מהו בית הכנסת בשבילך?

בית הכנסת אצלי עבר לא מעט שינויים עם השנים... כילד קטן, הקשר הראשון שלי ליהדות היה דרך בית כנסת. גרנו בנחלאות, ועל אף שאנו משפחה אשכנזית במוצאינו התערבנו עם הקהילה המקומית שהיתה קהילה פרסית שורשית. התחלנו ללמוד את המנגינות שלהם, ומצאנו את דרכינו לעולמה של היהדות, לעולמה של האמונה, דרך המנהגים הנפלאים שלהם, דרך הפיוטים, דרך כוס התה שנתנו בסליחות...

 

האם לבית הכנסת תפקידים נוספים בעיניך מלבד ייעודו כבית תפילה?

אני חושב שבית כנסת הוא מקום שבו גם הקהילה נפגשת, גם מקום שלומדים בו ביחד - בית מדרש, ולמעשה הוא מקום המקיים ארועים סביב כל מעגל החיים היהודי. שמחות וחלילה גם לא. פעם [וגם היום] היו עושים בבית הכנסת חתונות. ברמה מסויימת בית הכנסת הוא המתנ"ס. 'מפגש חברתי' בו תמיד הקהילה נפגשת במובן העמוק של המושג.

 

מה שמיוחד בבית הכנסת בעיני גם היא העובדה שהוא המוסד היחיד בו מקום כל אחד יכול למצא את עצמו ואת מקומו. האחד גבאי, האחד קורא בתורה, אחר חזן, וחבירו אחראי על העליות לתורה. כל אחד יכול למצא תפקיד, להרגיש שייך. תפילה זה לא רק מקום של בקשה זו בעצם עבודת הנפש. הבעש"ט אמר על דברי המשנה במסכת אבות "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה, ועל גמילות חסדים". מה זו 'עבודה', בפשטות הכוונה לעבודה פיזית רגילה המשולבת עם התורה, כמו הסמל של בני עקיבא 'תורה ועבודה', אבל הפרשנים אומרים ש'עבודה' זו תפילה. זו עבודת הנפש.  אדם עובד על עצמו מבקש מהקב"ה להיות יותר טוב. זה כמו חדר כושר של הנשמה.

 

בבית הכנסת אדם עובד על עצמו. זה לא תמיד קל. אף אחד מאתנו לא מלאך וכולנו משוחחים עם החברים בבית הכנסת... אבל זו שאיפה, אנו עושים בבית הכנסת משהו מאד רוחני – תפילה, שהיא בעצם משהו מאד מסתורי. מה זו תפילה? יש בבית הכנסת מפגש בין הקשר שלך עם העולם הזה, עם השכנים והחברים, לבין העבודה על מידותיך ועבודה על הקשר שלך עם בורא עולם.

 

בית הכנסת שעשה עליך רושם מיוחד

הרבה בתי כנסת עשו עלי רושם מיוחד. קשה לי לבחור על רגל אחת מי הרשים אותי במיוחד. הייתי בהרבה מקומות בחיים ועל קצה המזלג אני יכול לספר שיש בעיר פטרבורג שברוסיה בתי כנסת ענקיים, כמעט ריקים, המהווים עדות ליהדות גדולה שבהחלט נעלמה. זה מאד נגע בי. אני רוצה גם לספר דווקא על בית כנסת שלכאורה פחות מרשים. ככלות הכל, במהלך חיי עברתי מן תהליך של חזרה בתשובה. כאשר הייתי חייל בצבא, עדיין לא דתי, הגעתי לאחד הבסיסים ושם מצאתי בית כנסת גדול שהיה  זנוח לגמרי, עלוב ולא מתוחזק. לא היה שם איש. נכנסתי לשם ופתאם לקחתי סידור, והתחלתי להתפלל והרגשתי שאני לבד מול הקב"ה, וה' הביא אותי לשם. הלב נפתח לפתע, קשה להסביר. הבית כנסת היה ריק אמנם, אבל הוא היה מלא שכינה. לפעמים גם היום אפשר להרגיש את זה. אתה הולך לבית כנסת בעיר גדולה מלאה בבתי קפה, במוסדות בידור, ואז אתה מזדמן לבית כנסת בדרום תל אביב. גבאים סלוניקאים מנסים לארגן מנין מהעוברים ושבים, וההרגשה עולה בך שוב. אתה ניצב בפתח עולם של פנימיות, עולם שבו הקב"ה עומד בביתו.

 

בית הכנסת של ילדותך

קהילת יהודי שיראז [פרס] - בית כנסת בית יצחק. יש לי הרבה זכרונות מאד מיוחדים משם. גם אני וגם אחי יונתן ויהודה, היינו קוראים בתורה בבית הכנסת. היינו לוקחים חלק פעיל בתפילות. בגיל שמונה היינו מתכבדים לקרא את פסוקי דזמרה. זה היה כבוד גדול. אנחנו אשכנזים והמתפללים היו אומרים לנו 'התגיירתם'. אי אפשר גם לשכוח את הענין של הסוכריות שנופלות מהשמים בשמחות. בעיני זה דבר מדהים, איפה אתה רואה דבר כזה שהילדים אוספים סוכריות שמומטרות להם מהשמים? גם הקידוש אחרי התפילה הוא תופעה מופלאה. אני זוכר את הרגע בו היינו יוצאים מהתפילה, מבית הכנסת, ואז הולכים כולם לבית של חיים, בעל המכולת. הוא היה מוציא לנו מהחמין את החמינדוס עם כוסית ערק. היה אור. ירד עלינו אור. כתבתי על זה פעם שיר על ה'אור' שיורד על פני המתפללים.

 

אישיות או דמות ייחודית של בית הכנסת שלך

ברחוב שבו גדלתי היו בתי כנסת רבים. היום הילדים של פעם הזדקנו... היה שם בית כנסת של הרב בן ציון עזרא מלמד ז"ל, תלמיד חכם עצום אך עניו וצנוע בצורה יוצאת דופן. הוא לא ביקש כלום לעצמו. הציעו לו לשמש כרב הראשי לישראל, הוא סירב. היה עניו מכל אדם, והוא מאד קרב אותנו אליו. תמיד הלך ברגל לביתו משיעורי התורה הרבים שמסר, ולא ביקש שיקחו אותו. היה לו דמות של צדיק. כל הליכותיו בקודש. אני זוכר שהרב שהיה כהן, היה מוריד את הנעליים לפני ברכת כהנים והיה מכסה אותם במפית, מאחר שסבר שאין זה כבוד בית הכנסת שיהיו הנעליים מגולות כך בחוץ.  כפי שאמרתי, כל הליכותיו היו בקודש, לא היה משהו ספציפי. אני זוכר איך היה יורד מהבמה והולך בהליכה מלאת ענווה, הליכה מלאת קדושה. קשה להסביר, צריך לראות. פעם נכנסתי עם חולצה לא יפה לבית הכנסת, והרב העיר לי על כך בעדינות ובחיבה. אמרתי לרב בצחוק: יש לי עוד לא מעט עבירות חוץ מחולצה לא מתאימה... באותו רגע הוא התחיל לבכות ואמר לי: אין לך שום עבירות, אתה צדיק אתה צדיק, דמות.

 

ניגון או זמירה מיוחדת בבית הכנסת

מאד אוהב את הניגונים הירושלמיים, של הספרדים. לקח לי הרבה זמן כאשכנזי ללמוד את ה'מקמים'. זה לא קל, גם לא למוזיקאי.. יש מקם עג'ם המקביל למז'ור, יש לו חן מיוחד שחסר בניגון האשכנזי, שנוטה להיות יותר בכייני, יותר 'לב נשבר'. יש לספרדים מנגינות אנדלוסיות כל כך יפות ומרגשות עד שלפעמים נדמה כאילו הגלות לא הגיע אליהם. ההוד המלכותי בהם מעלה את ההרגשה כאילו בית המקדש עדיין לא נחרב.

 

מה היית רוצה לראות בבית הכנסת שעדיין לא קיים

אני אוהב את בית הכנסת, אין משהו שאני יכול לחשוב עליו.

 

שאלון קצר

ליד מי היית רוצה לשבת בבית הכנסת?

ליד רבי אריה לוין.

 

ארק או הערינג? מלפפון במלח או בחומץ?

ארק. לא נוגע בארינג. מלפפון במלח.

 

איזה עלון שבת לא תפספס?

אוהב את כולם, ומאידך הייתי מעדיף לפספס אותם, כי הם מפריעים לי בתפילה - כמו כולם אני קורא אותם בשעת התפילה.

 

מי הגבאי האולטימטיבי בעיניך?

משה מהשכונה שלי. הוא הגבאי בנחלאות. הקילומטרים שהוא עושה בכדי להביא את האנשים למנין בחן, זהו משהו בלתי רגיל. אגב, שמעתי על גבאי אחד שהיה מעיר אנשים בבוקר לתפילה או לסליחות, והוא ידע לצעוק כך שהקול שלו יגיע בדיוק לאזניים של המתפלל הישן, בלי להעיר שכנים אחרים. זו אמנות.

 

סליחות ספרדי או אשכנזי?

ספרדי. אין ספק שזו יצירת מופת. הסליחות האשכנזיות - רק בזמן האחרון התחלתי לחזור למורשת, לשוב למוצא שלי, ואני מנסה להתמודד עם זה...