הזמר ישי לפידות, נולד בפתח תקווה, למד בישיבות גבוהות, ושירת בגולני ובחיל חינוך. הוא מפורסם כסולן להקת "אוף שימחעס" שהוקמה ב-1996 – הלהקה הראשונה ששילבה מוזיקה חסידית עם מוזיקה מודרנית ואלקטרונית. בנוסף היה מפיקה המוזיקלי של להקת "הקינדרלעך", אותה הקים לפני יותר משנה. לפידות מגיש תכנית שבועית ברדיו קול חי, ובערוץ 10 מידי יום שישי. נשוי ואב לשלושה, ומתגורר בנתניה.

 

מהו בית הכנסת שלך היום?

כאחד שגדל וחונך מגיל ינקות על 'קהילתיות' אני יכול לומר שאלמנט זה שמשרה ונותן בית הכנסת, הוא החשוב בעיני, גם אם שוהים בבית הכנסת רק בשבת. בנעורי גרתי ברחוב דסלר בבני ברק, מרכז ה'שטיטלאך' בעיר. מידי שבת, היינו הולכים אבי ואני, לשיכון ד אל בית כנסת שקראו לו גל – עד. בית כנסת שייך היה ל'הפועל המזרחי'. את ה'קהילתיות', תחושת ה'ביחד' שהיתה שם בשבתות וחגים, אני לא אשכח לעולם.

 

החברים האלמותיים מבית הכנסת, הרב מלכיאל הנערץ – חזן הימים הנוראים - שהיה אחד מהדמויות המיתיות של בית הכנסת, הם דמויות שמשפיעות עלי עד היום. בית הכנסת הזה שימש אותנו רק בשבת. בימי החול היינו מתפללים בבית הכנסת 'פא"'י', 'ירחי כלה' או 'פוניבז', אך בית הכנסת בשיכון ד, הוא נוף ילדותי. כתוצאה מכך, אני מבקש היום להעניק לילדים שלי את אותה חוויה.

 

אני גר בנתניה, ומתפלל בבית כנסת 'בית מאיר' - מוסד ידוע בציבוריות הדתית לאומית הנתנייתית. בראש בית הכנסת עומד הרב גוגיג והוא מנוהל במסירות יוצאת דופן על ידי הגבאים הרב דודי ליבר והרב אהרן כהן. אני יכול לקבוע כי הם משווים לבית הכנסת הזה אופי מאד קהילתי, עם דגש על שמחות, הזמנת חזנים, ומסיבות קהילתיות. בכל חג מקפידים על ארועים משותפים, וזה סוג של חוויה לא פשוטה. לא דבר של מה בכך. בעיני יש חשיבות עצומה למבנה הקהילתי של בית הכנסת. החוויה הזו מאד מאד חשובה לי ויוצרת קשר בין המתפלל לבין הקהילה.

 

תשובה זו מובילה אותי היישר אל השאלה המתבקשת: מהו בית הכנסת עבורך, מלבד מקום של תפילה?

בית הכנסת הוא לא רק מקום תפילה. הוא אבן שואבת לכל הקהילה, ולא רק בשבתות אלא גם בימות החול. אני סבור כי המתנה של בית כנסת לנו כאנשים יהודים ודתיים, היא עצם העובדה שיש לך מקום - הייתי אומר בבוטות -  של 'החברה', אליו אתה חייב לבא לפחות פעם בשבוע, ולבלות פעם בשבוע ביחד. זה לא דבר טריוויאלי. אני חושב שזה נותן המון ברמה החברתית והקהילתית. החיבור בין הפרט לקהילה - זה תפקידו של בית כנסת. חיבור זה תורם למשפחתיות, ומוסיף רובד גם רוחני, גם גשמי, גם קהילתי וגם חברתי.

 

מה אופיים של המתפללים בבית הכנסת שלכם?

האופי ככלל, הוא דתי לאומי. יש גם מעט חסידים וליטאים וספרדים, ובכלל, אני בין היחידים שלובש חליפה בשבת... בית הכנסת שלנו הוא מוסד 'אוהב אדם'. למרות הרוח הציונית דתית שהוא מייצר, הוא יקבל כל אחד מכל הלב. אם אל הבימה יעלה חזן שיתפלל ב'שפת הקודש' [האשכנזית] או מזרחית, בית הכנסת יחבק אותו באהבה.

 

כזמר הנע על התפר שבין הישראליות לדתיות מה דעתך על שינוי פניו של בית הכנסת ופתיחת שעריו לציבור הרחב, ולצורך הענין בבית הכנסת בנצרת עילית החליט הגבאי הצעיר להפוך את בית הכנסת לעכשווי, הוא פתח דף בפיסבוק וציוות לחנים של זמרים כמו נעמי שמר וליאונרד כהן למזמורים ['הללויה' ל'לך דודי' וכו']?

יודע גבאי נפש קהילתו. גבאי חייב להיות, כחלק מכישוריו, מפיק, אמרגן, רעיונאי, ולדעת לתרום לקהילה שלו. אתן דוגמא מעולם המוזיקה בו אני עוסק. את סגנון המוזיקה שלנו, לא כולם אוהבים. יש שרואים בה אלמנטים חוליים, ויש שאינם מתחברים לסגנון, ויש גם שאוהבים אותה מאד. צריך להתאים את המוסיקה לקהל שאוהב אותה. גם גבאי חייב לדעת מה מתאים לקהילה שלו, ואז לחפש ולייצר רעיונות ותכניות חדשות שיעורו את הציבור. הוא צריך כמובן לקבל את הסכמת הרב המקומי, ועד הקהילה וכו', אך ככלל גבאי עם ראש פתוח זה גבאי טוב. כך צריך להיראות גבאי.

 

האם אתה מרגיש שבית הכנסת הוא אחד המקומות האחרונים שלזקנים יש בו את הכבוד, את הערכה, את החום העתיק משהו, שהוא חלק אורגני מזהותו של בית הכנסת?

נכון. זו אמירה נכונה. זה מתחיל מכך שבית הכנסת הוא אחד המקומות הייחודיים שבו מתאספים באופן קבוע צעירי בוגרי וקשישי הקהילה. אין עוד מקום שזה קורה. אולי בשמחות וחתונות, אך אם אתה מסתכל על מוסד לא משפחתי שבו מתאספים כל בני הקהילה מכל הגילאים - זה המקום היחידי. במפגש של הקהילה יש מודעות לנתינת כבוד לקשישים ולמבוגרים. אני חושב שאם היתה סיטואציה נוספת בה היה מתרחש מפגש כעין זה, גם היו המבוגרים זוכים לכבוד. אולם בחתונות וכדומה אין לאותם קשישים יכולת להתבטא כמו בבית הכנסת, מקום בו המסורת, הכיבודים, העליות, דברי התורה וכו' הם כר פורה לאותם אנשים מלאי ניסיון וחכמת חיים.

 

כמי שמבקר לא מעט בקהילות יהודיות בחו"ל, מה ההתרשמות שלך בהבדלים בין בתי הכנסת בארץ לחו"ל?

חד וחלק, יש הבדלים בולטים בין שני סוגי המוסדות. אומר זאת כך, אם החלטת להיות חילוני עדיף לגור בחו"ל... בארץ ישראל אתה סומך על הדוסים שיתרמו את התרומה הרוחנית בעם הזה... בחו"ל, לא קיימות בפניך אופציות רבות, או שאתה שומר על זיקה ליהדות ודבק בה, או שאתה גוי. כפועל יוצא מכך, כל ישראלי שמגיע לחו"ל מרגיש חובה להגיע פעם בשבוע או לפחות פעם בחודש לבית הכנסת ולהרגיש את הדופק היהודי שלו.

 

מדהים לראות, שגם מתבוללים גמורים, עם עגילים באוזניים שבינם לבין דת אין כל קשר מגיעים לבית הכנסת. תופעה שמזכירה קצת את המזרחיים שמבקרים בבית הכנסת גם אם הם אינם דתיים, רק ששם זה מתרחש גם אצל האשכנזים ובאופן קוטבי יותר. מדובר באנשים שאם הם היו גרים בארץ, הם לא היו רואים בית כנסת, למעט יום כיפור. אולי. כאשר הם בחו"ל הם מרגישים חובה להטמיע בעצמם את היהדות שלהם. זה ההבדל הבולט ביותר בין כאן לשם.

 

זכרון מבית כנסת אחד בחו"ל

בהמשך לתשובה הקודמת. ביקרנו פעם, להקתי ואני, בגואטמלה. היה זה לרגל שמחת בר מצווה שעשה יהודי צעיר לבנו. יהודי זה היה אחד מעשירי מרכז אירופה שגם תרם מיליונים למדינת שראל. מה שהיה כל כך מפעים באותה בר מצווה הוא שהילדים, חבריו של החתן, הגיעו לבית הכנסת בשבת בבוקר עם טלפונים סלולריים. כלומר לא יהודים חרדיים במיוחד... למרות זאת, חתן הבר מצווה, עלה לתורה וקרא את כל הפרשה, ואת כל ההפטרה עם טעמים ללא כל טעות. חשוב לציין, הילד לא יודע כלל עברית. אם הוא היה גר בארץ הוא היה עולה אולי לתורה וקורא את הברכות מתוך הסידור. אבל שם אביו החדיר בו את המסורת היהודית, והילד השקיע, לדעתי לפחות שנה, באירוע הפרטי שלו ולמד את הקריאה על בוריה. זה היה מאד מרגש. אגב, סופו של הסיפור הוא שאותו אב עשיר נהרג בתאונת דרכים מחרידה, כך שמהארוע הזה נותרתי גם עם זיכרון עצוב.

 

ארוע פחות עצוב קרה לנו במיאמי. לאחר סדרת הופעות קמנו בבוקר בשעה מעט מאוחרת, וגילינו שבבית הכנסת שניצב סמוך למקום בו התאכסנו כבר סיימו את התפילה. בלית ברירה יצאנו לתור אחר בית כנסת אחר. מאחר שלא הכרנו את העיר שוטטנו לא מעט זמן עד לפתע ניגלה לעינינו מבנה מפואר ומרשים שהפסוק 'כי בית תפילה ייקרא לכל העמים' חקוק על חזיתו. הודינו לקל על המציאה שנגלתה לעינינו ונכנסו להתפלל. אלא שאז שמנו לב שלחזן שעטה טלית יש קול נפלא, ומה שהרשים במיוחד היה שהיה זה קול של בחורה. מהר מאד הבנו שהגענו אל בית כנסת רפורמי, ושבעוד דקות ספורות תופיע גם המקהלה ונגינת העוגב. נמלטנו במהירות מהמקום והתפללנו ביחידות...