בית כנסת אקולוגי

אחר שכבר נדמה ששמענו הכל על ארונות קודש, מסגנונות ועיצובים שונים ועד למודלים היסטוריים מרתקים, בא בית הכנסת האקולוגי בנוה איתן ועדכן אותנו בחידוש מפתיע: ארון קודש עשוי מבוץ. בדיוק כמו שזה נשמע: הארון בו מונחים ספרי התורה מורכב מאדמה רטובה שהתקשתה המוכרת לנו יותר בשם בוץ. את ארון הקודש כך מתברר במהרה, עיצבה וייצרה בחורה, אמנית, שהשתתפה בתחרות יוצרים ארצית. ארון הקודש, מיזם מדהים, שייצג אותה בתחרות הוא כעת ארון הקודש של בית הכנסת נוה איתן.
 
אלא שבבית הכנסת האקולוגי, רכיביו המוזרים של היכל הקודש משתלבים היטיב באווירה הכללית. גם קירותיו של המבנה מבפנים טוייחו בבוץ, והכיסאות והשולחנות העשויים מענפי דקל טבעיים משרים תחושה של שיבה לאחור אל בתי הכנסת היהודיים בכפרים ובפלכים של ימי הביניים.
 
רק שההרגשה משום מה מרוממת להפליא. אל מול ארון הספרים העשוי מעץ אורן [טבעי כמובן ללא כל עיבוד] "התפילות קרובות יותר אל השמים" אומר גבאי בית הכנסת. "ההשתלבות עם הטבע והקשר הבלתי אמצעי עם אלוקים הוא דבר שכבר לא כל כך מוכר במחוזותינו". הוא מבקש גם להזכיר כי היהדות דגלה תמיד בסינתזה של החומר והרוח בבחינת "קדש עצמך במותר לך", הנוצרים והמוסלמים בכנסיות ובמסגדים המפוארים והמצועצעים מנסים לנתק את האדם לגמרי מן העולם ומכאן גם דרישותיהם הבלתי אנושיות.
 
את בית הכנסת יזם וגם הקים במו ידיו [ו"בעזרת חברים ותושבים מקומיים"] יובל דוד תושב המקום. דוד, מורה לאקולוגיה בתיכון המקומי ורכז בית הספר עין גדי לשעבר, מסרב להתרשם מההתפעלות המתבקשת מבית הכנסת המיוחד שלו: "התורה שלנו היא מתודה אקולוגית. די אם ניזכר במצוות האדמה הרבות למן ערלה שמיטה ויובל ועד לתרומות ומעשרות, האיסור לבנות בכל מקום וההגבלה על נטיעת עצי סרק". המשמעויות החברתיות העמוקות הנובעות ממצוות התורה שכנעו את יובל כי תפילה בבית כנסת הקרוב ביותר ליצירה האלוקית, הבראשיתית, עשוי לרומם ולהביא את האדם אל מקומות נשגבים. 
זו גם הסיבה הוא מסביר שאין בבית הכנסת כל קישוטים. לא לוחות הנצחות, לא ריקועי נחושת, ולא כיתובים מסולסלים. הבית כנסת לטעמו, ראוי להיות נקי, חף מכל ציעצוע ומלאכותיות.
 
טבע ואדמה הם דבר יפה וטוב, אבל צריך לזכור שאנו חיים במאה ה 21 מה שמוביל אותי לברר בדאגה כיצד הם שומרים על ספר התורה [אותו אגב תרמה אגודת אילת השחר] בארון קודש שעשוי מבוץ? הגבאי המסור מרגיע אותנו ומספר כי המקום מבוטח ומערכת אזעקה משוכללת הותקנה בו.
 

"מה עוד יש לספר על בית הכנסת"? אני שואל את הבונים המסורים, ומשניהם אני מקבל תשובה אחידה ומפתיעה [או שבעצם כבר לא]: על כזה בית מקדש מעט קשה לספר. צריך לבא ולראות. אבל בעיקר צריך להיות כאן ולהרגיש