בית הכנסת שקם לתחייה

"אוהל יצחק" הוקם בתחילת המאה במרחק של 18 מטר בלבד מן הכותל המערבי, ונהרס בתקופת השלטון הירדני. אתמול הוא נחנך מחדש

פורסם בהארץ, 13/10/08, מאת This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

שבעים שנה לאחר שננטש במהומות תרצ"ו-תרצ"ח, וחמישים שנה לאחר שנהרס על ידי הירדנים, נחנך אתמול (ראשון) בסמוך לכותל המערבי והר הבית, אחד מבתי הכנסת המפוארים ביותר שהתקיימו בעיר העתיקה לפני קום המדינה. שני בתי הכנסת המפוארים האחרים ששכנו ברובע היהודי, ושאף הם חרבו הם "החורבה", ששיקומו נשלם בימים אלה, ו"תפארת ישראל", שישוקם כנראה בשנים הקרובות.

בית הכנסת "אוהל יצחק" הוקם רק בשנת 1904, אבל החצר שבה הוקם, הממוקמת מחוץ לרובע היהודי, נרכשה 37 שנה קודם לכן, כבר בשנת 1867, על ידי קהילת יהודי הונגריה בירושלים. היא נבחרה בעיקר בזכות מיקומה: בין שניים משערי הכניסה להר הבית, שער סוחרי הכותנה ושער השלשלת - 18 מטרים בלבד מן הכותל המערבי. את החצר מכרה ליהודים משפחת ח'אלאדי, משפחה מוסלמית עשירה, בעלת נכסי מקרקעין רבים באזור. שטר המכר של החצר משנת 1875, החתום על ידי הקאדי, מהווה עד היום אישור רשמי לרכישה.

 

"אוהל יצחק" הוקם בעקבות ביקורו בארץ בשנת 1891 של הרב יצחק ראטסדורפר, מחסידי בעלז, והוא אף קרוי על שמו. הקמתו היתה יוזמה של "כולל שומרי החומות", שהיה ידוע גם בשם "בית הכנסת של ההונגרים", על שם מייסדיו, יהודים ממוצא הונגרי, רבי נתן גולדברגר ורבי יצחק פרג, שניהם מתלמידי החת"ם סופר. בבנין המקורי שכנה גם ישיבת "אור המאיר", שהשניים ייסדו. בגלל הקרבה הרבה להר הבית, קיבל על עצמו "כולל שומרי החומות", "לשמור" על חומות הר הבית על ידי לימוד בלתי פוסק של התורה בשלוש משמרות, במשך כל שעות היום והלילה.

בנייתו של "אוהל יצחק" הושלמה בשנת 1904. בשל פסיקת השלטון הטורקי, שאסר על היהודים לבנות בתים ובתי כנסת גבוהים מאלה של המוסלמים, לא נבנתה לבית הכנסת כיפה, כמקובל בעיר העתיקה, אלא גג רעפים. קומת הקרקע כללה את ישיבת "אור המאיר", מקווה טהרה ומספר קטן של דירות מגורים. 

עגנון הגיע לבקר

אחד הדיירים המפורסמים שהתגורר במקום, עוד קודם שנרכש על ידי היהודים, היה חוקר ארץ ישראל, יהואסף שוורץ. שוורץ, מחבר הספר "תבואות הארץ", המשמש עד היום בסיס לחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19, הגיע לירושלים בשנת 1833. הוא נודע כתלמיד חכם גדול ובה בעת כמלומד במדעי הגיאוגרפיה והאסטרונומיה.

דייר מפורסם אחר, שהתגורר בחצר, היה ר' שמואל לייזר גוטרמן מגליציה, שאותו מזכיר הסופר ש"י עגנון כחכם הירושלמי, אליו היה מגיע בכל ראש חודש על מנת לשמוע סיפורים על יהדות גליציה. בסיפורו "תהילה", עגנון מזכיר גם את החצר שבה שכן "אוהל יצחק" וגם את שיממונה לאחר שננטשה.

"אוהל יצחק" היה חלק משכונת רחוב חברון, שנחשבה עד מהומות תרפ"ט כאחד האזורים המבוקשים ביותר על ידי יהודים בעיר העתיקה. בין הכותל המערבי לבין שער שכם, התגוררו באזור שהיום ידוע כרובע המוסלמי, כ-5,000 יהודים, ולאורך הציר היו בתי כנסת וישיבות רבות. פרעות תרפ"ט ומאוחר יותר מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט (1936-1939) הביאו לקץ הישוב היהודי באזור, וגם לנטישת "אוהל יצחק", שעבר לשכונת מאה שערים בירושלים. בעלי החצר השכירו אותה לערבים ששילמו להם שכר דירה עד 1948. בצילומי אוויר מ-1948 עדיין נראה הבניין שלם, אך מאוחר יותר הוא נבזז והושחת. ב-1967 נמצא הבניין חרב ונטול גג, כשרק שרידים מהקומה השלישית עדיין עומדים על תלם.

אחרי מלחמת ששת הימים הוחזר הבניין לקהילה ההונגרית. בקומת הקרקע של מה שנותר מהמתחם, נפתחה חנות הספרים הידועה "בן ארזה", החנות היהודית הראשונה שנפתחה בתוך חומות העיר העתיקה לאחר המלחמה. בן ארזה, דמות ציורית, נהג להביא לחנותו בבוקר חג השבועות ואחרי צום יום כיפור עוגות ומשקאות, ולחלקם חינם אין כסף ליהודים שהלכו ברגל מכל רחבי העיר אל הכותל המערבי.

בית כנסת פעיל ומוזיאון


ב-1993 רכשה עמותת "ידידי אוורסט האמריקאים", שאותה ניהלו איל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ ורעייתו צ'רנה, את המתחם ההרוס. בתיאום עם רשות העתיקות, החלה העמותה בחפירות מתחת למבנה החרב, ובשנים האחרונות - בשחזור ושיקום בית הכנסת. השחזור בוצע באמצעות צילומי פנים וחוץ של הבניין המקורי יחד עם שרטוטים מפורטים של ארון הקודש, הבימה והספסלים המקוריים. בית הכנסת, שיהיה בשימוש יום יומי, ינוהל מעתה על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.

בחלל הארכיאולוגי שנחשף מתחת לבית הכנסת מתוכנן מוזיאון. כאשר יושלם, יחובר אל בית הכנסת באמצעות מעלית. כבר עתה מאפשרת הקרן למורשת הכותל לעבור בחללים שמתחת ל"אוהל יצחק", בין רחוב הגיא לבין החללים של מנהרות הכותל. הוואקף והתנועה האיסלאמית הישראלית מחו בעבר על כך, אולם הסדר זה פועל כבר חודשים אחדים, ללא הפרות סדר או מהומות.