התאורה, ספרי וכלי הקודש, ואלמנטים מענינים נוספים מאותה קהילה אבודה.

ההתארגנות הכתה גלים, והעיריה המקומית מיהרה להקצות שטח נכבד למטרה הקדושה. מעניין כי את הרעיון במקורו הגה הסופר והאינטלקטואל היהודי המפורסם אלי ויזל, שגם ארגן תורם שיממן את עלות העברה וההקמה.   

עם הקצאת השטח, החל תכנון מדוקדק של המבנה בנוכחותו של התורם – יהודי מדרום אפריקה – כאשר אנשי הקהילה מחכים לאישורים הסבוכים האמורים לחצות את מחסום הבירוקרטיה הצרפתי. השנים חלפו, והאישורים טרם הופיעו. מסתבר כי ממשרדה של שרת התרבות, לא אישרו, את הריסתו של בית הכנסת ששימש כאתר מורשת. החלק העצוב שבענין, אומר הרב פרופ'  נח דנא – פיקארד מועד הקהילה, כי מטרפדי ההצעה היו דווקא, גורמים יהודים. קשה לדעת מה קורה היום עם בית הכנסת שנותר נטוש ומוזנח, ועומד אולי בפני סכנת הריסה. מכל מקום כעבור עשר שנים הבינו בועד הקהילה כי ההמתנה הארוכה הגיעה לסוף דרכה והם החליטו לצאת לדרך חדשה. 

מאחר שהרעיון המקורי נגנז, וגם התורם הראשוני נמוג עמו, נאלצו אנשי הקהלה לבנות את המבנה בשלבים. החלק הראשון כלל קומה ראשונה ושלד, שנבנו עדיין לפי תכנית בית הכנסת הצרפתי. מאוחר יותר, כשנמצא תורם שביקש להנציח את זכר יקיריו, נבנו גם הקומה השניה והשלישית. במהלך הבניה סייעו אנשי הנדסה ואדריכלות מקרב בני הקהלה.     

                                                                 

צילומים: קובי אסייג

מנהגים ייחודיים

בית הכנסת נוהג על פי מנהג מרוקו – צפון אפריקה. על נוסח זה מקפידים בבית הכנסת, על אף שכפי שיתואר בהמשך, בית הכנסת פתוח לכולם. בבית הכנסת מצויים סידורים רבים יחודיים בנוסח יהודי מרוקו. אחד המאפיינים של הסידור הצפון אפריקאי, הוא תיאור מדוייק של מנהגים המלווה באיכון מדוייק בקרב הקהלות המרוקאיות, שכן גם בין יהודי מרוקו עצמם, מסתבר, קיימים שינויים מנהגיים. ולדוגמא, מנהג מרוקו הוא לעבור עם קופת הצדקה בתפילת 'ויברך דוד' ולהתרים את המתפללים. דוגמא נוספת היא הכיתוב המצורף לתפילת הוידוי שלאחר שמונה עשרה: "מנהגינו שאין מטים על צד שמאל, וקצת מהמדקדקים נהגו בהטיה, בפרט בעיר מראקש והדרום".  אגב, הדרום במרוקו הוא האזור ממנו עלה לארץ הבבא סאלי זצ"ל, והוא שונה מהאזור הצפוני למשל הנתון יותר להשפעה הספרדית. 

על אף הדמיון הרב לנוסח הספרדי, קיימים מנהגים שונים המייחדים את הנוסח המרוקאי. הפרופ' דנא פיקארד מצביע למשל על העובדה כי בר"ה וביו"כ שרים את הפיוטים במקום שלהם ולא אחרי החזרה, כמו אצל הספרדים ה'קלאסיים'. 'יש כאלו שנטמעו במנהגי ארץ ישראל, אולם אצלנו הקפדנו לשמור על המנהגים המסורתיים' אומר דנא פיקארד.

מנהג מעניין נוסף הוא ארגון ילדי הקהלה וחינוכם על פי הנוסח המקורי. יוזם ומבצע הרעיון הוא הגבאי ר' יעקב כהן, שנוהג מידי שבת ללמד את קבוצת הילדים ה'ישראלית' את מסורת אבותיהם כמו טעמי המקרא, חזנות, מזמורים, וכן הלאה. 

                                                                 

מועדים

שבת בבוקר, תפילת שחרית הסתיימה והמתפללים יורדים לקומת המרתף ששירתה אותם בעבר כאולם בית הכנסת ומשמשת היום לאולם ארועים. בכל שבת לאחר תפילת שחרית נערך קידוש לאחר התפילה, מוגשים חיטה וסלטים, ודברי תורה נאמרים על ידי בר אוריין מן המתפללים. גם סעודה שלישית מתקיימת בבית הכנסת אלא שבשנה האחרונה נערכה בביתו של אחד המתפללים, ולאחר פטירתו ביקשה אשתו שבמשך שנת האבל ימשיך מנהג הסעודה אצלם בבית. 

בבית הכנסת תלויים דגלי ישראל מרשימים לצד ארון הקודש, וביום העצמאות נערכת תפילה חגיגית. ההלל נישא בשירה אך ללא ברכה, זאת על פי הוראתו של הרב הראשי שלמה עמאר שמשמש גם כסמכות רוחנית עליונה למתפללים.

המתפללים אז והיום

זהות המתפללים איננה הומוגנית. המנהג הוא אמנם על פי נוסח יהודי מרוקו, אך בתוך בית הכנסת אפשר למצא יהודים מכל הגוונים. 'אנחנו לא בודקים בציציות של המתפללים, כולם מוזמנים להגיע, גם כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות' אומר אלי אנקונינה, ממיסדי בית הכנסת, ועם זאת, כאשר הופיע יהודי שהיה מחלל את השבת וביקש לקנות את אחת ממצוות יום הכיפורים הובהר לו בנימוס כי הדבר לא מקובל.

                                                      

פעילויות נוספות

ועד בית הכנסת מארגן מידי תקופה הסעה מאורגנת לקברי צדיקים. לפני החגים נוהג הועד לערוך מגבית צדקה לנזקקים מהקהלה ומהעיר. בכלל קבוצת המתפללים חשה כמשפחה אחת גדולה. שמחה הפוקדת את מי מאנשי הקהילה, מביאה את רוב אנשי הקבוצה להשתתף עמו בשמחתו, כך גם בשעת צרה המתרגשת חלילה. תחושה זו מלווה את כל מי שמבקר בבית הכנסת המיוחד הזה. קשה שלא להבחין בחיבה, ברעות, ובקומוניקציה הקיימת בין המתפללים. נורמה זו היא המביאה כנראה את אלי אנקונינה, ממתפללי בית הכנסת הוותיקים, להצהיר כי גם אם הוא היה חפץ לעקור מפסגת זאב ולהחליף את דירתו, הוא אינו עושה זאת מפאת הקשר והאהבה לקהילה.