1. אתם כאן:  
  2. עמוד הבית
  3. על בית כנסת
  4. ראיונות
  5. ראיון החודש: אבי רט

ראיון החודש: אבי רט

פרטים
קטגוריה: ראיונות
פורסם בחמישי, 21 יוני 2012 20:13
נכתב על ידי אליעזר היון
שלום לאיש התקשורת והחינוך, אבי רט. אנו מודים לך על היענותך לשוחח אתנו אודות הסוגיא החשובה אליה אנו מקדישים את הגליון הנוכחי – ילדים ובית כנסת.
 
ש. מאיזה גיל ראוי להביא ילדים לבית הכנסת?

ת. להבאת ילדים לבית כנסת יש שתי מטרות. האחת- שיתפללו וילמדו להתפלל. השנייה- שיספגו את האווירה של בית הכנסת- את הניגונים והשירים,את ההתעלות וההתרגשות, את התחושה, ואת השייכות.
לגבי המטרה הראשונה- ראוי להביא ילדים מהשלב שבו הם מסוגלים לשבת בלי להפריע, ואף להתפלל כפי יכולתם. זה פחות או יותר נכון לגילאי גן חובה ומעלה.
לגבי המטרה השנייה- זה רלוונטי יותר בחגים ומועדים ובאירועים מיוחדים המותירים חותם. לשם אפשר להביא גם ילדים מגילאי 3 כדי שהחוויה תיצרב ככל הניתן בתודעתם. פחות מהגיל הזה העינין הופך לטירחה לציבור, ואין בכך שום תועלת. ההיפך- בית כנסת הופך להיות בייבי סיטר לילדים כדי שהאימא תנוח בבית ויצא שכרו בהפסדו.

ש. בעקבות השאלה הקודמת, לאילו פעילויות רצוי כן להביא את הילדים?

ת. לפעילויות של חוויה- שירים,ריקודים, סיפורים על פרשת שבוע. וגם לתקיעות שופר, לכל נדרי ונעילה וכדו', דברים שיהפכו להיות עם השנים לחלק מתבנית נוף זהותם של
הילדים הללו.

ש. הבאת ילדים לבית הכנסת עשויה לנבוע מכמה גורמים: הענין הדתי, המוזיקלי, התרבותי, אולי אפילו הלאומי או הישראלי. על מה היית שם את הדגש אם בכלל?

ת. קודם כל המקום הוא בית תפילה. לא בית תרבות ולא בית לאומי. על בסיס העובדה שהמקום הוא בית תפילה ניתן להוסיף רוממות של חוויה יהודית, כולל שימוש במוזיקה
וניגונים, ומקום של העצמת הזהות היהודית והלאומית.
 
ש. כיצד מצליחים לאזן בין הצורך בחינוך לתפילה ולאהבת המקום, לבין ההפרעות המתרחשות, מטבע הדברים, על ידי הילדים השובבים..

ת. מחליטים מראש לאיזו פעילות הילדים יכנסו לבית הכנסת עם הגדולים, וכמה זמן הם ישהו שם, ואיזה דברים הם יעשו במסגרת של פעילות נפרדת המיועדת לילדים והיא
מתקיימת במקום אחר, כך שלא יפריעו למבוגרים.

ש. קיימות קהילות (בעיקר בחו"ל) האוסרות על הבאת ילדים לבית הכנסת. מה דעתך על כך?

ת. "עמלנו אלו הבנים". עם כל ההבנה שהילדים מפריעים אסור לשכוח שהילדים הללו הם עתיד האומה וצריך לצרוב להם בתודעה את החום והחיבה לתפילה לחוויה ולבית הכנסת. לעולם איננו יודעים אילו מחוויות הילדות שלהם ילוו אותם במשך חייהם בשעות השמחות והקשות גם יחד. אז נכון שצריך לדאוג שהילדים לא יפריעו, אבל מצד שני אסור לשכוח שיש לנו אחריות לגדל את הדור הבא. אולי דווקא נוכחותם תצריך את המבוגרים לתפילה רצינית יותר.

ש. אלו פעילויות כדאי לערוך מחוץ למסגרת התפילה?

ת. פעילויות שיש בהם חוויה חיובית. הרבה סיפורים עם פרסים, הרבה שירים וניגונים, חידונים, ושאר דברים שמושכים את לב הילד והופכים עבורו את בית הכנסת למקום נעים וכייפי.

ש.האם רצוי לשלב פעילויות של גני ילדים בשכונה או ביישוב סביב מוסד בית הכנסת? האם להוציא ספר תורה כדי לאפשר לילדים קטנים לגעת בספר התורה?

ת. בהחלט כן. אלו הרגעים של נגיעות בנשמה, ויצירת גרעינים לגעגוע בשנים מאוחרות יותר.

ש. מה מקומן של ילדות בבית הכנסת?

ת. עד גיל 8 בערך- כמו הבנים. מגיל זה ומעלה- פעילויות הרלוונטיות יותר לבנות מבחינת אופין ודברים שמעניינים אותן.

ש. נוער בבית כנסת: אנו מודעים לעובדה כי הנוער הישראלי שאינו דתי כמעט ולא מבקר בבית הכנסת. גם כשהוא עושה זאת, הופעתו נראית כמי שנכפתה עליו. האם יש מה לעשות בנידון?

ת. הקהילה צריכה לפתח מערך של קבלת פנים ידידותית לאורחים מבחוץ הבאים באופן מזדמן לרגל אירוע כזה או אחר, או אלו שבאים לחגים. אפשר ליזום פעילויות רוחניות ותרבותיות סביב בית הכנסת וכך להפוך אותו לנגיש ורלוונטי לאוכלוסיה הכללית. חשוב שמי שמגיע יפגוש אנשים מאירי פנים ומסבירים. שיתנו להם מקום לשבת והכוונה בתפילה- בלי לכפות ובלי להתנשא.

ש. האם בעיניך יש הבדל בסוגיא זו בין העדות השונות [ספרדים, אשכנזים, תימנים] או בין המגזרים הרבים המרכיבים את היהדות הדתית [חרדים, חסידים, דתיים לאומים] וכו'?

ת. לא. כולם מחוייבים בקידוש ה' ובאהבת ישראל.

ש. מניני 'קרליבך': ישנה טענה כי מנינים המתאפיינים בחוויה דתית חושית הבאה לידי ביטוי בשירה מתפרצת, ריקודים, וכו' עשויה להועיל לילדים, מאידך יש שיאמרו שתפילה היא ענין רציני יותר, היכן אתה ממוקם ברצף הזה?

ת. כל מה שמקרב את האדם לכוחות שיש בו, לחיזוק זהותו, ולקשר שלו אם בורא עולם - זה חיובי. לאף אחד אין בלעדיות על הדרך הנכונה לעבודת ה' ולתפילה, ולמה רצוי לפני המקום.