פתח לפנים מפתח, מקור ראשון, מאתThis e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it., 17.01.08

שלא כמו רבות ממושבות העלייה הראשונה, שנאבקו על דמותן וצביונן בשנות קיומן הראשונות, המושבה מטולה הוקמה מלכתחילה על ידי פקידי הברון כ"מושבה לדוגמה":

חברי המושבה נבחרו בקפידה מבין בני האיכרים והפועלים הוותיקים במושבות הוותיקות יותר, הגידולים החקלאיים (תבואת שדה, ולא מטעים וכרמים) תוכננו מראש על מנת שיוכלו לפרנס את החקלאים המקומיים לאורך שנים, ואפילו מדריכים חקלאיים מקצועיים הוצמדו לכל אחד מן המשתכנים הראשונים.

למרות נתוני הפתיחה הטובים לכאורה, נאלצה המושבה בשנותיה הראשונות להתמודד עם מספר בעיות קיומיות אחרות, שעיקרן מחסור תמידי בקרקעות חקלאיות, ובעיות ביטחון שנבעו מריחוקה הגדול של המושבה ממרכזי היישוב היהודי בארץ, וקרבתה לקו הגבול הצפוני, שעבר אחת לכמה שנים מיד ליד.

ברבות השנים, כך הסתבר, הפך גם ריחוק מטריד זה ליתרון בולט, ההופך את מטולה למוקד משיכה תמידי למטיילים ולתיירים היודעים את אשר הם עושים: שלווה מנומנמת שורה כמעט בכל ימות השנה ברחובותיה הציוריים, וגם ההתרחשויות הצבאיות משני צידיו של הגבול הצפוני, העובר במרחק של מטרים בודדים, דומה שאינן מצליחות לחדור את מעטה הרוגע והקסם הממלא את המושבה מקצה לקצה.

וכך, שעה שאחיותיה לדרך - דוגמת זכרון-יעקב וגדרה – נאבקות על הישרדותן כמושבות בלב תנופת הפיתוח, ואחרות - דוגמת ראשון-לציון ופתח-תקווה - מוותרות זה מכבר על המאמץ, הרי שמטולה שוכנת לבטח, ודומה שסכנה ממשית לאופיה הכפרי אינה צפויה בעתיד הקרוב.

אופיה הדתי של המושבה בראשיתה היה אף הוא ברור וטבעי למדי: בית הספר המקומי, שנפתח עם הקמת המושבה בשנת 1896, היה מוסד דתי לכל דבר, ובית הכנסת נקבע - כמו במושבות רבות  אחרות - בליבו של הרחוב הראשי החוצה את המושבה. אלא שדווקא בהקשר זה, מסתבר, עברו על המושבה הצפונית והמבודדת תהליכים דומים למדי למושבות רבות אחרות, בייחוד מושבות הגליל והצפון.

בני הדור השני והשלישי לא השכילו לשלב כמו הוריהם בין עולם ההלכה והתורה ובין מלאכתם וחייהם החקלאיים, ושעה שעל החקלאות, התעשייה והבניין שקדו בכל לב, נותר עולמם היהודי – לפחות במתכונתו הדתית המסורתית - דל ומצומצם למדי, עד שנעלם כמעט לחלוטין.

וכך, חרף העובדה שבית הכנסת במטולה שוכן כבר למעלה ממאה שנה במבנהו המקורי, ושמרכזה ההיסטורי של המושבה מתפקד ככזה עד היום, הרי שמקומו המרכזי והיום-יומי בחייה של הקהילה המטולאית הגדלה לאיטה הלך והצטמצם.

כל כך הצטמצם, עד שבשנים האחרונות לא בכל יום ניתן למצוא במקום מניין של מתפללים. למרות כל זאת, דומה שבית הכנסת מצליח לשמור באופן מסוים על מעמדו המקומי, ופעמים אחדות מדי שנה הוא אף קם לתחייה באופן מעורר התפעלות.

על מיקומו של בית הכנסת המקומי, היחיד הפועל במושבה כולה, ניתן לעמוד בלא כל קושי: המבנה הפשוט (לפחות עד לשנים האחרונות) משתלב היטב בנוף המקומי, והרחבה הנאה והמטופחת למשעי שבחזיתו כמו מדגישה את העובדה שלפחות בעבר, שימש המקום לא רק לתפילתם של יחידים, אלא גם לכינוס דיירי המושבה כולם.

את אלו - דתיים וחילונים כאחד - ניתן למצוא במקום בעיקר בחגים ובימים הנוראים, ואולם למרות זאת מפגינים כמעט כולם ביחס לבית הכנסת המקומי תחושת בעלות והזדהות מקומית שכמעט נעלמה ממקומותינו.

בתוך בית הכנסת פנימה, באולם המקורי (המצוי מעבר למבואת הכניסה החדשה והלא לחלוטין מתאימה שהוקמה לפני מספר שנים), חש המתפלל את עצמו בעיקר שייך. שייך, מתאים, ומצוי במקומו הטבעי. הריהוט החדש יחסית אינו מנקר עיניים, ובית הכנסת הקטן מעוצב בכללו בפשטות יחסית.

צפיפותם של מקומות הישיבה - הממלאים את עזרת הגברים באופן כמעט מושלם - אך מעודדת את תחושת החמימות והשייכות של המתפלל האקראי. תחושה זו, יש לומר, הנה משמעותית במיוחד, בבית כנסת שלפחות בחופשים ובחגים מרבית המתפללים בו הנם אקראיים לחלוטין.

בימי חול המועד סוכות ופסח, כמו גם במהלך החופש הגדול, מתמלא בית הכנסת כמעט עד אפס מקום במבקרים ומטיילים, שלמרות שמספרם עולה בהרבה על המתפללים המקומיים המועטים, אינם מטמיעים את אלו בתוכם, ואינם עושים במקום כבתוך שלהם. התפילה מתנהלת על מי מנוחות, וכחזנים ושליחי ציבור ממונים הן תושבים קבועים הן אורחים ותיירים.

למרות ריבוי האורחים המתחלפים כמעט מדי יום, בית הכנסת הקשיש אינו מנוגב לחלוטין מרוחות עברו: על לוחות הזיכרון הפזורים סביב ניתן למצוא שמות של רבים ממייסדיה ומתושביה של מטולה לאורך השנים, כשעל חלק מן הלוחות הקטנים והמסקרנים יותר מונצח אפילו תפקידם או מעמדם של הנפטרים בקורות המושבה.

משמאל לארון הקודש, כמעט חבויה בתוך שלל לוחות הזיכרון, מסתתרת עדות למעמדו המרכזי בעבר של בית הכנסת, גם במרחב הגדול יותר הסובב את המושבה: על אחדים מן הלוחות מונצחים כמה מן הנופלים על הגנת תל חי, כפר גלעדי ונקודות יישוב נוספות, וכך מובלטת העובדה ששנים ארוכות היה זה בית הכנסת היחיד מצפון לראש פינה ויסוד המעלה.

בהקשר דומה, ניתן למצוא בבית הכנסת גם מתקן להנחת רובים שבו עשו שימוש החיילים שהתפללו בו בדרכם ללבנון לאורך השנים, כמו גם לוח זיכרון לחייל לירז טיטו שנפל בלבנון, ועליו תפילת "עלינו לשבח". לוח זה, שנתרם במקור על ידי הוריו של לירז עוד בחייו לבית הכנסת הצבאי במרג' עיון, הוסב אחרי פטירתו ללוח לזכרו, ולימים הוצב בבית הכנסת במטולה. 

אחד הביטויים המובהקים לשייכותו של בית הכנסת למקומו הפיזי, הוא אזכורו המוקפד והמתמיד בכל פרסום תיירותי או ציבורי המופק במושבה. על כל פרסומת לחדרי אירוח מקומיים מודגש כי "בית כנסת מצוי בקרבת מקום", ואף פרסומיה של המועצה המקומית אינם פוסחים על בית הכנסת ותפקידו.

וכך, כל עוד לא תועם גאוותם של בני המושבה בבית התפילה - שרובם אינם פוקדים באופן סדיר - מסתבר שמעמדו של בית הכנסת ייוותר איתן, יהא אשר יהא אופיה הדתי של האוכלוסייה.