קורי זהרורים ברחב החלל / רפרפו חליפות עת השחר עלה / עת טפס מתהום הזהר השלל / ולחש: לכו נא דודים לקראת כלה

לא יעיב עב כי תחתיות / תפוצינה הר מיום גולה / בזכור ספוג ההזיות / אל מה שאף ומה דלה

לכו דודים לקראת כלה / פני מוצא נקבלה

(משה דוד גאון, שיר מזמור למוצא ביום המלא חצי יובל שנים להיווסד המושבה, תרע"ט)

לכאורה, דומה שאין לך כל מושבה ומושבה שלא העמידה בתוכה בית כנסת בולט ומרשים המצוי על פי רוב במרכזה. במושבות הגדולות, דוגמת ראשון לציון, זכרון יעקב ומזכרת בתיה, מתנשאים בתי הכנסת למרחוק על פני סביבותיהם, ואינם מותירים כל ספק בדבר מרכזיותם המקורית בחיי התושבים. גם במושבות קטנות יותר, כגון ראש פינה או בת שלמה המנומנמות, לא חסכו התושבים מאמצים וכספים וייסדו בתי כנסת, שהיו צנועים אמנם מאלו שבמושבות המובילות, אך עם זאת בעלי חשיבות מקומית מובהקת. על רקע זה, מתמיהה למדי העובדה שדווקא במוצא, המושבה הסמוכה ביותר לעיר הקודש, לא נבנה מעולם בית כנסת מרכזי ומרשים, והתושבים עושים שימוש ארוך שנים במבנה עתיק, שנועד לשמש כח'אן, בית ספר, בית פועלים וכמעט כל דבר אחר פרט לבית כנסת.

רב תכליתי

השם 'בית הכנסת העתיק מוצא', אליו מופנות המכוניות בצידו הצפוני של הסיבוב המוכר, מטעה מעט. הבניין בו מצוי בית הכנסת נבנה במקור על ידי יהושע ילין, איש היישוב הישן בירושלים, במטרה לשמש מלון דרכים לעוברים בדרך יפו-ירושלים, שזה אך נסתיימה סלילתה, לכבודו של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. ילין רכש את אדמות מוצא כבר בשנת 1860 בצוותא עם גיסו, שאול יהודה, ותכנן להקים באזור מושבה חקלאית קטנה שתנוהל על ידי תושבי ירושלים. ואולם עשר שנים מאוחר יותר, משנפטר גיסו ושותפו, החליט להקים על אם הדרך ח'אן מקומי ראשון, ולצורך כך שיפץ את חורבותיו של מבנה עתיק מן התקופה הביזנטית. לאחר עשר שנות פעילות הועבר המבנה לרשותו של יחיאל מיכל פינס, שהקים במקום מפעל ראשון לרעפים. משהוקמה המושבה עצמה בשנת 1892, על ידי פינס ולשכת בני ברית, חיפשו התושבים הראשונים מקום קבוע לתפילה, וקיבלו רשות להשתמש בבניין העתיק, שהיה המבנה הציבורי היחיד במושבה כולה. תוך שנים אחדות הפך המקום גם לבית הספר המקומי, בו הועסק והתגורר במשך שנים אחדות המורה הצעיר משה דוד גאון, וכן 'בית פועלים' ראשון באזור. המבנה הרבגוני שימש כבית כנסת עד לפרעות תרפ"ט, שהביאו לנטישתו לשנים ארוכות. מכאן ואילך הוזנח המקום, והמושבה כולה נותרה ללא כל בית כנסת פעיל. רק בשנת 1961, עם התיישבותן של המשפחות הראשונות באזור מוצא עילית, שב ושופץ הבניין על מנת לשמש כבית הכנסת המקומי.

התהייה על היעדרו מן הנוף של בית כנסת מקורי מובילה לכמה מסקנות. בראש ובראשונה נראה שהיה זה מספרן המצומצם עד מאד של המשפחות שהתיישבו במקום בתחילה, שהקשה עד מאד על תנאי החיים ככלל, ומטבע הדברים לא אפשר הפניית משאבים יקרים להקמתו של מבנה, שהיה משמש ממילא כמות דלה למדי של מתפללים. לכך יש להוסיף את העובדה שבראשית המאה העשרים משכה המושבה אליה דווקא משפחות פחות דתיות, שחסרונו של בית כנסת במושבה הקטנה לא הטריד אותן ביותר, ומטבע הדברים היו מוכנות להסתפק בפתרון הארעי והנוח. ואולם, דומה שמעל לכל אלו ניתן להעלות על הדעת גורם מסוג אחר, משמעותי לא פחות, שנבע במישרין מקרבתה של המושבה לעיר הקודש הסמוכה.

מפרקטי לקסום

בעוד שהמתיישבים הראשונים במושבות המרוחקות נאלצו לבצר כל העת את מעמדם הציבורי והדתי, על מנת להוכיח לעצמם, אולי אף לעולם כולו, שהם ממשיכים לנהל את חייהם כבעבר, וכך גם להקפיד על קלה כבחמורה, היו תושבי מוצא פטורים לחלוטין מכל אלו. המתיישבים במוצא לא התרחקו מעולם ממקום יישוב, ואת עולמם הדתי, במידה ונדרשו לו, יכולים היו למצוא בנקל בסמיכות מקום, ובכל סגנון בו יבחרו. בניית בתי הכנסת המרשימים במושבות היתה חשובה עד מאד, בעיקר מן הבחינה הסמלית, בעוד שתושבי מוצא נזקקו לבית תפילה בעיקר ברמה הפרקטית. וכך, בעוד שבמושבות מוקמים בזה אחר זה 'מקדשי מעט' של ממש, הסתפקו בני מוצא בפתרון הפרקטי, העראי והמספק לחלוטין. כך לא הושקעו הכספים, אף לא האנרגיות, לבנייתו של בית כנסת חדש, והמבנה הציבורי הרב-תכליתי ענה בהחלט על הצרכים הדתיים המקומיים, כל עוד היו כאלו. משהפכה המושבה לבעלת אופי יותר ויותר חילוני, נתייתר בית הכנסת עוד יותר, ורק התושבים המועטים במוצא עילית ורמת מוצא, שהתיישבו באזור בשנות השישים ונדרשו למקום תפילה, חידשו את הבניין הנושן, שהפך באחת ל'עתיק', היסטורי, ובעל ייחוד.

דמותו הנוכחית של בית הכנסת הינה אף היא ייחודית למדי. מרבית תושבי מוצא אינם מגדירים עצמם כדתיים, והקהילה הקטנה מורכבת ממספר מצומצם של משפחות מרמת מוצא, מוצא עילית, ואפילו משיפולי מבשרת ציון. גודלה הזעיר משפיע אף על אופייה העדתי, והתפילות מתנהלות לעיתים כך ולעיתים כך, בהתאם לנוסח התפילה של כל חזן וחזן. המתחם הסובב את בית הכנסת משומר ומטופח, והאווירה במקום רגועה עד מאד, יש שיאמרו אפילו קסומה. וכך, כמעט מאה ועשרים שנים לאחר ייסודה של המושבה, זכתה מוצא בלא כל ספק לבית כנסת מכובד, ראוי ומטופח, המתאים לה ומשקף את אופייה.